בש"פ 7839/09 ודים ורטליני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.8.2009 (כב' השופט ג' נויטל) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וכן בשורה ארוכה של עבירות נוספות: גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לבצע פשע, זיוף מסמך הקשור לרכב, ניסיון לזיוף מסמך הקשור לרכב שימוש במרמה במסמך הקשור לרכב, זיוף מסמך לשם ביצוע עבירה, ניסיון לזיוף מסמך לשם ביצוע עבירה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, שינוי זהות של רכב, שינוי זהות של חלק של רכב, מסחר ברכב, ניסיון למסחר ברכב, התחזות כאדם אחר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.

כתב האישום המתוקן בשלישית, אשר הוגש כנגד ארבעה-עשר נאשמים, מייחס לעורר (הנאשם 3 בכתב האישום) ארבעה-עשר אישומים ולפיהם החל מסוף שנת 2007 ובמהלך תקופה של כשנה וחצי קשרו העורר ונאשמים אחרים קשר לביצוע עבירות פליליות שונות בתחום הרכב. במסגרת הקשר האמור תכננו וביצעו העורר ויתר הנאשמים גניבות שיטתיות של כלי הרכב בדרך הבאה: העורר ויתר הנאשמים שכרו כלי רכב מחברות השכרה, שכפלו את מפתחות כלי הרכב, החזירו את כלי הרכב לחברות ההשכרה לאחר שהטמינו בהם מכשיר טלפון נייד ומכשיר ניווט לוויני המאפשר לאתר את מקום הימצאם וגנבו אותם באמצעות המפתחות המשוכפלים. לאחר מכן איתרו כלי רכב הזהים בסוגם לכלי הרכב הגנובים (להלן: כלי הרכב הזהים ) והחליפו את לוחיות הרישוי של כלי הרכב הגנובים באלו של כלי הרכב הזהים, העבירו את הבעלות בכלי הרכב הגנובים מבעליהם החוקיים לבעלותם שלהם תוך הצגת רישיונות רכב מזויפים וייפויי כוח מזויפים ומכרו את כלי הרכב הגנובים לקונים תמימים. במקרים מסוימים אף גנבו העורר ויתר הנאשמים פעם נוספת את כלי הרכב הגנובים מאותם קונים תמימים וביצעו פעולות זיוף וסחר מחדש בדרך שתוארה לעיל.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר ונאשמים נוספים עד תום ההליכים נגדם וטענה כי הם מעורבים, כל אחד על-פי חלקו, בפרשה חמורה ורחבת היקף של גניבת כלי רכב וכי מדובר בחבורה עבריינית מאורגנת היטב, בציינה כי הנאשמים 1 ו-2 עומדים בראשה. בהחלטתו מיום 20.8.2009 הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו וקבע כי המסה העבריינית של העורר עצומה, כי פעולותיו העברייניות המתפרשות על-פני שנה וחצי מצביעות על היותו בורג דומיננטי בארגון וכי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי מספרן הרב של העבירות המיוחסות לעורר, פרק הזמן הממושך יחסית שבו פעל, מספר כלי הרכב שנגנבו, הנזק הכבד לרכוש הציבור והפעולה בתוך חבורה מלמדים על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו. אשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט קבע בית משפט קמא כי בכתב האישום יש חטיבת אישומים הנוגעים לזיוף מסמכים, התחזות ושימוש במסמכים מזויפים המלמדת על פוטנציאל מובנה לשיבוש ובהתייחסו לחשש מהתחמקות מהליכי שפיטה קבע בית המשפט כי קיים חשש כבד שהעורר לא יתייצב למשפט אם ישוחרר, בציינו כי בפרשה אחרת ניסה לצאת מהארץ בעזרת דרכון מזויף. בית המשפט נתן דעתו לעברו הנקי של העורר, לנסיבותיו האישיות לרבות הטיפול בבנה בן ה-13 של בת זוגו הסובל מאוטיזם קשה וכן להמלצת שירות המבחן בתסקיר שנתבקש בעניינו לשחררו לחלופת מעצר בבית בראשון לציון בפיקוחם של אביו, בת זוגו וחברו. בית המשפט קיבל אמנם את טענת העורר כי יש חשיבות לעזרה שהוא נותן לבת זוגו, אך קבע כי "אין זה בדרגה כזו... אשר מצדיקה את שחרורו..." וציין כי מעצרו של העורר לא יגרע מן הילד ומן הטיפול בו. על כן דחה בית משפט קמא את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי.

3.

