בש"פ 7163/07 מדינת ישראל נ. מחמוד מסרי

1.

בפני ערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ז' כספי), ובה דחה את הבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו והורה על שחרורו לחלופת מעצר.

בכתב האישום שהוגש נגד המשיב ונאשם נוסף (נאשף) מיוחסות לשניהם עבירות של שוד מזוין בחבורה, נשיאת נשק שלא כדין וגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה ובצוותא.

על פי הנטען, ב-17.6.07 סמוך ל-09:00 בבוקר הגיעו לטייבה שני טכנאי בזק מלווים בשני מאבטחים לביצוע עבודות פיתוח. סמוך ל-11:30, בעוד הטכנאים עוסקים בעבודתם, הגיעו למקום בריצה שני הנאשמים (המשיב ונאשף) כשהם רעולי פנים ובידיהם אקדחים שלופים. כל אחד מהם ניגש לעבר אחד משני המאבטחים. המשיב הגיע אל המאבטח (אנדריי) בטרם הספיק האחרון לשלוף את אקדחו, נצמד אליו וחטף ממנו את האקדח. במקביל, נאשף ניגש לעבר המאבטח השני (גרגורי). המאבטח הספיק לשלוף את אקדחו וירה לעבר נאשף ביריות שפגעו בו. נאשף הפצוע ירה מאקדחו שלו על גרגורי ופגע ברגלו. בתום קרב היריות נמלטו המשיב ונאשף הפצוע מהמקום, כשברשותם האקדח ששדד המשיב מאנדריי.

המשיב הסיע במכוניתו, סובארו 4- B לבנה, את נאשף הפצוע למרפאת אל-ראזי, הורידו מהמכונית ונמלט מהמקום. החובשים במרפאה הבהילו את נאשף באמבולנס לבית החולים, כשבגופו חמש פציעות ירי ברגליו, בפניו ובאשכיו.

2.

המדינה ביקשה את בית המשפט קמא לעצור את נאשף והמשיב עד לתום ההליכים. בהחלטתו מצא בית המשפט קמא, כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנאשף בכתב האישום והורה על מעצרו עד תום ההליכים. אשר למשיב, קבע בית המשפט קמא כי תשתית הראיות הלכאורית נגדו "אינה מופרכת, עם זאת אין אני סבור כי היא חזקה דיה בשלב הזה כדי לקבל את בקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים". מתוך כך, ולאחר שבחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב, הורה בית המשפט לשחררו למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוחם ובערבותם.

בערר שהגישה המדינה, טוענת היא כי שגה בית המשפט קמא במסקנתו לעניין תוקפן של הראיות הלכאוריות להוכחת המיוחס למשיב, וכי לאור טיבם של האישומים והמסוכנות המופלגת הנובעת מהם, דין היה שיורה על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

הראיה הלכאורית המרכזית הקושרת את המשיב לאישומים הינה בכתמי דם רבים של נאשף שנמצאו במכונית הסובארו הלבנה של המשיב. כמפורט לעיל, אירועי השוד והירי – שעליהם אין חולק – התרחשו סמוך ל-11.30. דקות ספורות לאחר מכן דפק נאשף פצוע הירי על דלת דירה הצמודה למרפאת אל-ראזי בטייבה. בעלת הדירה הזעיקה את החובשים מהמרפאה הצמודה, אלה הזעיקו את המשטרה והוא הובהל באמבולנס לבית החולים. בדרכו לבית החולים מסר נאשף גירסה ראשונית, לפיה נקלע לזירת הירי לתומו, נפגע מהיריות ופונה מהמקום כשהוא פצוע במכונית סובארו לבנה.

שלוש שעות אחר כך, בשעה 14:40, הגיע צוות בילוש לביתו של המשיב בטייבה, וזאת "בעקבות מידע" (ר' הפירוט בדו"ח פעולה של יוסי דוקרקר מיום 17.6.07). במקום היתה אשתו של המשיב, מסרה כי בעלה אינו בבית ולשאלה אם יש לבעלה מכונית השיבה בחיוב, וכי זו מכונית סובארו 4- B לבנה. היא מסרה לשוטר את מספר הטלפון הנייד של בעלה. הנ"ל התקשר עמו וביקשו להגיע לתחנת המשטרה. לאחר כשעה (ר' דו"חות פעולה ודו"חות עיכוב של י' דוקרקר מ-17.6.07 15:50 ו-16:00) הגיע המשיב לתחנת המשטרה במכונית הסובארו 4- B הלבנה שברשותו. הוא עוכב לחקירה ונעצר, ומכוניתו נתפסה.

