רע"ב 7877/10 יובל אביגדור נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בעת"א 20204-10-10 שניתנה על ידי השופט י' אברהם ביום 20.10.2010 אשר דחתה עתירה שהגיש המבקש בגין החלטת שירות בתי הסוהר לדחות את בקשתו לחופשה מיוחדת בשל חתונת אחיו.

1.

המבקש הינו אסיר המרצה, החל מיום 16.11.2008, עונש של שש שנות מאסר בגין עבירות של שוד בנסיבות מחמירות; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; חבלה גופנית חמורה; וקשר לביצוע פשע בנסיבות חמורות. המבקש הגיש בקשה למשיב 2, שירות בתי הסוהר, כי יתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת לחתונת אחיו שעתידה להיערך ביום 31.10.2010 בפתח-תקווה, וזו נדחתה.

2.

בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה. בהחלטתו, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי החלטת שירות בתי הסוהר הינה החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. בהקשר זה עמד בית המשפט לעניינים מנהליים על אבחונו של המבקש כמכור לסמים וכסובל מהפרעה נפשית והתנהגותית עקב שימוש בסמים ועל העובדה כי אינו נוטל חלק בטיפול באופיו האלים. על בסיס אלה, סבר בית המשפט לעניינים מנהליים כי המבקש מסוכן לציבור.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

בגדרה של הבקשה, טוען המבקש כי החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים ניתנה תוך שנקבע כי נבדק שלוש פעמים על ידי רופאה נרקולוגית, בעוד שבפועל נבדק על ידה פעם אחת בלבד. כן נטען כי ממצאי המפגשים עם אותה הרופאה לא הוצגו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, טוען המבקש כי נשמט הבסיס תחת הקביעה לפיה הוא מכור לסמים וסובל מהפרעה נפשית והתנהגותית עקב התמכרותו זו.

עוד טוען המבקש כי ההחלטה ניתנה בהתעלם מהעובדה כי עונש המאסר אותו הוא מרצה הוא בגין ביצוע עבירה של שוד ולא עבירות סמים. המבקש מוסיף ועומד על כך כי הוא נותן בדיקות שתן מהלך תקופה ארוכה, וכי אלה מלמדות כי אינו עושה שימוש בסמים. כן טוען המבקש כי לא יעשה דבר על מנת לפגוע בשמחת אחיו בחתונתו ועל כן לא נשקפת כל סכנה לציבור כתוצאה ממתן החופשה המתבקשת. לבסוף, נטען כי את המסוכנות הנשקפת ניתן לצמצם באמצעות מינוי ערבים והפקדת ערבויות.

5.

המשיבים עומדים בתגובתם על הטעמים שבבסיס ההחלטה שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת. בכלל זאת, עומדים המשיבים על חוות הדעת של הגורמים המטפלים בשירות בתי הסוהר, על אופיו האלים של המבקש ועל סירובו לשתף פעולה ולקחת חלק בטיפול גמילה מהתמכרותו לסמים. בנוסף, מפרטים המשיבים את ממצאי הבדיקות הרפואיות שערכה הרופאה הנרקולוגית למבקש (מימים 25.4.2010; 20.5.2010; 25.5.2010) כפי שנכללו בחוות הדעת הרפואיות שצורפו לתגובת המשיבים (ושסומנו מש/2-מש/4). כן עומדים המשיבים על פוטנציאל המסוכנות הנשקף מן המבקש, כפי שזה עולה מחוות דעתם של גורמי הטיפול. נוכח האמור, ובשים לב לכך שלאסיר אין זכות קנויה לחופשה, טוענים המשיבים כי החלטתם הינה החלטה סבירה שאינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה בה.

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה על צרופותיהן, סבורני כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטות הדנות בעתירות אסירים תינתן רק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או נושא אחר בעל חשיבות כללית [ראו:

רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.1986), וכן ראו למשל: רע"ב 2669/10 רווח נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.4.2010)]. ציינתי בעבר כי סבור אני שבמקרים המתאימים יש לנקוט במבחן מרחיב מהמבחן שנקבע בעניין וייל

הנ"ל

[ראו:

רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2010), פסקה 35 לחוות דעתי (להלן: עניין יונס )]. ואולם, איני מוצא מקום להרחיב בסוגיה זו שכן גם על פי המבחן המרחיב איני סבור כי יש מקום ליתן רשות ערעור, בשים לב לנסיבות המקרה, להיות טיעוני המבקש כולם תחומים לדלת אמותיו של המקרה שלפניי וכן בהעדר זכות מוקנית של המבקש לצאת לחופשה [ראו למשל: רע"ב 7018/10 עמר נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 18.10.2010); רע"ב 6490/10 לוי נ'

מדינת ישראל-שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 6.9.2010)] .

7.

אציין כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה לא קמה עילה להתערבות בהחלטת המשיבים שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה. אכן, חתונת אחיו של המבקש הינה אירוע משפחתי חשוב, מיוחד וחד-פעמי. יחד עם זאת, למבקש המרצה עונש מאסר אין זכות קנויה להיות נוכח באירוע זה. ההחלטה על כך נתונה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר, וככל שזו ניתנה בהתאם לסמכותו, לאחר שקילת כל השיקולים הנוגעים בדבר, והינה סבירה ומידתית, בית המשפט לא יתערב בה [ראו למשל: רע"ב 7424/00 מישלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2000); עניין עמר הנ"ל]. ההחלטה בעניינו של המבקש ניתנה על בסיס הערכה עדכנית של מסוכנותו על ידי גורמי הטיפול, על בסיס אבחונו כמכור לסמים (אשר יתכן ועל הצד הפיזי שבהתמכרותו התגבר המבקש לעת עתה, אך הוא אינו לוקח חלק בטיפול בהיבטים האחרים הכרוכים בה), ועל בסיס סירובו לקחת חלק בטיפול באופיו האלים. משכך, לא מצאתי כי ההחלטה בעניינו של המבקש אינה סבירה או כי קמה עילה אחרת להתערב בה [השוו: רע"ב 7914/09 חוואג'ה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 4.10.2009); רע"ב 7563/10 גוטמן נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 18.10.2010)].

אוסיף כי רשמתי לפניי את הודעת המשיבים בסעיף 40 לתגובתם לפיה הם נכונים לבחון בחיוב אפשרות קיומו של ביקור מורחב של בני משפחתו של המבקש בבית הסוהר.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית.