בש"פ 7888/10 עודיי שלש נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ד' מגד ) במ"ת 45090-05-10 מיום 6.10.2010, במסגרתה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות על פי כתב האישום

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 16.5.2010 הגיעה המתלוננת לדירתו של פיאד עאסלה (להלן: פיאד ), שם שתו המתלוננת ופיאד משקאות אלכוהוליים. כעבור זמן מה הגיע לדירה גם העורר, אשר עבד במסעדה בבעלות פיאד, ושתה גם הוא משקאות אלכוהוליים. בהמשך הודיע פיאד למתלוננת כי עליו ללכת והשניים סיכמו כי המתלוננת תמתין לפיאד בדירה עד שישוב. לאחר שהמתלוננת והעורר נותרו לבדם בדירה בעל העורר את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית, חרף התנגדויותיה וחרף ניסיונה להדפו, תוך שהוא אוחז בידיה של המתלוננת בידו. העורר התעלם מבכייה, מאמירתה כי הוא מכאיב לה ומהפצרותיה כי יניח לה. כתוצאה ממעשי העורר נגרמו למתלוננת חבלות בידיה וברגליה.

הליכים קודמים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 27.6.2010 הסכים סנגורו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש כי בית המשפט המחוזי יורה על קבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, על מנת לשקול את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר במקום מרוחק. בהחלטתו מיום 27.6.2010 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ט' חיימוביץ ) כי העבירה בה מואשם העורר הינה עבירה חמורה המקימה עילת מסוכנות ברמה גבוהה. מאחר שהעורר הינו אדם צעיר מאוד וללא עבר פלילי, הסכים בית המשפט המחוזי לבחון באמצעות שירות המבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת הדגיש בית המשפט המחוזי כי "בנסיבות המקרה המיוחדות והיוצאות דופן בחומרתן תידרש חלופה טובה מאוד, וכן חוות דעת אשר תלמד על מסוכנות שניתנת לאיון", על מנת שניתן יהיה לשקול את שחרורו של העורר ממעצר מאחורי סורג ובריח.

4.

בתסקיר המעצר מיום 11.8.2010 ציין שירות המבחן, בין היתר, כי הוא מתרשם מדברי העורר כי הוא משתמש לרעה באלכוהול. עוד צויין כי נשקף ממנו סיכון, על אף העובדה כי זוהי מעורבותו הראשונה בפלילים. שירות המבחן בחן את הצעת סנגורו של העורר לשחרר את העורר לבית אימו ומצא כי האם אמנם מבינה את משמעות האחריות הכרוכה בפיקוח על העורר אך נוטה לגונן עליו ומתקשה לזהות דפוסים בעייתיים באישיותו. לפיכך מצא שירות המבחן כי לא יהיה בידה לשמש מפקחת יחידה לאורך זמן. בתסקיר מעצר נוסף מיום 26.9.2010 בחן שירות המבחן את האפשרות כי אחותו של העורר, בת 21, תשמש כמפקחת עבורו. שירות המבחן התרשם מנכונותה של האחות לפקח על העורר ומהבנתה את האחריות הכרוכה בכך, אך לצד זאת התרשם כי היא נוטה לגונן על עליו וכי בשל גילה הצעיר לא ברורה מידת יכולתה להוות לגביו דמות סמכותית. שירות המבחן ציין כי לא עלה בידו ליצור קשר עם המתלוננת ולפיכך לא הצליח להשלים את הערכת הסיכון הנובע מן העורר. בנסיבות אלה התקשה שירות המבחן לגבש עמדה בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. שירות המבחן ציין כי ייתכן שניתן יהיה לעבות את חלופת המעצר באמצעות איזוק אלקטרוני.

5.

בהחלטתו מיום 6.10.2010, העומדת במוקד הערר שלפניי, קבע בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר הנוספת שהוצעה על ידי העורר אינה עולה בקנה אחד עם החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 27.6.2010, שתוארה לעיל. בית המשפט המחוזי קבע כי אין חולק שנשקפת מן העורר מסוכנות לנוכח העבירה החמורה המיוחסת לו והתרשם מן התסקירים כי המפקחות המוצעות אינן מסוגלות לאיין מסוכנות זו. לפיכך נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. מכאן הערר.

נימוקי הערר

6.

העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד צאבר אבו ג'אמע – טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי המסוכנות הנשקפת מן העורר אינה ניתנת לאיון באמצעות אף חלופה. העורר אינו חולק על כך שהעבירה המיוחסת לו מקימה חזקת מסוכנות. עם זאת הוא טוען כי אף על פי כן היה על בית המשפט המחוזי לבחון את עברו הפלילי ולשקול את שחרורו לחלופת מעצר, בחינה שלא נעשתה כדבעי, לשיטתו. העורר טוען כי בית המשפט המחוזי סמך את החלטתו לפיה אין מקום לשחררו לחלופת מעצר על תסקירי שירות המבחן, אלא שלדבריו, עיון בתסקירי שירות המבחן מלמד כי התרשמותו ומסקנותיו בדבר המסוכנות הנשקפת מן העורר נבעו, רובן ככולן, אך מעיון באמור בכתב האישום בלא ביסוס חיצוני ובהעדר כל ממצא אחר שיתמוך במסקנותיו. העורר מדגיש את גילו הצעיר ואת עברו הנקי. העורר מציין כי בא כוחו הסכים אמנם לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו אך הוא טוען להסכמה מצד המתלוננת. לפיכך טוען העורר כי לא ייתכן כי כפירתו בפני שירות המבחן היא זו שתוביל לחוות דעת שלילית בעניינו. העורר טוען כי חרף כפירתו, שירות המבחן אכן בא בהמלצה על שחרורו. בא כוח העורר הוסיף בדיון שנערך לפניי כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא בחן את מסוכנות העורר לנוכח הכרסום המהותי בראיות לכאורה נגדו, בשל העובדה כי התלונה הוגשה על ידי המתלוננת באיחור, "היעלמותה" של המתלוננת והסתירות בין עדותה לבין עדויות של אנשים אחרים אודות האירוע. העורר מציין כי הוא שוהה במעצר מזה חמישה חודשים כאשר התיק נקבע לשמיעת הראיות בעוד כשלושה חודשים.

7.

העורר מציין כי הציע חלופת מעצר נוספת (אחותו) אשר נבדקה על ידי שירות המבחן ונמצאה בבסיסה כמתאימה, כאשר שירות המבחן אף ציין כי ניתן לעבות את חלופת המעצר באמצעות איזוק אלקטרוני. לטענת העורר, החלופה המוצעת הינה מרוחקת מרחק רב ממקום מגורי המתלוננת (הגם שמזה זמן רב לא ניתן לאתרה ולקבל את עמדתה בעניין) והמפקחות המוצעות לשהות עם העורר "24 שעות ביממה בלי כל מגבלה". העורר מציין כי בפסיקת בית משפט זה, אף בעבירות חמורות מזו שבעניין שלפניי וכאשר ישנו אף חשש להימלטות מן הדין (דבר שאינו קיים בעניין שלפניי, לטענת העורר), נקבע כי אין עבירה בספר החוקים המצדיקה אי בחינת חלופת מעצר לגופה. לפיכך מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת, בתוספת איזוק אלקטרוני.

תגובת המשיבה

8.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי שגב – טוענת כי בית המשפט המחוזי בחן את המסוכנות הנשקפת מן העורר וקבע כי המפקחות המוצעות אינן יכולות לאיינה. לטענת המשיבה, שירות המבחן לא המליץ על שחרור לחלופת מעצר אלא הציע להוסיף איזוק אלקטרוני, במידה שהפיקוח יופקד בידי אחת המפקחות המוצעות. לטענת המשיבה, איזוק אלקטרוני הינו תוספת לחלופה ואין בו כדי להחליף חלופה.

9.

המשיבה טוענת עוד כי המסוכנות הנשקפת מן העורר נלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ובפרט בשל כך שהמעשים נשוא כתב האישום החלו כאשר המתלוננת ניהלה שיחת טלפון עם אדם אחר, ללמדך כי העורר לא חשש באשר למה שיקרה אם שיחתה של המתלוננת עם אותו אחר תיקטע לפתע בשל מעשיו. לטענת המשיבה, יש לקחת בחשבון לעניין מסוכנותו של העורר גם את החבלות שנגרמו למתלוננת (הגם שהעורר אינו מואשם בהכאתה) ואת העובדה כי המעשים נעשו על רקע שימוש באלכוהול, שלכך אף התייחס שירות המבחן. המשיבה טוענת כי אין בחלופות המעצר המוצעות כדי לאיין את המסוכנות האמורה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין בעובדה ששירות המבחן לא הצליח ליצור קשר עם המתלוננת כדי להפחית ממסוכנותו שכן מסוכנות זו אינה מופנית רק כלפי המתלוננת, אותה הכיר העורר היכרות שטחית, אלא כלפי ציבור הנשים בכללותו.

דיון והכרעה

10.

בראשית הדברים ייאמר כי לבקשתו של עו"ד ניל סיימון, אשר ייצג את העורר עובר לדיון שנערך לפניי, הוא משוחרר מן הייצוג, הן בהליך הערר והן בתיק העיקרי. עו"ד סיימון התיר לבא כוח העורר לעשות שימוש בנימוקי הערר שנכתבו על ידו, וזאת הן על דעתו והן על דעת הסנגוריה הציבורית.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

12.