בהודעה שנגבתה ממנו (בשעה 16:00) הוא מסר כי אותו הבוקר נסע מטייבה במכונית הסובארו הנ"ל ליפו לקבל עבודת אינסטלציה, ביחד עם פועל שלו בשם מחמוד. הם הגיעו ליפו ב-9:00, הקבלן שחיכו לו לא הופיע, ב-10:00 בערך יצאו חזרה לטייבה, שם הוריד את הפועל בביתו והוא, המשיב, לאחר שניגש לביתו שלו ושוחח עם אשתו, יצא לעיירה השכנה, ג'ת, לבית גיסתו כדי לבצע שם עבודות אינסטלציה. בהיותו שם קיבל את שיחת הטלפון מהשוטר יוסי דוקרקר (שנעשתה כאמור מביתו סמוך ל-14:40), ובעקבות כך יצא והגיע לתחנת המשטרה.

באותה הודעה הוא מאשר כי בדרך מג'ת לתחנת המשטרה הכניס את מכונית הסובארו לשטיפה פנימית וחיצונית סמוך לתחנת דלק בג'ת. הוא גם מוסר, כי איש מלבדו לא השתמש אותו היום במכונית וכי רק הוא עושה בה שימוש.

לדבריו, נאשף (הנאשם השני, הפצוע) הוא חבר ותיק וטוב שלו, אולם הוא לא פגש בו מזה כחודש.

הפועל שלדברי המשיב נסע עמו אותו יום ליפו הכחיש בהודעתו כי פגש בכלל את המשיב או כי נסע איתו למקום כלשהו. גיסתו של המשיב, מהישוב ג'ת, אינה תומכת בהודעותיה בגרסתו לגבי השעה שבה הגיע המשיב לביתה.

אותו היום, לאחר תפיסת המכונית בחצר תחנת המשטרה, נלקחו דגימות מריפוד מושב הנוסע שלצד הנהג, מחגורת הבטיחות, מידית ההחזקה שלימין המושב וממקומות נוספים ברכב. במעבדות מז"פ נמצאו עקבות דם בכל אותן הדגימות ובבדיקות DNA , נמצא כי כל אותן הדגימות זהות בודאות לפרופיל הגנטי של נאשף.

4.

בזירת השוד נמצא זמן קצר לאחר האירוע שעון יד, אשר על פי הודעת אחד המאבטחים נפל מידי השודד השני (לא נאשף) במהלך ההתכתשות עמו. החוקרים פנו למשיב בבקשה כי יסכים לתת דגימה מגופו לצורך בדיקת DNA , וזאת לצורך השוואתה לשרידי DNA

אם יימצאו כאלה על גבי השעון. המשיב סירב לבקשה, ומאוחר יותר הודיע גם סנגורו (עודך דין גלג'ולי) כי הוא מסרב לכך. רק כעבור שישה ימים הסכים המשיב לתת את הדגימה. במקביל נתברר בבדיקות המעבדה, כי לא נמצאו שרידי DNA

על גבי השעון.

בחקירה נוספת שנערכה לו, ביום 25.6.07, מודיע המשיב בפתח ההודעה כי "אני חף מפשע ואין לי מה להוסיף ועם כל הכבוד אני שומר על זכות השתיקה". כן מסרב הוא לענות על השאלות המוצגות לו לעניין המצאות כתמי הדם של נאשף במכוניתו, לעניין הודעות גיסתו שאינן תומכות בגירסתו לגבי השעה שבה הגיע לביתה ולדברי החוקרים לפיהם באותן שעות (12:00-10:00) נראה במכוניתו בתוך טייבה.

5.

