בש"פ 7682/09 לוי בן ציון קרני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון, הפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי ללא רישיון תוך סיכון טיס ברשלנות ושימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם. עונשו נגזר לשלושה חודשים מאסר. כן הורה בית המשפט על הפעלתם של שלושה עונשי מאסר בני ששה חודשים כל אחד שהיו תלויים ועומדים נגד המבקש בתיקים אחרים. שניים מהמאסרים המותנים הופעלו במצטבר למאסר שהוטל ואחד מהם בחופף לו, כך שסך הכל נגזר על המבקש מאסר לתקופה של 15 חודשים.

2.

במסגרת ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים הקל בית המשפט המחוזי במידת עונשו של המבקש, בכך שהעמיד את תקופת המאסר הכוללת אותה ירצה המבקש על שנה אחת. פסק הדין ניתן ביום 20.7.2009 במעמד הצדדים. נקבע כי על המבקש להתייצב לריצוי המאסר ביום 1.9.2009. בהמשך נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע העונש עד לאחר תקופת החגים וקבע כי על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 12.10.2009.

3.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 27.9.2009, בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור גופא. בבקשה לרשות ערעור משיג המבקש על הרשעתו בדין, תוך דחיית בקשתו לאפשר לו לחזור באופן חלקי מהודייתו על פי הסדר הטיעון. כן קובל המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו ודחיית בקשתו לרצות את המאסר בדרך של עבודות שירות. את שתי הבקשות הגיש המבקש בעצמו, ללא ייצוג משפטי. בבקשה להארכת מועד הוא טוען כי המתין לתשובה מהסנגוריה הציבורית בבקשה לאשר את ייצוגו בבית המשפט העליון. לטענתו, ההודעה מטעם הסנגוריה הציבורית בדבר אי ייצוגו הגיעה אליו באיחור רב. כן טוען המבקש כי פעל בניסיון לאתר עורך דין שייצג אותו, אך נתקל בקשיים בשל העדר אמצעים כלכליים. לפיכך החליט להגיש בעצמו בקשת רשות לערער. בהודעה משלימה שהגיש המבקש (ביום 7.10.2009) הוא הבהיר כי קיבל את ההודעה על אי ייצוגו מטעם הסנגוריה הציבורית מספר ימים לפני ראש השנה, כשהגיע למשרדה של באת-כוחו לשעבר שמונתה על ידי הסנגוריה הציבורית. לדבריו, הוא ניסה לאתר עורך דין פרטי אך כשהבין שאינו מסוגל לעמוד בתשלומים הנדרשים, החליט לייצג את עצמו. נדרשו לו, לדבריו, עוד מספר ימים על מנת להכין וללמוד את החומר וביום 27.9.2009 הגיש למזכירות בית המשפט את הבקשה להארכת מועד, יחד עם הבקשה לרשות ערעור.

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש לא הצביע על נימוק המצדיק את האיחור בהגשת ההליך. נטען כי המבקש אינו יכול להיתלות בסירובה של הסנגוריה הציבורית לייצגו כדי להצדיק את האיחור. זאת משום שבמידה והמבקש חש שהתשובה מצד הסנגוריה הציבורית מתעכבת, היה עליו להיערך לכך מבעוד מועד. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סיכויי הבקשה לרשות ערעור קטנים ביותר.

5.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם, המבקש איחר איחור משמעותי בפנייה לבית משפט זה. כידוע, גם בהליך הפלילי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל. הארכת המועד מותנית בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת" (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)). הטעם עליו מבוססת הבקשה הינו המתנה של המבקש לתשובה מהסנגוריה הציבורית בעניין ייצוגו בבית המשפט העליון. המשיבה, בתגובתה, לא חלקה על טענת המבקש כי נודע לו על כך שאינו זכאי לייצוג בבית המשפט העליון רק במחצית חודש ספטמבר 2009. במצב דברים זה, מרבית תקופת האיחור בהגשת ההליך אינה צריכה להיזקף לחובתו של המבקש. אוסיף כי גם אם המבקש לא פעל בשקידה המירבית המצופה מבעל דין, בכך שלא ביקש הארכת מועד בתוך התקופה להגשת ההליך ובטרם התקבלה תשובה מן הסנגוריה הציבורית, הרי שיש לזכור כי מדובר בבעל דין שאינו מיוצג ויש להניח כי אינו בקיא בסדרי הדין. על רקע זה ובשים לב לכך שהמבקש פנה לבית המשפט תוך פרק זמן קצר לאחר שהתברר לו כי אינו מיוצג מטעם הסנגוריה, אני סבורה כי מתקיים טעם ממשי המניח את הדעת בגינו ראוי להאריך את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור.

הבקשה מתקבלת איפוא. המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור מוארך עד למועד הגשתה בפועל. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.