פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1674/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העורר:
זיטון שמעון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו בב"ש 90245/08 מיום 14.2.08 שניתנה ע"י כב' השופט גלעד
נויטל
תאריך הישיבה:
כ"ז באדר א'
התשס"ח (4.3.08)
בשם העורר:
עו"ד י' פורר
בשם המשיבה:
עו"ד ע' אופק
החלטה
1.
בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' נויטל), אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת א' לושי-עבודי) לפיה ייעצר העורר עד תום משפטו.
2.
ביום 4.11.07 זיהה כוח משטרתי רכב החונה בצורה מחשידה ליד בניין באחת השכונות בעיר רחובות. הכוח החליט לבצע במקום תצפית. לאחר מספר דקות יצא אדם מהבניין, נכנס לרכב והחל לנסוע, עצר לאחר מטרים ספורים, העלה אדם נוסף לרכב והמשיך בנסיעה. הכוח המשטרתי עקב אחר הרכב ולאחר נסיעה קצרה עצר אותו. כאשר נעצר הרכב היה בו הנהג בלבד, אדם בשם מצליח מרדכי מצלאווי (להלן – מצלאווי ). ברכב נתפסו שני תיקים וכן פריטים רבים שנגנבו במהלך פריצות שהתבצעו באותו היום לארבע דירות בבניין לידו חנה הרכב. בתוך אחד מהתיקים, אשר נגנב מאחת הדירות, נמצאו גם כלי פריצה ושני זוגות כפפות. ביום 16.1.08 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום ברחובות נגד העורר ונגד אדם נוסף בשם רוני זיטון, שהינו אחיינו של העורר (להלן ביחד - הנאשמים ). בכתב האישום נטען כי הפריצות בוצעו על ידי מצלאווי והנאשמים. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית משפט השלום קיבל את הבקשה, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד הנאשמים וכי קיימת עילת מעצר. בית המשפט המחוזי ראה עין בעין עם בית משפט השלום ודחה את הערר שהוגש על החלטתו. מכאן הערר שבפניי, אשר הוגש על ידי העורר בלבד. יוער, כי הערר מתמקד בשאלת הראיות לכאורה ואין חולק כי קיימת עילת מעצר.
3.
הראיות לכאורה שעליהן הסתמכו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי הינן נסיבתיות בעיקרן. הראיה המרכזית היא בדיקת DNA בה נמצאה התאמה בין שרידי חומר גנטי שנלקח מהכפפות לבין הפרופיל הגנטי של כל אחד מהנאשמים. יצוין, כי בכפפות נמצא גם חומר גנטי אשר אינו שייך לאף אחד מהנאשמים. ראיה מחזקת ראו בתי המשפט דלמטה בהתנהלותם של הנאשמים בחקירתם במשטרה. רוני זיטון שמר על זכות השתיקה ואילו העורר מסר גירסה לפיה הוא אינו מכיר כלל את מצלאווי. גירסה זו הופרכה, שכן מדו"ח בדוקאי עולה שהנאשמים ומצלאווי נצפו ביחד ברכב מסוים שלושה ימים לפני הפריצה.
4.
הלכה היא כי ניתן להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות לבדן ובלבד שאלו מובילות מעבר לכל ספק סביר למסקנה כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו (ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד , פ"ד נו(5) 221, 228-227 (2002) והאסמכתאות שם; ע"פ 8899/06 ארמין נ' מדינת
ישראל (טרם פורסם, 29.7.07)). לעומת זאת, כאשר נמצא לו לבית המשפט כי מארג הראיות הנסיבתיות מתיישב באופן מתקבל על הדעת גם עם תרחיש תמים, עליו לזכות את הנאשם. זאת ועוד, לעיתים על בית המשפט להידרש מיוזמתו לשאלה האם קיים תרחיש המספק הסבר תמים למסכת הראיות הנסיבתיות (ע"פ 1888/02 הנ"ל, עמ' 228). בשלב הדיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בו נבחנת שאלת קיומן של ראיות לכאורה, יש לבחון האם קיים בראיות הנסיבתיות פוטנציאל להביא לידי מסקנה מרשיעה אחת ויחידה (ראו, בש"פ 7163/07 מדינת
ישראל נ' מסרי (לא פורסם, 27.8.07)).
5.
הראיות במקרה שבפניי מצביעות על קשר מסוים בין הנאשמים למצלאווי. עם זאת, בשונה מהערכאות שקדמו לי איני סבור כי די בעוצמת הראיות בנוגע למעורבות העורר במעשי הפריצה נשוא כתב האישום כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. בעניין זה ייחסתי משקל, בין היתר, לטענת הסניגור כי הימצאותן של שני זוגות כפפות בלבד, שעה שלטענת המשיבה בוצעו הפריצות על ידי שלושה אנשים, מעוררת קושי. על כן החלטתי לקבל את הערר ולשחרר את העורר מן המעצר בתנאים הבאים:
א)
מעצר בית בביתו החל מהשעה 20:00 ועד השעה 06:00 למחרת;
ב)
הפקדת 20,000 ש"ח במזומן או על דרך ערבות בנקאית;
ג)
המצאת שתי ערבויות מטעם שני ערבים שונים על סך 20,000 ש"ח כל אחת לשביעות רצונו של בית משפט השלום.
הסדרת התנאים תיעשה בבית משפט השלום ברחובות. עד לביצוע ההפקדה ייוותר העורר במעצר. מובן כי להחלטתי זו אין השפעה על תוקפה של החלטה המורה על מעצרו של העורר במסגרת תיק אחר, ככל שזו קיימת.
ניתנה היום, ה' באדר ב' התשס"ח (12.3.08).
ש ו פ ט