ריבוי כתמי הדם של נאשף שנמצאו במכוניתו של המשיב ביום האירוע יש בהם ראיה אובייקטיבית לכאורית לפיה היה נאשף אותו היום במכונית כשהוא שותת דם. אין חולק כי נאשף נפצע אותו היום במהלך חילופי היריות באירוע השוד ועל פי הראיות הלכאוריות שנמצאו בעניינו הוא היה אחד משני מבצעי השוד המזויין בחבורה. המשיב מאשר בהודעתו הראשונה, כי המכונית שבנדון הינה ברשותו וכי הוא היחידי שעשה בה שימוש אותו היום. נאשף מוסר באימרתו הראשונה (שעה שפונה מהמרפאה לבית החולים), כי הובא ממקום היריות למרפאה במכונית סובארו לבנה. המשיב בהודעתו (הראשונה) מאשר היכרות וחברות ממושכת בינו לבין נאשף.

הגירסה שמסר המשיב, לפיה נסע אותו בוקר ליפו עם הפועל שלו, נסתרת לחלוטין בהודעת הפועל. כך גם גירסתו לגבי השעה בה הגיע לטענתו לבית גיסתו בג'ת.

בחקירתו השניה, לאחר שהוא מעומת עם ממצאי בדיקות ה- DNA ועם הודעות העדים המפריכות את גירסתו שלו, הוא מסרב לענות לשאלות החוקרים.

ריכוז נתונים זה קושר ברמת הפוטנציאל הלכאורי את המשיב לאירועי השוד והירי אותו היום.

פוטנציאל ראייתי זה מתחזק לכאורה בחיזוק נוסף נוכח התנהגותו המפלילה של המשיב הבאה לידי ביטוי בסירובו – שנמשך מספר ימים – למסור דגימת DNA , ומהעובדה שביצע פעולות ניקוי אינטנסיביות במכונית הסובארו הלבנה שלו בפרק הזמן הקצר שבין אירוע השוד לבין התיצבותו לחקירה במשטרה.

בית המשפט קמא קבע, כי אכן מכלול הראיות הלכאוריות הנ"ל יש בו לסבך את המשיב במעשים המיוחסים לו, וכי אין המדובר באישומים "מופרכים", אולם אין הדברים עולים כדי ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לצורך מעצרו עד תום ההלכים.

דעתי לעניין זה שונה. אכן, עניין לנו בראיות נסיבתיות, אולם ריכוז הנתונים כפי שפורט לעיל נושא בחובו פוטנציאל ברמה משמעותית להרשעת המשיב במיוחס לו.

לזירת האירוע הגיעו שני רעולי פנים. האחד מהם, כמוכח לכאורה וכמפורט בהחלטת בית המשפט קמא, היה נאשף. נאשף נפצע מיריות ופונה כשהוא שותת דם ממקום הירי במכונית סובארו לבנה. במכונית הסובארו הלבנה של המשיב נמצאו עקבות רבים של דמו של נאשף הפצוע. המשיב טוען כי רק הוא השתמש במכוניתו באותו היום, ומאשר כי בזמן הקצר שבין האירוע להתיצבותו לחקירה שטף את המכונית באופן יסודי.

על פי הודעות המעורבים באירוע (המאבטחים ונאשף), לא היו בזירת האירוע עצמה משתתפים או נוכחים נוספים פרט למאבטחי בזק ולשני השודדים.

גירסתו של המשיב למעשיו אותו הבוקר הופרכה לכאורה, והוא מסרב למסור לחוקריו (בחקירתו השניה) הסברים כלשהם.

בהינתן כל אלה, משלא ניסה בכלל המשיב ליתן הסבר כלשהו להימצאות כתמי הדם של נאשף במכוניתו, משהופרכה גרסתו הראשונה לענין מוצאותיו ומעשיו בשעות האירוע, משסירב להשיב לשאלות החוקרים (בחקירתו השניה) לכל הדברים האלה, משסירב לתת דגימה לבדיקת DNA ומשמיהר לשטוף באופן יסודי את מכוניתו זמן קצר ביותר לאחר האירוע – עולים הדברים כדי ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב זה של בחינת הדברים.

6.

ב"כ המשיב טוען כי משעסקינן בראיות (לכאורה) נסיבתיות בלבד – אין מקום להורות על מעצר הנאשם – כל עוד יתכן הסבר אחר, ותמים, לאותן הראיות שאיננו ההסבר המפליל.

