בש"פ 7853/13 משה אבוטבול נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגנית הנשיאה ר' יפה כץ) מיום 12.11.2013, שקיבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט א' רום) מיום 10.11.2013 והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

נגד המבקש ונגד אדם נוסף (להלן: הנאשם 1 ) הוגש ביום 24.6.2013 כתב אישום לבית משפט השלום באשקלון בגין עבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה, החזקת מכשירי פריצה, קשירת קשר לביצוע פשע, נסיבות מחשידות בכוונת פריצה, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, נסיון התפרצות לבית מגורים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, התנגדות בכוח למעצר והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכן על קיומה של עילת מעצר והסכים למעצרו עד תום ההליכים משום שלא היה בידו להציע חלופת מעצר. לאחר מספר חודשים, משמצא המבקש חלופת מעצר אפשרית בבית רעייתו בקריית חיים, הגיש בקשה לעיון חוזר. במסגרת תסקיר שהוכן לצורך הבקשה ציין שירות המבחן כי "הסיכון הנשקף להישנות התנהגות עוברת חוק ולהידרדרות בתפקודו הינו גבוה" וכי למבקש "רצון ברווח כספי מיידי". מנגד צוין בתסקיר כי יש בשחרור לחלופת מעצר סמכותית לצד הליך טיפולי כדי לתת מענה לסיכון זה, וכי המפקחים המוצעים יוכלו ככל הנראה לספק פיקוח יציב עבורו. בעקבות תסקיר זה הורה בית משפט השלום ביום 10.11.2013 על שחרור המבקש למעצר בית בהדגישו את העובדה כי שירות המבחן המליץ גם על שחרורו של הנאשם 1, מי שעל פי הנטען היה שותפו של המבקש, לחלופת מעצר.

2.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בו טענה כי המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש אינה תואמת את תוכנו של התסקיר. בנוסף, הדגישה המשיבה כי על אף גילו הצעיר למבקש חמש עשרה הרשעות קודמות בעבירות של הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמורת חוקית, התפרצות לבתי מגורים ועוד; כי ריצה מספר לא מבוטל של תקופות מאסר לאורך השנים; וכי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום בעת שעונש מאסר מותנה בן שמונה עשר חודשים שנגזר עליו בתיק אחר היה תלוי ועומד נגדו. בהחלטתו מיום 12.11.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיבה וקבע כי חלופת המעצר, ראויה ככל שתהיה, לא יכולה לאיין את מסוכנותו הגבוהה של המבקש, בהינתן העבירות שביצע לכאורה, בהינתן האמור בתסקיר שירות המבחן, וכן נוכח עברו הפלילי המכביד. בית המשפט הוסיף כי אף שהמבקש שהה בעבר במעצר בית שלווה בהליך טיפולי, הוא המשיך לכאורה לבצע עבירות רכוש פעם אחר פעם, וזאת אף בעת שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו ומכאן מסוכנותו. לסיום הדגיש בית המשפט המחוזי כי שחרורו של הנאשם 1 לחלופת מעצר אינו מהווה נימוק לשחרור המבקש, בשל ההבדל בין השניים הנובע מעברו הפלילי של המבקש ומן המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, כאמור. על כן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו.

3.

מכאן בקשת רשות הערר בה טוען המבקש כי לצורך מתן רשות ערעור בענייני מעצר יש מקום לבחינה משפטית נוקשה פחות מאשר זו אשר הותוותה בעניינים אזרחיים בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). לגופו של עניין טוען המבקש כי בהחלטתו נתן בית המשפט קמא משקל לעברו הפלילי בלבד ודחה את המלצת שירות המבחן, וכי משמעותה של החלטה זו הינה כי בכל מקרה שבו יש לאדם עבר פלילי מכביד בגין עבירות רכוש, לא יוכל להציג חלופות מעצר. על כן, עותר המבקש להשיב על כנה את החלטתו של בית משפט השלום באשקלון ולהורות על שחרורו לחלופת המעצר שאושרה באותה החלטה.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות לערור בפני ערכאה שלישית ניתנת מקום בו עולות מן המקרה סוגיות בעלות חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקאות 7-6 (17.4.2011)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן חורג מעניינו הקונקרטי ומנסיבותיו הפרטניות של המבקש, או כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן ההלכה הנוהגת בעניין זה. בניגוד לנטען על ידי המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי כעולה ממנה, מושתתת על אדנים נוספים מלבד עברו הפלילי. באשר להמלצת שירות המבחן בדבר השחרור, המלצה זו נושאת אמנם משקל אך בהתקיים טעמים המצדיקים זאת רשאי בית המשפט לסטות ממנה ובמקרה דנן, בצדק עשה כן (ראו גם: בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005); בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (30.10.2002)).

הבקשה נדחית.