פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
7914/09
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
אוסאמה אל-חוואג'ה
נ ג ד
המשיבים:
1. שירותי בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע מיום 1.10.2009 ב-עע"א 5964/09 שניתנה על
ידי כבוד השופט א' ביתן
בשם המבקש:
עו"ד מחמוד נעאמנה
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע (כבוד השופט א' ביתן) בעע"א 5964/09 מיום 1.10.2009. בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה דחופה לקביעת מועד דיון ולחילופין למתן החלטה לפני 8.10.2009.
1.
על המבקש נגזר עונש מאסר בן 30 חודשים, שמתוכו השלים כ-24 חודשים, בגין עבירות אלימות כלפי בת זוגתו. נוכח אופי העבירה בה הורשע מסווג המבקש בקטגוריה א' ואינו משולב בסבב חופשות. בקשה קודמת לשלבו בסבב חופשות נדחתה לאחר שועדת האלמ"ב "התרשמה שהעותר בעל דפוסים אלימים ועבריינים המתקשה להתמודד עם אירועים מלחיצים והגדירה אותו כבעל רמת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות אלימה כלפי הקורבן" (דברי בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטה מיום 9.7.2009). עתירה קודמת שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע נדחתה אף היא (עע"א 5354/09 מיום 9.7.2009). יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין, המתנה של 6 חודשים לדיון הבא ארוכה מדי ויש להשתדל לדון בעניינו של המבקש בתוך פרק זמן של כ-3 חודשים.
2.
ביום 7.9.2009 עתר המבקש בשנית לשלבו בסבב חופשות וכן לאשר לו חופשה באופן מיידי לצורך יציאה לחתונת אחותו שצפויה להתקיים ביום 8.10.2009. בהחלטתה מיום 22.9.2009 חזרה ועדת האלמ"ב על המלצתה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות, גם לא לחופשה חד-פעמית, זאת מאחר ש"לא זו בלבד שהוועדה אינה מבחינה בשינוי בעמדותיו של האסיר, אלא שהתנהגותו בכלא, מחזקת את התרשמות הוועדה מאסיר בעל דפוסי התנהגות, ויתכן אף קווי אישיות כוחניים, אלימים ועברייניים. כמו [כן] נראה כי חוסר יכולתו לעמוד בכללי וחוקי בית הכלא, מעידים על חוסר גבולות".
3.
המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע. השופט ביתן ציין כי "ועדת האלמ"ב לקחה בחשבון נתון שגוי, לפיו העותר הועבר לאגף סגור עקב התנהגות שלילית". יחד עם זאת, ציין כי המצב שנוצר בעייתי, שכן בקשת המבקש היא לצאת לחופשה במועד מסוים, קרוב, שאינו מאפשר הבאת העניין לבדיקה נוספת של ועדת האלמ"ב. מאידך, החתונה אמורה להתקיים ברמלה, בסמיכות למקום מגוריה של המתלוננת (בלוד). בנסיבות אלה, קבע השופט ביתן, משלא ניתן לומר כי המלצת ועדת האלמ"ב אינה סבירה וכי הסתמכות המשיב עליה היא בלתי סבירה, אין מנוס מדחיית העתירה.
4.
בבקשת רשות הערעור שלפניי טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בלתי סבירה בנסיבות העניין. לדבריו, בית המשפט לעניינים מנהליים לא נתן משקל ליתרת מאסרו של המבקש (העומדת על ששה חודשים), לכך שלאורך תקופת מאסרו המבקש מתנהג בצורה חיובית ותפקודו תקין, למעט אירוע יחיד מלפני כשלושה חודשים שבו נטען כי המבקש "התחצף" לסוהר. המבקש השתלב במסגרות חינוך / עבודה ואין כל מידע מודיעיני על מעורבות שלילית בתוך כותלי בית הסוהר או מחוצה לו. בנוסף, מדובר בעבירות שבוצעו לפני למעלה משלוש שנים כאשר הקשר בין המבקש לבין המתלוננת נותק בינתיים לחלוטין. המבקש טוען כי קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים שלפיה החלטת המשיבים סבירה לא יכולה לעמוד, כאשר נקבע כי ועדת האלמ"ב נסמכה על נתון שגוי.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובת המשיבה. כידוע, מתן רשות ערעור מותנה בכך שהבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, ולא כך הוא במקרה דנן, שעניינו הנסיבות הקונקרטיות של המבקש הספציפי ורצונו לצאת לחתונת אחותו. גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. נקודת המוצא בסוגיה של חופשות אסירים היא כי, ככלל, אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה. זוהי פריבילגיה שהפעלתה מותנית בשיקול דעת הרשות המוסמכת, אשר אמורה לערוך איזון ראוי בין חשיבותו של ערך החופש לאסיר, לבין האינטרס הציבורי הכללי, ובכללו חובת השמירה על ביטחון הציבור מפני מסוכנותו של האסיר והגנה מפני החשש להימלטותו בעת החופשה [ראו: רע"ב 695/09 ג'ונסון נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.4.2009)]. הוועדה היא הגורם המקצועי אשר מוסמך להעריך את מסוכנותו של המבקש, וזאת בהסתמך על החומר המוצג לפניה והתרשמותה מן המבקש [ראו: רע"ב 4271/08 קורן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.10.2008)]. בית המשפט כמובן מוסמך להתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת אולם זאת רק אם נפל בו פגם המצדיק התערבות שיפוטית [ראו: רע"ב 1402/07 לי נ' הוועדה למניעת אלימות במשפחה (לא פורסם, 11.3.2007)].
6.
גם אם נקבל את טענת המבקש כי ועדת האלמ"ב הסתמכה על נתון שגוי, הרי שנתון שגוי זה היווה רק אחד מבין השיקולים שהנחו את הועדה בהחלטתה כפי שעולה בבירור מהחלטתה. שיקול מרכזי בהחלטתה היה טענתו של המבקש כי אינו זקוק לטיפול בשליטה בכעסים, שכן לטענתו אינו אדם אלים, תוך הבעת רצון מילולי בלבד בהשתלבות בקבוצה לשליטה בכעסים. לפיכך, בצדק קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי בנסיבות העניין אין לומר שהחלטת האלמ"ב, כמו גם הסתמכות המשיב עליה, היא בלתי סבירה. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי קבע כי "יש מקום להחזיר עניינו של העותר לבחינת ועדת האלמ"ב שתבחן את העניין על יסוד נתונים מדויקים ושיובא לידיעתה כי הנתון עליו הסתמכה - שגוי". אמנם בחינה מחודשת זו לא תועיל למבקש ככל שהדבר נוגע לחתונת אחותו, אולם בקשתו העקרונית להשתלב בסבב חופשות תיבחן מחדש והפגם - ככל שנפל כזה - יבוא על ריפויו.
7.
נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ט"ז בתשרי תש"ע (4.10.2009).
ש ו פ ט