בש"פ 8973/05 מדינת ישראל נ. פראחת גבאלי

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ז' כספי) לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.כתב האישום מייחס למשיב ולקרוב משפחתו, מוהנד גבאלי (להלן - מוהנד) עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, יריות באזור מגורים ושינוי זהות של רכב או חלק של רכב. למשיב מיוחסת בנוסף גם עבירה של ידיעות כוזבות. לפי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין 28.5.05 ל-29.5.05 גנבו המשיב ומוהנד (להלן - הנאשמים) או מי מטעמם לוחיות זיהוי מרכב מאזדה בטייבה והרכיבו אותם על רכב המאזדה של המשיב (להלן - הרכב). ביום 29.5.05, בסביבות השעה 13:15, נסעו הנאשמים ברכב כשהם רעולי פנים, עצרו בסמוך למכונית בה נהג אדם בשם בהא נאשף (להלן - המתלונן), יצאו מהרכב וכיוונו אקדחים אל המתלונן. אחד מהנאשמים הורה למתלונן לצאת ממכוניתו, אולם זה החל בנסיעה מהירה לכיוון המסגד הישן בטייבה. הנאשמים ירו לעבר המכונית הנמלטת מספר יריות. לפחות שלוש יריות פגעו במכונית. שתי יריות פגעו במתלונן ופצעו אותו. למרות הפציעה, המשיך המתלונן בנסיעה מהירה. הנאשמים דלקו אחריו בנסיעה מהירה ברכב, אולם איבדו שליטה והתנגשו בקיר של בית קפה. אחרי ההתנגשות הם המשיכו בנסיעה עוד זמן קצר ולאחר מכן נטשו את הרכב ונמלטו מהמקום. באותו יום בשעה 16:00 הגיע המשיב לתחנת המשטרה בטייבה ומסר כי רכבו נגנב. הנאשמים נעצרו ביום 29.5.05 ושוחררו בתנאים מגבילים ביום 1.6.05. ביום 15.6.05, בעקבות ממצאי בדיקת מעבדה, הוחלט לעצור שוב את הנאשמים. מוהנד נעצר בו ביום אולם המשיב לא אותר והוא נעצר רק ביום 20.6.05. כתב האישום כנגד הנאשמים הוגש ביום 21.6.05, ובד בבד הוגשה הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

3.את בקשת המעצר עד תום ההליכים הסמיכה העוררת על תשתית המורכבת מממצאים אובייקטיבים מזירת העבירה, מהתנהגותם של הנאשמים ומדברים שאמרו. לטענת העוררת, מספר ממצאים חפציים קושרים את הנאשמים לאירוע. רכבו של המשיב נקשר לאירוע בשל התאמה בינו לבין שברי הפנס שנמצאו במקום בו התנגש הרכב הרודף בקיר בית הקפה. הודגש, כי ברכב לא נמצאו סימני פריצה.

בכובע גרב שנמצא ברכב הנטוש זוהו שרידי חומר גנטי של שני הנאשמים וכן פרופילים של אנשים נוספים. בשיערו של מוהנד נמצאו שרידי ירי התואמים לשאריות תחמושת שנמצאו ברכב. כמו כן, נמצאה התאמה בין טביעת אצבעו של מוהנד לטביעת אצבע בכפפות שנמצאו במכונית. גם מהתנהגות הנאשמים מבקשת העוררת ללמוד על קיומן של ראיות לכאורה לגבי אשמתם. לתאו של מוהנד הוכנס מדובב, ולטענת העוררת באמירותיו של מוהנד שהוקלטו יש כדי להפליל אותו ואת המשיב. בעימות בין המשיב למוהנד, צולם המשיב כשהוא מסמן בידו למוהנד תנועה שמשמעה "שתוק". כמו כן, המשיב הכחיש תחילה בחקירתו את מעורבותו באירוע וכן טען, כי כובע הגרב אינו שייך לו. בהמשך, לאחר שהתברר לו על ממצאי הד.נ.א הקושרים אותו לכובע, סירב להשיב לשאלות החוקרים, אולם הודה כי הכובע שלו וטען כי בחקירה הקודמת הבין שהם מתכוונים לכובע אחר. התנהגות מפלילה נוספת של המשיב, כך לטענת העוררת, היא התחמקותו ממעצר במשך חמישה ימים. לחובתו נזקפת, על פי הנטען, גם ההודעה שמסר על גניבת רכבו, זאת למרות שברכב לא נמצאו כל סימני פריצה והמשיב הודה כי בידיו נמצאים המפתחות היחידים לרכב.

