בש"פ 7743/12 גבריאל סרויה נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש נגד העורר ושניים נוספים (להלן: יניב ו דור , וביחד: הנאשמים ) יוחסו לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין ואיומים.

2.

פרטי כתב האישום הובאו בהחלטתי בעררו של יניב מיום 25.10.2012 (בש"פ 7613/12) ואחזור עליהם כאן בתמצית. בשעת לילה מאוחרת ביום 31.8.2012 הגיעו הנאשמים יחד עם ליאור מירו (להלן: ליאור , וביחד: החבורה ), כשהם חמושים בסכינים ובאלות עץ, לביתה של גב' מרים אזולאי (להלן: מרים ) בבית שמש. בני החבורה דפקו על דלת הבית, וצעקו כי הם מחפשים את א' וכי הם מתכוונים להרוג אותו. בהמשך, פגשו הנאשמים את א' ותקפו אותו באלות ובסכינים. ליאור דקר את א' בסכין מעל מותן ימין. א' התמוטט על ספסל במקום. בני החבורה המשיכו להכות את א' באלות, בעודו שרוע על הספסל, והוא איבד את הכרתו. מרים קראה לעברם כי היא מזמינה משטרה, ובני החבורה נכנסו לכלי הרכב שבאמצעותו הגיעו למקום ונמלטו, תוך סיכון חייה של אימו של א' שהגיעה למקום וניסתה לחסום את דרכם בגופה. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים וליאור, נפצע א' פצע עמוק באזור האגן, ונזקק לטיפול רפואי כירורגי.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לנאשמים, וכן עילת מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש מהלכי משפט. בית המשפט ציין כי לעורר עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות, איומים ורכוש. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. יצוין כי עררו של יניב, בנו של העורר כאן, נדחה בהחלטתי מיום 25.10.2012, וכי עררו של דור נדחה אף הוא בהחלטת השופט נ' הנדל מיום 22.10.2012 (בש"פ 7429/12).

4.

מכאן הערר שלפניי. העורר טוען כי בנסיבות העניין יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. הוא מדגיש את נסיבותיו המיוחדות ביחס לנאשמים האחרים: גילו המבוגר (54); מצבו הבריאותי הקשה; ועברו הפלילי שאיננו מכביד. עוד צוין כי הוצעה לבית המשפט המחוזי חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את המסוכנות הלכאורית שנשקפת ממנו, בפיקוח אימו בת ה-78 של העורר. בהודעה מיום 28.10.2012, עדכן בא-כוח העורר כי מצבו הבריאותי של שולחו התדרדר, וכי הוא אינו מקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו. בדיון שהתקיים לפניי ציין בא-כוח העורר כי ביכולתו להציע חלופת מעצר נוספת במתחם סגור באופקים, בפיקוח מלא.

5.

בא-כוח המשיבה סומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא. לדבריו, העורר כאן הוא דמות דומיננטית באירוע נושא כתב האישום מבין הנאשמים שהובאו לדין, שכן הוא אביו של הנאשם הנוסף, יניב. בנוסף, צוין החשש של המתלוננים בתיק מפני הנאשמים. אשר למצבו הרפואי של העורר, צוין כי האחרון במעקב הצוות הרפואי של השב"ס, וכי מסיכום דו"ח רפואי בעניינו, עולה כי לא הייתה החמרה במצבו עקב המעצר. עוד נטען כי במצבים חמורים, מופנים עצורים לטיפול במתקן רפואי של שירות בתי הסוהר, דבר שלא נדרש בענייננו.

6.

לאחר בחינת נימוקי הערר ושמיעת טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערר להידחות. המסוכנות הנשקפת מן העורר על רקע העבירות המיוחסות לו היא ברורה. העורר נטל לכאורה חלק בתקיפה אלימה, בצוותא עם בנו ואחרים, שבמהלכה נדקר אדם. לכך יש להוסיף שהעורר איננו נעדר עבר פלילי, וזו איננה הסתבכותו הראשונה בפלילים. בנוסף, חששם של עדי התביעה מפני העורר וחבריו ניכר לעין (כמפורט בהחלטתי בעניינו של יניב). אכן, גם כאשר קיימת עילת מעצר, יש לבחון אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירותו פחותה (גם בהינתן העובדה שהרשעותיו הקודמות של העורר אינן מן השנים האחרונות). עם זאת, החלופה שהוצעה לבית המשפט המחוזי – שחרור בפיקוח אימו – אין בה כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו, נוכח מכלול הנסיבות שעליהן עמדתי. בדיון שהתקיים לפניי העלה בא-כוח העורר הצעה לחלופה נוספת שלא הועלתה לפני בית המשפט המחוזי. אין מניעה שהעורר יגיש בקשה לעיון מחדש לבית המשפט המחוזי, בהתייחס לחלופה החדשה המוצעת. ואדגיש, כי אין באמור משום נקיטת עמדה בשאלת התאמתה של החלופה המוצעת שלא נבחנה על ידי, ובית המשפט המחוזי יפעל כחכמתו.

7.

אשר לטענותיו של העורר ביחס למצבו הרפואי – הוגשה לי התייחסות מטעם הגורם הרפואי המוסמך בבית המעצר שבו הוא מוחזק, שלפיה העורר מצוי במעקב רפואי, וכי הוא יכול לשהות בבית מעצר. ככל שיחול שינוי במצבו הרפואי, חזקה על הגורמים המוסמכים שיספקו לו את הטיפול הרפואי הנדרש במתקני שירות בתי הסוהר או בבית חולים, לפי הצורך. למותר לציין כי איני קובע מסמרות בטענות העורר בנושא תנאי החזקתו והטיפול הרפואי לו, והוא רשאי להעלותן בעתירת אסיר שתוגש לבית המשפט המוסמך, ככל שתהיה עילה לכך.

על יסוד טעמיי אלה, הערר נדחה אפוא.