פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1800/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העורר:
שלמה ניסן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר
שבע בב"ש 22126/07 מיום 19.11.07 שניתנה ע"י כב' השופט ברוך אזולאי
תאריך הישיבה:
כ"ז באדר א'
התשס"ח (4.3.08)
בשם העורר:
עו"ד נ' ליסטר
בשם המשיבה:
עו"ד ע' אופק
החלטה
1.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי) מיום 19.11.07, במסגרתה נקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
2.
ביום 28.10.07 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד העורר, בגדרו הואשם בעבירות של ניסיון לרצח וחבלה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, ביום 5.3.07 נפגשו איציק (קיקו) אסולין (להלן - קיקו), מישל שריקי (להלן - מישל) ובוריס סימן טוב (להלן - בוריס) במשרדו של בוריס המצוי בדימונה, והתנהל ביניהם דין ודברים. זאת, על רקע סכסוך בין קיקו למישל הקשור לחובות הימורים.
על פי הנטען, לאחר שקיקו עזב את המשרד נכנס אליו העורר כשהוא חמוש, וירה מספר יריות לעבר מישל ובוריס על מנת לגרום למותם. כתוצאה מהירי נפגע בוריס בכתפו ובידו. לאחר האירוע עזב העורר את דימונה ועשה דרכו חזרה לפתח תקווה, היא עיר מגוריו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 19.11.07 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. מכאן הערר שלפנינו.
3.
בקשת המעצר עד תום ההליכים נסמכת על מספר ראיות לכאוריות, שכולן נסיבתיות באופיין. כך, ציינה המשיבה כי טביעת האצבע של העורר נמצאה על משקוף הדלת במשרד בו אירע הירי. כן הוזכר, כי איכון הטלפון הסלולארי של העורר מעלה כי סמוך לפני אירוע הירי הגיע העורר מפתח תקווה לדימונה, ואילו זמן לא רב לאחריו חזר העורר מדימונה לפתח תקווה. עוד הצביעה המשיבה על כך, שמפלטי שיחות הטלפון הסלולארי של העורר עולה כי הוא התקשר למישל זמן קצר לפני הירי, וכן כי קיים קשר טלפוני עם קיקו. המשיבה מוסיפה ומציינת כי העורר שמר על זכות השתיקה בכל מהלך חקירתו.
4.
על מנת לבסס הרשעתו של נאשם על ראיות נסיבתיות נדרש כי ראיות אלו יובילו, במקובץ, למסקנה אחת ויחידה בדבר אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר. על בית המשפט לבחון מיוזמתו האם לאותה מסכת ראייתית קיים הסבר העשוי להתיישב עם חפותו של הנאשם, וזאת אף אם הנאשם עצמו לא הציע הסבר כאמור, ובלבד שאין מדובר באפשרות דמיונית ובלתי סבירה (ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד , פ"ד נו(5) 221, 228-227 (2002); ע"פ 1250/07 אבו סולב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.12.07), פיסקה 6). בחינה זו נדרשת לא רק במסגרת ההליך העיקרי, אלא אף בגדר הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים (בש"פ 7163/07 מדינת ישראל נ' מסרי , פיסקה 7 (לא פורסם, 27.8.07)). כפי שפורט לעיל, בענייננו קיימות מספר ראיות נסיבתיות בעלות משקל ראייתי נגד העורר. אף על פי כן, לעת הזו לא ניתן לשלול תרחישים אשר מתיישבים עם חפותו של העורר בכל הנוגע לאירוע נשוא כתב האישום, בין היתר כאלה הטומנים בחובם קיומם של קשרים מסוימים בין העורר לבין קיקו, מישל ובוריס. אין בכוונתי לפרט תרחישים אלו. ראוי שהם יועלו, אם הדבר יידרש, בהליך העיקרי, בלא שתהא הכוונה מראש אליהם. בניגוד לעמדתו של בית משפט קמא, סבורני כי על רקע האמור ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, עוצמתן של הראיות הלכאוריות אינה מצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. תחת זאת, דומה כי ראוי להורות על שחרורו של העורר בתנאים.
5.
התוצאה היא כי הערר מתקבל, במובן זה שהעורר ישוחרר בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. אחד התנאים יהא "מעצר בית" בשעות הלילה תחת פיקוח. בית המשפט המחוזי יקבע תנאים כספיים, את השעות בהן לא יצא העורר מביתו ואת זהות המפקחים. העורר יוותר במעצר עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, ה' באדר ב' התשס"ח (12.3.08).
ש ו פ ט