בש"פ 1152/11 מדינת ישראל נ. עודיי שלש

א.

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 27.2.11 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 45062-05-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 19.2.92, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ג.

כעולה מכתב האישום, ביום 16.5.10 נפגשו המתלוננת, המשיב ופ' (מעסיקו של המשיב) בביתו של האחרון ושתו משקאות אלכוהוליים. לאחר שפ' נאלץ לעזוב נותרו המתלוננת והמשיב לבדם בדירה. המתלוננת יצאה למרפסת לשוחח עם חברה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד. בשלב כלשהו במהלך השיחה, ניגש המשיב אל המתלוננת, חטף את מכשיר הטלפון מידה, ניתק את השיחה, השליך את המכשיר על הספה ונגע בכתפה. המתלוננת הלינה על התנהגות המשיב, אשר בתגובה אחז בחזקה בכתפיה ובידיה וגרר אותה לחדר השינה, תוך שהיא צועקת ומפצירה בו שיניח לה. בחדר השינה הפיל המשיב את המתלוננת על המיטה וחרף בכיה ותחנוניה - בעל אותה בניגוד לרצונה. נאמר, כי כתוצאה נגרמו למתלוננת חבלות בידיה וברגליה.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. דיון שנקבע ליום 3.6.10 נדחה בעקבות התפטרותו של בא כוח המשיב. הדיונים הבאים נדחו לבקשת בא כוחו החדש של המשיב, לצורך לימוד חומר החקירה. בדיון שהתקיים ביום 27.6.10 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. במועד זה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לעריכת תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר, וזאת נוכח גילו הצעיר. דיון שנקבע ליום 19.7.10 נדחה מאחר וטרם הוכן תסקיר מעצר. בתסקיר ראשון וחלקי (מיום 27.7.10) נאמר, כי לא עלה בידי השירות להיפגש עם אמו של המשיב, אשר הוצעה כמפקחת, ומשכך נדחה הדיון עד להשלמת התסקיר. בתסקיר משלים מיום 11.8.10 נאמר, כי טרם עלה בידי שירות המבחן ליצור קשר עם המתלוננת ולהשלים את הערכת הסיכון. עוד נאמר, כי בחלופה המוצעת אמורה אמו של המשיב לשמש כערבה יחידה, ומהתרשמות השירות אין היא דמות סמכותית שתוכל להציב לו גבולות. בדיון שהתקיים ביום 12.8.10 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים, לאחר שאחיו ואחיותיו של המשיב הביעו נכונות להצטרף לפיקוחה של האם. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים נוכח העיכוב בהכנת התסקיר, אשר נגרם, בין היתר, בעקבות קשיי שירות המבחן להיפגש עם אחות המשיב, שהוצעה כערבה. בתסקיר משלים (מיום 26.9.10) נאמר, כי עדיין לא עלה בידי השירות לשוחח עם המתלוננת. לעניין צירוף האחות כמפקחת נוספת נאמר, כי אף שניכר שהיא מבינה את מידת האחריות הכרוכה בפיקוח, יחסה למשיב הוא מגונן; וזאת, בנוסף לגילה הצעיר, מעמיד בספק את יעילותה של החלופה. עם זאת נאמר, כי ניתן לעבות את החלופה באמצעות הוספת איזוק אלקטרוני.

ה.

נוכח האמור בתסקירי שירות המבחן הורה ביום 6.10.10 בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט מגד) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נקבע, כי אין בפיקוח שהוצע כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן המשיב. ערר שהוגש כלפי החלטה זו נדחה ביום 8.11.10 (החלטת השופט דנציגר בבש"פ 7888/10).

מהלך העניינים בתיק העיקרי

ו.

לאחר שביום 22.6.10 נערכה הקראה פורמלית של כתב האישום נדחה המשך הדיון מספר פעמים, בין היתר, משום שלטענת בא כוח המשיב טרם הועברו לידו קלטות החקירה. ישיבה שנקבעה ליום 4.10.10, נדחתה לאחר שבא כוח המשיב דיוח על תקלה באחד מהתקליטורים שהועברו לו. ביום 11.10.10 התקיימה ישיבה בה הודיע המשיב, כי הוא כופר במיוחס לו, וביקש לקבוע דיוני הוכחות. בדיון ראשון שהתקיים ביום 20.1.11 העידה המתלוננת, והמשך הדיון נקבע ליום 24.2.11.

הבקשה והדיון

ז.

משלא נסתיים משפטו של המשיב עד כה, בפנינו בקשה ראשונה להארכת מעצרו. בבקשה נטען, מעשיו החמורים והאלימים של המשיב כלפי המתלוננת מעידים על מסוכנותו כלפיה וכלפי ציבור הנשים בכללותו. עוד הוזכר, כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית.

ח.

בדיון הודיעה עו"ד קדוש כי במהלך חקירתה הנגדית של המתלוננת ביקשה להפסיק את חקירתה, ולכן נקבע מועד נוסף, אך בא כוח המשיב ביקש דחיה למיצוי משא ומתן. כרגע ישנם שני מועדים, 31.3.11 ו-10.4.11.

ט.

בא כוח המשיב עו"ד אבו ג'אמע טען, כי לאורך חודשים ארוכים לא הצליחה המדינה לאתר את המתלוננת בשל התחמקותה (באת כוח המדינה ציינה מנגד כי מועדי ההוכחות נקבעו ללא קשר לקושי להשיג את המתלוננת). באשר למסוכנות, נאמר כי למשיב אין עבר פלילי והוא נטול דפוס עברייני, וכי עבד למען פרנסת המשפחה. נתבקש איפוא, נוכח התמשכות ההליך, תסקיר משלים לבדיקת חלופה.

הכרעה

י.

נאמר רבות, כי תפקידו של בית משפט זה בהליכים לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך. בשונה - למשל - ממקרים שבהם לא הוחל בהוכחות כלל ויש לבדוק היטב מה גרם לכך, בנסיבות דנא מתקיים הליך הוכחות, והוא אינו צריך על פניו להימשך זמן רב, שכן המדובר בתיק ממוקד, וכאמור עדות המתלוננת בעיצומה. על כן אינני סבור כי נעה "נקודת האיזון" באופן משמעותי. לכך מצטרפת העובדה, ששירות המבחן, על פי תסקירו האחרון מ-26.9.10, התקשה לגבש עמדה לגבי השחרור, אף כי ציין אפשרויות מסוימות לפי הצורך. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מ-6.10.10, לא מצא לנכון לשחרר, שכן (לפי החלטתו מ-27.6.10) "בנסיבות המקרה המיוחדות והיוצאות דופן בחומרתן, תידרש חלופה טובה מאוד, וכן חוות דעת אשר תלמד על מסוכנות שניתנת לאיון..." תסקירי שירות המבחן לא כללו את אלה, בודאי לא במובהק. כך גם בית משפט זה בהחלטת השופט דנציגר בבש"פ 7877/10 מיום 8.1.10. איני רואה איפוא מקום לשחרור לעת הזאת.

יא.

עם זאת, סבורני כי תיק בסדר גודל זה ראוי שיתקרב לסיום, כיום קבועים מועדים מעטים. אני מאריך איפוא את המעצר ב-45 יום מיום 27.2.11 או עד לסיום התיק; הצדדים יפנו לבית המשפט לקביעת מועדים נוספים לפי הנחוץ.