הוא מפנה בענין זה לדברי בית המשפט קמא בהחלטתו –שאין זה מן הנמנע "כי מאן דהוא אחר עשה שימוש ברכב באותו יום לצורך ביצוע העבירות, או כי המשיב 2 עצמו (העורר) השתמש ברכב להסעת המשיב 1 (נאשף) אל המרכז הרפואי מבלי שנטל חלק במעשי העבירה עצמם"

דעתי שונה לענין זה מדעתו של בית המשפט קמא.

על שתי נקודות מוצא – ברמת הראיות הלכאוריות – אין חולק. האחת, כי נאשף הובא למרפאה (כשהוא שותת דם מפצעי הירי) במכונית הסובארו הלבנה דנן. השניה, כי מכונית זו הינה בשימוש הבלעדי של המשיב.

המשיב בהודעתו הראשונה (בשניה כאמור שתק) מוסר כי הוא היה היחידי שעשה שימוש באותה המכונית כל אותו היום. הוא עצמו דוחה אפשרות כי מאן דהוא אחר עשה שימוש באותה המכונית.

די בנתונים אלה כדי לשלול בשלב זה של בחינת הדברים את לכאוריות ההנחה כאילו מאן דהוא אחר עשה שימוש ברכב אותו היום.

כך גם לגבי האפשרות השניה – כאילו המשיב נכח אמנם בזירת האירוע, אך לא כאחד השודדים, וכל חלקו היה בהסעת נאשף הפצוע למרפאה.

המשיב אינו מוסר כמובן גרסה שכזו. לא בהודעתו הראשונה (בה מסר כאמור גרסה שהופרכה לחלוטין) ולא בהודעתו השניה בה בחר בזכות השתיקה וסירב לענות על כל שאלה.

בנסיבות אלה – אינני

מוצא כי יש באותן ספקולציות היפותטיות – משום כרסום או פגיעה בתוקפן הראייתי הלכאורי של מכלול חומרי החקירה האמורים.

7.

מסכים אני עם ב"כ המשיב כי גם בשלב של בחינת לכאוריות הראיות בהליכי בקשה למעצר עד תום ההליכים – שומה על בית המשפט לבחון, גם מיוזמתו, הסברים אלטרנטיביים אפשריים וסבירים למסכת ראיות נסיבתיות לכאוריות העולה מחומר החקירה. (ר' לענין זה בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסם 17.2.99; בש"פ 8973/05 מדינת ישראל נ' גבאלי (טרם פורסם 19.10.05) לענין הליכי המעצר. וע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד , פ"ד נו (5) 221 (2002) לענין שלב הכרעת הדין).

ברם, דברים שנאמרו שם ענינם שעה שההסבר האלטרנטיבי (והתמים) אינו נשלל מפי הנאשם עצמו ושעה שסבירותו אינה מופרכת לכאורה אל מול מכלול חומרי החקירה (בהליכי מעצר) או הראיות (בשלב הכרעת הדין) – כפי שנמצאו הדברים בענין הערר דנן.

8.

סיכומם של דברים – חומר החקירה בענין דנן עולה כדי ראיות לכאורה נגד המשיב ברמה העולה על זו שמצא בית המשפט קמא – ועולה הוא כדי דרישת ה"ראיות לכאורה" לענין בחינת מעצר המשיב.

משמצאנו כי כך הוא לענין הראיות לכאורה – קמה עילת המעצר בענין המשיב מאליה. על פי הנטען – והמוכח לכאורה – ביצעו המשיב וחברו נאשף שוד מזוין בצהרי היום בלב ליבה של עיר הומה כשפניהם רעולות, בידיהם אקדחים שלופים והם מסתערים ויורים לעבר טכנאים של בזק ומאבטחיהם.

תוצאות השוד היו בפצעי ירי קשים של אחד המאבטחים ושל נאשף.

המסוכנות הנודעת מאדם המעז לבצע שוד נועז ואלים שכזה בצהרי יום בליבה של עיר – לא תסכון להפגתה חלופת מעצר באשר היא.

כך

מצא בית המשפט קמא בעניינו של נאשף – וכך מוצאים אנו גם בעניינו של המשיב – לאחר שקבענו כי גם בעניינו קיימות ראיות לכאורה – וברמה הנדרשת – להוכחת המיוחס לו.

9.

סוף דבר – אני מקבל את ערר המדינה, מבטל החלטת בית המשפט קמא ומורה כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.