העורר מואשם בעבירה חמורה ביותר, המקימה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). לכך יש להוסיף את התרשמותו של שירות המבחן במסגרת התסקיר מיום 11.8.2010 כי "קיימת רמת סיכון", על אף ששירות המבחן הדגיש כי התקשה להשלים את הערכת הסיכון לנוכח אי הצלחת הניסיונות ליצור קשר עם המתלוננת.

על אף שחלק מטענותיו של בא כוח העורר נגעו לשאלת קיומן של הראיות לכאורה, לא ראיתי מקום להתייחס לטענות אלה היות שהעורר הסכים במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ביום 27.6.2010 לקיומן של ראיות כאלה, ועל כן בית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלה זו. איני סבור כי הליך הערר בבית משפט זה הינו המקום הראוי לדון לראשונה בטענות הנוגעות לקיומן של ראיות לכאורה נגד העורר ולפיכך אף איני יכול לקבל את טענות העורר בדבר הפחתת המסוכנות הנשקפת ממנו לנוכח חולשת הראיות לכאורה נגדו, לטענתו.

13.

כידוע, סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה כי בית המשפט יורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח רק אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. זאת, אף בהתקיים ראיות לכאורה ואחת העילות המנויות בסעיף 21(א)(1) לחוק זה. במקרה שלפניי הביע בית המשפט בהחלטתו מיום 27.6.2010 את נכונותו לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בייחוד לנוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הפלילי הנקי. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט המחוזי כי לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר, תידרש חלופה טובה וחוות דעת שתלמד על כך שניתן לאיין מסוכנות זו, על מנת שניתן יהיה לשקול את שחרורו של העורר לחלופה. במסגרת בחינת האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בחן בית המשפט המחוזי שתי חלופות אפשריות, תוך שהוא נעזר בתסקירי שירות המבחן.

14.

כאמור, שירות המבחן לא הצליח לחוות את דעתו באשר לרמת הסיכון הנובעת מן העורר כלפי המתלוננת, שכן הניסיונות לאתרה לא צלחו. לפיכך התקשה שירות המבחן לגבש המלצה באשר לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. עם זאת, אני סבור כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה המעשים המיוחסים לעורר ונסיבות ביצועם, בייחוד בהתחשב בהיכרותו הקצרה עם המתלוננת, מעידים על מסוכנות הנשקפת ממנו כלפי ציבור הנשים בכלל ולא רק כלפי המתלוננת הספציפית. זאת ועוד, שירות המבחן אכן התקשה לגבש עמדה לעניין עצם שחרורו של העורר לחלופה, אך למרות זאת התייחס לחלופות הקונקרטיות. לגבי האפשרות כי אמו של העורר תשמש כמפקחת קבע שירות המבחן כי "מדובר בחלופה מגוננת וחלשה במידה מסויימת" ובאשר לאחותו של העורר נקבע כי לא ברורה מידת יכולתה להוות דמות סמכותית ומציבת גבולות עבור העורר, הגם ששירות המבחן ציין כי "ייתכן שניתן יהיה לעבות את החלופה באמצעות איזוק אלקטרוני". בהקשר זה איני סבור כי יש באמירה זו, בעניין האפשרות להוסיף איזוק אלקטרוני, כדי לשנות מקביעתו של שירות המבחן באשר ליכולתה של האחות לפקח על העורר ואף מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה איזוק אלקטרוני יכול לשמש אך תוספת לחלופת מעצר שהיא, כשלעצמה, מתאימה וראויה ואין בו כדי להפוך חלופה שלא נמצאה מתאימה, למתאימה.

15.

לנוכח כל האמור לעיל, איני מוצא פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.10.2010, המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי הסיק מתוך האמור בתסקירי שירות המבחן כי המפקחות המוצעות אינן מסוגלות לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר ולפיכך קבע כי החלופות המוצעות אינן עולות בקנה אחד עם החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 27.6.2010, במסגרתה נדרשה חלופת מעצר טובה מאוד שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. ברי כי בעצם הסתמכותו של בית המשפט על ממצאי שירות המבחן אין כל פסול. יתר על כן, אני סבור כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי עולות בקנה אחד עם האמור בתסקירי שירות המבחן, הגם שיוער כי מוטב היה אילו ניסח שירות המבחן את מסקנותיו במסגרת התסקירים ביתר בהירות.

16.

סוף דבר: הערר נדחה. עם זאת, לדידי יהיה מקום לשוב ולבחון את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר ככל שתוצע על ידו חלופה ראויה, וכל זאת בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.