בש"פ 7794/06 מדינת ישראל נ. משה טארונשוילי

בפני בקשה להארכת מעצר רביעית בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.ביום 4.4.05 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם רצח או סחיטה, סחיטה באיומים, גניבה, איומים והדחה בחקירה. בתמצית, מייחס כתב האישום למשיב, יחד עם אחרים, את חטיפתו של חלפן כספים במטרה לדרוש תשלום כופר ממשפחתו עבור שחרורו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 21.4.05 נענה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' אלון) לבקשה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, ודחה את טענת הסנגור בדבר כרסומן. כן ציין בית המשפט את סירובו של המשיב למסור את גרסתו במשטרה. בית המשפט קבע כי מדובר בפרשה קיצונית ומופלגת בחומרתה ובהתנהלות פלילית, אלימה, מתוכננת ומוקפדת. על כך הוסיף בית המשפט את עברו הפלילי של המשיב, וקבע כי מהמשיב נשקפת מסוכנות רבה שאין בחלופת המעצר שהוצעה – בביתו של המשיב – כדי לאיינה.

3.ביום 16.1.06 האריך בית משפט זה (כב' השופט ריבלין) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בית המשפט ציין כי "חומרתם של המעשים בולטת לעין והם מקימים חזקת מסוכנות איתנה נגדו". כן ציין בית המשפט את עברו הפלילי העשיר של המשיב ואת העימות לו נקלע בעת העימות שנערך לו עם שותפיו, דבר המלמד על חשש לשיבוש הליכי משפט. ביום 6.4.06 התקבלה בקשת המדינה להאריך בשנית את מעצרו של המשיב בתשעים ימים (כב' השופטת נאור). בית המשפט קבע כי הנסיבות שהיו בבסיס ההחלטה להאריך את מעצרו של המשיב בראשונה עודן עומדות, וכי ממילא מצוי המשיב במאסר אשר הוא מרצה בתיק אחר. בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים התקבלה ביום 27.7.06 (כב' השופטת חיות). בית המשפט ציין כי קצב הדיונים בתיק העיקרי אינו משביע רצון, אך זאת בשל כך שמשפטו של השותף לעבירה של המשיב, שאמור להיות עד התביעה העיקרי בתיק, טרם הסתיים. מאחר שאמורה להיות התקדמות משמעותית בתיק במהלך ההארכה המבוקשת, בשל מסוכנותו הרבה של המשיב, ובשל העובדה כי הוא מרצה עונש מאסר במקביל, החליט בית המשפט להיענות לבקשה למרות הזמן הרב שחלף.

4.כעת מבקשת המדינה כי יוארך מעצרו של המשיב בפעם הרביעית. המבקשת טוענת למסוכנותו הרבה של המשיב ולעברו הפלילי המכביד. כן היא מציינת כי גזר הדין בעניינו של השותף לעבירה ניתן ביום 5.9.06 כך שהוסרה המניעה לסיום משפטו של המשיב. התיק קבוע לסיום פרשת התביעה ליום 31.10.06. עוד מדגישה המבקשת כי המשיב מרצה, החל מיום 16.3.05, עונש מאסר בן שנתיים ועשרה חודשים בתיק אחר.

5.בא-כוח המשיב טען בפניי כי המשפט מצוי באותו שלב בו היה לפני תחילת הפגרה, וכי העד המרכזי טרם העיד. לטענתו, נקודת האיזון בהארכה רביעית משתנה לטובת שחרורו של המשיב. הסנגור ציין כי שותפו של המשיב לעבירה נידון לתשעה חודשי מאסר בפועל בלבד. הסנגור הדגיש כי לאחר שמשפחת החטוף סירבה לשלם את הכופר שנדרש ממנה, שחררו החוטפים את החטוף. עוד ציין כי מעמדו של המשיב כעצור מונע ממנו יציאה לחופשות ומאפשר ביקורי משפחה לעיתים רחוקות בלבד.

6.התארכות משפטו של המשיב אכן מצדיקה את שינוי נקודת האיזון לטובת שחרורו של המשיב ממעצר. עם זאת, במקרה דנן ישנם שיקולים כבדי משקל המצדיקים את קבלת בקשת המדינה להארכת מעצר נוספת. ראשית, נראה כי משפטו של המשיב עומד לקראת סיום, לאחר שהסיבה לעיכוב שחל בו הוסרה עם מתן גזר הדין במשפטו של שותפו של המשיב לעבירה. שנית, המשיב מרצה עונש מאסר בתיק אחר, כאשר מועד שחרורו המנהלי הינו 17.12.06. אמנם הותרתו במעצר פוגעת בזכויותיו כאסיר, אך ברי כי יש בכך פגיעה פחותה בהרבה בחירותו של המשיב (ראו החלטת השופטת חיות בהארכת מעצרו הקודמת בבש"פ 5382/06). עוד יוער, בהתייחסות לטענות הסנגור, כי איני סבורה שבשחרורו של החטוף לאחר שדרישת הכופר לא התקבלה על ידי משפחתו, יש בכדי להפחית ממסוכנותו של המשיב ומחומרת העבירות במידה המצדיקה את שחרורו. כמו כן, העונש שהוטל על שותפו של המשיב לעבירה אף הוא אינו מצדיק את שחרורו של המשיב. גזר הדין של השותף ניתן על רקע נסיבותיו המיוחדות של אותו שותף. בית המשפט קבע כי חלקו של השותף היה מצומצם יחסית. כן התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות של השותף- היותו נעדר עבר פלילי מלבד עבירה אחת בה הורשע במסגרת צבאית ומצוקת משפחתו. בית המשפט אף התרשם מחרטתו הכנה ומתסקיר המבחן החיובי שניתן בעניינו. לפיכך סבר כי יש מקום למתן הקלה ממשית בעונשו. מכך עולה כי בית המשפט סבר כי עבירות מסוג זה מצדיקות ענישה חמורה בהרבה, אך על רקע נסיבותיו האישיות של השותף החליט להקל באופן ממשי בגזר דינו. נראה לכאורה על פניו כי המקרה דנן שונה הוא, ולו בשל עברו הפלילי של המשיב, החלק המרכזי יותר המיוחס לו בפרשת החטיפה, והעובדה כי בניגוד לשותפו לעבירה אשר אף שיתף פעולה עם המשטרה ומעיד כנגד שותפיו, לא הודה המשיב במיוחס לו.

לפיכך, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום החל מיום 1.10.06, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.