בערר טוען העורר כי עד להסתבכותו בפרשה נשוא כתב האישום ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, כי לאחר שעלה לארץ מאוקראינה התגייס לצבא ושירת שירות צבאי מלא וכי נקלע לקשיים כלכליים אשר הובילו אותו להסתבכות האמורה. העורר טוען עוד כי הופלה ביחס לנאשמים האחרים אשר שוחררו כולם למעט הנאשם 2, חלקם בהסכמת המשיבה והוא מוסיף וטוען כי יש להבחין בינו לבין הנאשמים 1 ו-2 שהפעילו אותו על-פי הנטען ואשר כנגדם ממשיכים להתווסף אישומים כל העת, המצריכים תיקונים חוזרים ונשנים של כתב האישום (העורר מציין כי באחרונה הוגשה בקשה לתקן בחמישית את כתב האישום). בהקשר זה טוען העורר כי אל כתב האישום העדכני שמנה גם קודם לכן ארבעה-עשר נאשמים, נוספו נאשמים וכי ההליך בבית המשפט המחוזי צפוי להיות ארוך וממושך. לגופם של דברים מדגיש העורר כי בתסקיר שירות המבחן נקבע שהוא חש בושה נוכח מעורבותו במעשים נשוא כתב האישום ונוכח מעצרו וכן נקבע שהמפקחים אשר הוצעו רואים בחומרה את החשדות נגדו ומסוגלים לפקח עליו. העורר מוסיף וטוען כי על-פי התסקיר, רמת הסיכון להישנות התנהגותו הבעייתית פוחתת נוכח מעצרו עד כה ובשל כך שהמפקחים נורמטיביים ומתאימים. העורר מודה בכך שנתפס בעבר כשהוא מנסה לצאת את הארץ באמצעות דרכון מזויף, אך טוען כי הרקע לכך הוא צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו בהליכי הוצאה לפועל וניסיונו לטוס לרוסיה לתקופה קצרה לאחר שהצטייד בכרטיס הלוך-חזור, על מנת לפגוש בילדיו הגרים שם. העורר מציין כי לא הצליח לצאת מן הארץ באמצעות הדרכון המזויף והוא מביע נכונות להפקיד את דרכונו ובכך, לשיטתו, לאיין את סכנת ההימלטות המיוחסת לו. העורר סבור כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא היותו עצור גורע מן הטיפול הדרוש לילד וטוען כי הוא מסייע רבות בטיפולו וכי עזרתו דרושה בשל גילו המתקדם של הילד ובשל העובדה שהוא סובל מעודף משקל, וכן בשל מחלת הלב ממנה סובלת בת זוגו, אימו של הילד.

4.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על קביעתו של בית משפט קמא כי העורר שימש בורג מרכזי בהתארגנות המתוארת בכתב האישום וטוענת כי האישומים המיוחסים לו חמורים יותר מאלה המיוחסים לנאשמים 4-14 שאכן שוחררו לחלופת מעצר. המשיבה סבורה כי ניסיונו של העורר לצאת מן הארץ באמצעות דרכון מזויף מלמד על תעוזה ומצביע על חשש להימלטות מן הדין והיא מציינת בהקשר זה עוד כי לבית משפט קמא הוגשו תמלילים של שיחות בין העורר לבין הנאשם 2 מהם עולה לכאורה כוונת הימלטות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הילד אמנם נזקק לטיפול אך לאו דווקא לטיפולו של העורר אשר קשריו עם אימו של הילד החלו לפני כשנתיים, ומכל מקום אין בכך עילה לשחררו ממעצר.

5.

דין הערר להידחות. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו ובצדק קבע בית משפט קמא כי העבירות הרבות המיוחסות לעורר בכתב האישום אותן ביצע על-פי הנטען בשיטתיות, לאורך זמן וביחד עם אחרים וכן החלק המשמעותי המיוחס לו בהתארגנות העבריינית, אשר גם אם אינו זהה לחלקו של הנאשם 2 אינו נופל ממנו בהרבה, כל אלה מלמדים על מסוכנותו ומקימים עילת מעצר נגדו. כמו כן קיים בעניינו של העורר חשש להימלטות מן הדין נוכח העובדה כי בעבר ובנסיבות אחרות כבר עשה ניסיון (שלא צלח) לצאת מן הארץ באמצעות דרכון מזויף ותמלילי השיחות שקיים עם הנאשם 2 אך מחזקים חשש זה. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא כי אין בחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן כדי להשיג את מטרת המעצר ולאיין את מסוכנותו של העורר. כמו כן לא שוכנעתי כי צרכיו המיוחדים של הילד שהוא בנה של בת זוגו הנוכחית מצדיקים את שחרורו לחלופה, למרות כל האמור לעיל. הטענה הנוספת שהעלה העורר בדבר משך הזמן הארוך שיידרש לניהול ההליך אף היא אינה משנה ממסקנתי זו. לדברי המשיבה צפוי חלק לא מבוטל מעדויות התביעה להיות מוגש בהסכמה ומכל מקום, אם אכן יתממשו חששותיו של העורר בעניין זה, פתוחה בפניו הדרך לעתור לעיון חוזר בהחלטת המעצר בהתבסס על כך (האמור לעיל אין בו כדי לחוות דעה באשר לתוצאותיה של בקשה כזו אם וכאשר תוגש).

הערר נדחה.