4.בית משפט קמא נענה לבקשה לעצור את מוהנד עד תום ההליכים, אולם הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט קבע, כי חומר הראיות כנגד המשיב לוקה בחסר. הראיה המרכזית העומדת כנגד המשיב, כך לדברי בית המשפט, היא כובע הגרב שבו נמצאו שרידי חומר ביולוגי שלו. דא עקא, שעל כובע זה נמצאו גם שרידי חומר ביולוגי של מוהנד, ואין להניח כי במהלך ביצוע המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום הם החליפו ביניהם את הכובע. מנקודה זו הסיק בית המשפט, כי בכובע נעשה שימוש במספר אירועים. בנוסף, קבע בית המשפט כי התשתית הראייתית התומכת בממצא הד.נ.א אינה מספקת. בית המשפט סבר, כי להתנהגותו של המשיב ולאמירותיו המפלילות של מוהנד בפני המדובב אין את המשקל המספיק כדי לקשור את המשיב לאירוע הספציפי. על מסקנה זו משיגה המדינה. לגישתה, יש בחומר הראיות פוטנציאל ממשי להביא להרשעה. את טענתה זו היא מבססת על זיוף לוחיות הרכב, שהוא רכבו של המשיב, הסתירות בהודעותיו של המשיב במשטרה, האמירות המפלילות של מוהנד מול המדובב והראיות המצביעות על שקריות הודעתו של המשיב למשטרה כי רכבו נגנב. בכל אלו יש, לטענת המדינה, כדי לקשור ברמת ודאות מספקת את הממצא המרכזי, שרידי החומר הגנטי של המשיב, אל האירוע הנוכחי. להשלמת התמונה יצוין, כי ערר שהוגש על ידי מוהנד כנגד ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נדחה (בש"פ 7702/05).

5.מסכים אני עם בית משפט קמא, כי התשתית הראייתית בכל הנוגע למשיב אינה מגיעה כדי ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים. אתייחס לראיות הגולמיות השונות ולהבדל באשר להן בין שני הנאשמים.

העוררת מבקשת לקשור את המשיב לאירוע על יסוד העובדה ששרידי חומר מגופו של המשיב נמצאו על כובע גרב שנתגלה ברכב. כל זאת על רקע העובדה שהיורים כיסו את פניהם באמצעות כובעי גרב. כזכור, על כובע הגרב שנתפס נמצאו אף שרידים שמקורם בחומר ביולוגי מגופו של מוהנד וכן של אנשים נוספים. המשיב אישר כי כובע הגרב הינו שלו. לאור נתונים אלה, לא מתחייבת בהכרח המסקנה שהמשיב חבש את כובע הגרב בשעת ביצוען של העבירות שבכתב האישום. ברור, שכובע הגרב אינו יכול לשמש כראיה כנגד השניים, בה בעת (השוו ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד , פ"ד נו (5) 221).

6.הראיות שבידי המבקשת בהחלט מצביעות על כך שהרכב בו נעשה שימוש על ידי שני היורים היה רכבו של המשיב. כמובן, שלעובדה זו יש משקל ראייתי כנגד המשיב. זה האחרון הגיש כזכור תלונה במשטרה על גניבת רכבו זמן קצר לאחר האירוע. אפשר שמדובר בתלונת שווא, שבאה ליתן הסבר תמים ובדיעבד. עם זאת, לעת הזו לא ניתן לשלול תרחישים תמימים באופן מלא או חלקי. אין צורך להציג תרחישים אפשריים.

העוררת סומכת, כמו כן, על כך שהמשיב סימן למוהנד לשתוק, שעה שהשניים הוחזקו במשטרה. מוכן אני להניח שיש בכך משום ראיה מפלילה נגד המשיב. ברם, אין די בכך שעה שהתשתית הבסיסית אינה קושרת את המשיב במידה מספקת לאירועים נשוא כתב האישום. הוא הדין אף לגבי אמירות מסוימות של מוהנד למדובב.

7.חשוב להדגיש את ההבדלים בתשתית הראייתית בין המשיב לבין מוהנד. כפי שצוין, ערר שהגיש מוהנד על ההחלטה לעוצרו עד תום משפטו – נדחה. בדיקה שנערכה מצאה שרידי ירי בשיערו של מוהנד. כמו כן, נמצאה טביעת אצבע של מוהנד בכפפות שנתגלו ברכב. כשמוסיפים לכך את האימרות המפלילות של מוהנד שנאמרו למדובב, ברור מדוע הוחלט לעוצרו. נמצא, אם כן, כי קיים הבדל משמעותי בתשתית הראייתית המתייחסת לכל אחד מבין שני הנאשמים. זו הנוגעת למשיב אינה מובילה למעצר עד תום ההליכים.

8.אי לכך, הערר נדחה. המשיב ישוחרר מן המעצר בתנאים עליהם הורה בית המשפט המחוזי.