בש"פ 7702/05 מוהנד ג'באלי נ. מדינת ישראל

1.לפי כתב האישום שהוגש נגדו ביום 20.6.05, מיוחסות לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, יריות באזור מגורים ושינוי זהות של רכב או של חלק מרכב. לפי הנטען, המתלונן נהג ברכבו בצהרי יום בסמוך לצו03מת באר המים בטייבה. באותה עת נסעו העורר ושותפו, פרחאת (להלן: פרחאת ) ברכב הנושא לוחיות גנובות ומזויפות, בעודם רעולי פנים וחמושים באקדחים. השניים התקרבו בנסיעה אל רכבו של המתלונן ועצרו בסמוך אליו. הם יצאו מן הרכב, ניגשו לרכבו של המתלונן משני צידיו, כשהם מכוונים אקדחים לעבר המתלונן, וביקשו מן המתלונן לצאת מן הרכב. המתלונן, בתגובה לכך, פתח בנסיעה מהירה לכיוון המסגד הישן בטייבה. כדי למנוע את הימלטו של המתלונן, החלו העורר ופרחאת לירות לעברו. לפחות שלוש יריות פגעו ברכבו של המתלונן – שתיים מהן פגעו בבטנו ובירכו הימנית של המתלונן. חרף פציעתו, המשיך המתלונן להימלט מתוקפיו, בעוד שהעורר ופרחאת נכנסו לרכב ופתחו במרדף אחר רכבו של המתלונן. בשלב מסוים במרדף, איבדו השניים את השליטה ברכב ונמלטו בריצה מן המקום.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד העורר, הגישה המשיבה בקשה לעצרו, ביחד עם פרחאת, עד תום ההליכים נגד השניים. המשיבה טענה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובהן הודעות המתלונן ועדי ראייה באשר להתרחשות האירוע, התאמה בין שברי פנס שנמצאו בסמוך לקיר בית הקפה שם איבדו המשיב ופרחאת את השליטה ברכב, מציאת ד.נ.א. של שני המשיבים על גבי כובע גרב שנמצא ברכב הנטוש לאחר האירוע, אמרות מפלילות של המשיב בפני מדובב, התנהגות מפלילה של המשיב ופרחאת בעימות מתועד שנערך ביניהם, ומציאת רכבו של פרחאת נטוש בלא כל סימני פריצה או נזק למנגנון ההתנעה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופט ז' כספי ) נענה לבקשת המשיבה, וקבע בעניינו של העורר, כי "מקבץ הראיות המפלילות אותו, ... ובמיוחד סימני ירי בשערו והתאמתם לאחת מקבוצות התחמושת וכן גם אמירותיו בפני המדובב, שרובן הן אמירות מפלילות של ממש, מביא את עניינו של [העורר] לכלל תשתית ראייתית טובה, היכולה להביא, בסופו של המשפט, להרשעתו בעבירות המיוחסות לו".

3.על החלטה זו מלין העורר בפניי. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי שגה משלא התייחס לחוות הדעת של המומחה מטעם העורר, והתעלם מן האפשרות כי מקורם של שרידי הירי בשיערו של העורר במקור אחר, כגון החפלה בה השתתף לפני האירוע נשוא כתב האישום. עוד טוען העורר כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענת האליבי שעמדה לזכותו ומתצהיריו של העורר בעניין. העורר מוסיף, כי בית המשפט לא נתן לעורר להעלות בפניו אפשרות של חלופת מעצר ראויה ואף לא התחשב בגילו הצעיר של העורר ובעברו הנקי. המשיבה טוענת מנגד כי מעשיו של העורר מצביעים על מסוכנות גבוהה שנשקפת ממנו ואינם מאפשרים לבחון אפשרות לחלופת מעצר בעניינו.

4.לא מצאתי ממש בטענות העורר בערר. בקשתה של המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו מלמדת כי כנגד העורר קיימת תשתית מוצקה של ראיות לכאורה. האפשרות כי מקורם של שרידי הירי בשיערו של העורר אכן קיימת, והיא תתברר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי – אולם, בירור עתידי זה אינו מוריד מן התשתית הראייתית שקיימת כנגד העורר כבר עתה. גם לטענת האליבי ראוי להידרש בבוא העת, אך גם היא זו אינה מבטלת את תשתית הראיות לכאורה שעומדת כבר עתה כנגד העורר. מעשיו של העורר – מעשים חמורים הם, וחמורים שבעתיים נוכח העובדה שנעשו לאור יום בלבו של אזור מגורים. ממעשים אלה עשוי היה להיפגע לא רק המתלונן עצמו, שאף הפגיעות בו קשות הן, כי אם עוברי אורח אקראיים שנזדמן להם להגיע למקום לענייני דיומא שונים. העובדה כי העורר ופרחאת לא רק תקפו את המתלונן ברכבו, אלא גם המשיכו לירות בו ולרדוף אותו במירוץ מכוניות פרוע במרכזה של עיר, בעוד המתלונן מנסה להימלט, מעידה מעבר לכל ספק על מסוכנותו הגבוהה ואינה מאפשרת, לכאורה, בשלב זה לבחון בעניינו חלופת מעצר.

הערר נדחה איפוא. מעצרו של העורר יוארך עד תום ההליכים במשפטו בת.פ. 40187/05.