בש"פ 7771/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת ר' לביא מבית משפט השלום בקריית גת שלא לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בהליך המתנהל נגד המבקש (הארכת צו פיקוח מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006 (להלן: חוק הגנה על הציבור )).

ההחלטה ניתנה ביום 7.11.2013 במעמד הנוכחים, ומכאן כי חמשת הימים אשר עמדו למבקש להגשת הערעור (סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982) חלפו ביום 12.11.2013, וכי הבקשה שבפניי אשר הוגשה ביום 14.11.2013, הוגשה באיחור של יומיים.

בבקשה, אשר הוגשה באמצעות בא-כוח המבקש, נטען כי בא-כוחו סבר בטעות כי נתונים היו למבקש שבעה ימים להגשת ההליך. המבקש הדגיש כי מדובר באיחור קצר שנגרם בתום לב וכי לצורך הכנת הבקשה "נדרש זמן".

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כעולה מן האמור המבקש מיוצג, ובבקשה הלקונית אשר הוגשה, אשר אף אינה נתמכת בתצהיר, לא הובהר ממה נבעה טעותו הנטענת של בא-כוחו ביחס לדין ידוע וברור ואילו פעולות נעשו על ידו כדי לנסות ולהימנע מטעות זו. גם הטענה בדבר הצורך ב"ארגון החומר", אינה יכולה, באופן בו הועלתה, להצדיק מתן ארכה.

הדברים יפים במשנה תוקף בשים לב לכך שההליך שהגשתו מתבקשת הינו ערעור פסלות, הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית. נוכח אופיו זה של הליך הפסלות נקבעה בדין תקופת זמן קצרה ביותר להגשת הליך ערעורי (בפלילים - חמישה ימים) - וביחס לתקופה קצרה זו קשה לומר כי איחור של יומיים הינו זניח בלבד - וננקטת גישה מצמצמת וזהירה לעניין בקשות להארכת מועד להגשת ערעורי פסלות (ראו: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 332 (2006)). עוד אוסיף כי לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, הרי שעל פני הדברים גם בסיכויי ההליך אין כדי להצדיק להיעתר לבקשה, וזאת נוכח המבחן המנחה בבחינת בקשה לפסלות שופט - חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים כמשמעו בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (לעניין המותב הדן בהליכים לפי חוק הגנה על הציבור ראו בש"פ 2686/07 מדינת ישראל נ' פלוני , פ"ד סב(2) 314, 324-330 (2007)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.