בש"פ 7753/14 דניאל דר נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי ) מיום 13.11.2014 בעמ"ת 22811-11-14, בה נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (השופטת הבכירה ר' לאופר חסון ) מיום 7.10.2014 במ"ת 66918-09-14, שהורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עיקרי העובדות וההליכים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד והעלבת עובד ציבור. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 24.9.2014, בשעות אחר הצהריים, תקף המבקש את הוריה הזקנים של אישה, מכרה שלו, שבאותה עת המבקש לן בדירתה. נטען כי המבקש תקף את השניים, כשריח אלכוהול נודף מפיו, בכך שהיכה בהם במכות אגרוף בפניהם, עד אשר נפלו, וגרם להם לחבלות. כמו כן, השליך המבקש אבן לעבר שמשת חלון הדירה וגרם להתנפצותה. בהמשך, כשהוזעקו שוטרים למקום, העליב המבקש את השוטר וניבל את פיו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה מיום 7.10.2014, נעתר בית משפט השלום לבקשה, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו קבע כי קיימות ראיות לכאורה, כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, ודחה חלופת מעצר שהוצעה בעיר תל אביב אצל חבריו של המבקש. בית משפט השלום עמד על עברו הפלילי המכביד של המבקש, לרבות בעבירות אלימות, סמים ועבירות רכוש, וכן על כך שביצע לכאורה את המעשים בשעה שמאסר על-תנאי תלוי ועומד נגדו בגין עבירות אלימות (ת"פ 30882-08-12), ולא היה בו לכאורה כדי להרתיעו. בית משפט השלום ציין כי לאור העובדה שהמבקש אינו מושך ידו מהטיפה המרה, בשים לב לכך שהוא מתקשה לשלוט בדחפיו האלימים, ומחמת חזרתו על מעשיו האלימים ללא סיבה של ממש – מדובר במסוכנות בדרגה כזו שאין בחלופת המעצר שהוצעה כדי להיות תחליף נאות ומספק למעצר . בנוסף, לאור התנהלותו של המבקש, נקבע כי קיים חשש ממשי להשפעה על העדים שטרם העידו, לרבות בתם של המתלוננים, אם ישוחרר. צוין כי לא הוצעה כל כתובת ספציפית לחלופת המעצר בעיר תל אביב, וכי למבקש אין מקום מגורים קבוע.

4.

ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, כאמור, ביום 13.11.2014. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית, שאף התחזקה לאור חקירת המתלוננים בעדותם המוקדמת (המתלוננים מסרו עדות מוקדמת משום שהם תושבי חוץ והם יצאו מן הארץ). כמו כן נדחתה טענתו לפיה מדובר במסוכנות קונקרטית רק כלפי אותם שני מתלוננים, אשר פחתה במידה משמעותית עם צאתם מן הארץ. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הסבר לתקיפה הנטענת, כך שתאורטית יכול היה המבקש לתקוף אנשים אחרים במקומות שונים. לאור עברו הפלילי המכביד, ובשים לב לאופי החלופה שהוצעה, נקבע כי אכן לא ניתן להסתפק בה על מנת לאיין את המסוכנות, או להפחיתה באופן שיניח את הדעת. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא מודע לכך שמשמעות דחיית הערר היא המשך מעצרו של העורר למשך כשלושה חודשים בהתאם למועדים שנקבעו להמשך המשפט, אך אין בכך כדי לשנות את מסקנתו.

נגד החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.

עיקרי טענות המבקש

5.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי מסוכנותו לא פחתה בעקבות יציאת המתלוננים מן הארץ, ושעל כן הוא אינו מהווה עוד סיכון. כמו כן הדגיש כי הדיון הבא קבוע לעוד זמן רב יחסית, בחודש פברואר 2015. המבקש הוסיף והעלה אי-אלו טענות בקשר לפגמים בחקירה, לרבות קושי בכל הנוגע לתרגום הודעות המתלוננים שנערך על-ידי החוקר עצמו, וטען כי לעורך דינו לא ניתן זמן מספיק ללמוד את התיק מעת מינויו.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

לאחר עיון בנימוקי הבקשה, לא מצאתי כי היא מגלה עילה מספקת לבירור עניינו של המבקש לפני ערכאה שיפוטית שלישית, שכן לא עולות ממנה שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מעניינו הקונקרטי הפרטני, ולא נראה כי נגרם למבקש עוול (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (17.4.2011); בש"פ 4900/12 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 8 (25.6.2012); בש"פ 2189/14 פלדמן נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (24.4.2014)). טענותיו של המבקש נטועות כולן בעניינו הפרטני, אף לא נטען אחרת. הבקשה שלפני אינה אלא מיחזור של טענות המבקש, אשר הועלו, נבחנו ונדחו בשתי ערכאות קודמות. נסיבות אלה אינן מצדיקות מתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי, שבחן כדבעי את מכלול השיקולים הרלוונטיים והחליט לדחות את הערר.

8.

מעבר לכך, נראה כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. נוכח מעשי האלימות המיוחסים למבקש, נגד מתלוננים חסרי ישע ללא כל סיבה מובנת לביצועם, ונוכח עברו הפלילי המכביד, המלמד על דפוסי פעולה אלימים דומים, החוזרים ונשנים (לרבות ביצוע עבירות אלימות על-ידי המבקש בהיותו בגילופין והעלבת שוטרים), נמצא כי נשקפת מן המבקש מסוכנות גבוהה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. ברי כי אין בחלופת המעצר ה"כללית" שהוצעה, ללא כתובת ומפקחים קונקרטיים כדי לאיין את המסוכנות של המבקש, וגם לא להפחיתה באופן שיכול להניח את הדעת. גם מאסר על-תנאי התלוי ועומד נגד המבקש לאור הרשעתו בעבירות אלימות לא הרתיעו, כמסתבר לכאורה, דבר המלמד כי מורא החוק ממנו והלאה וכי קיים קושי לתת בו אמון, הנדרש לצורך בחינת חלופת מעצר. אינני רואה ממש גם בטענות המבקש על מסוכנות קונקרטית בלבד מצדו, לאור העובדה שלא ניתן כל הסבר לעבירות שביצע לכאורה כלפי המתלוננים דווקא, ולאור עברו המעיד כי אלימותו מופנית כלפי אנשים שונים והיא אינה ממוקדת אך במתלוננים. סבורני, כשתי הערכאות הקודמות, כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך שלב זה – וטענותיו של העורר בקשר לחקירה יתבררו, ככל שהדבר ידרש, בהליך העיקרי. אציין כי נראה על פני הדברים כי אין מדובר בתיק מסובך, והוא איננו צפוי להתנהל זמן רב.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית.