רע"ב 3382/14 שמעון בר אור נ. שירות בתי הסוהר

לפני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל ) מיום 30.4.2014 בעת"א 46590-02-14, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש, שמעון בר אור (להלן: המבקש ), נגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב ) שלא להתיר בעת הזו את יציאתו לחופשות, בכפוף לכך שאפשרות הוצאתו לחופשות תישקל מחדש במהלך חודש אוגוסט 2014.

הרקע לבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערעור

1.

המבקש הינו אסיר המרצה החל מיום 14.5.2012 עונש מאסר בפועל בן ארבע וחצי שנים ועוד 137 ימים בגין ביטול רישיון אסיר,

אשר הושת עליו בת"פ 36905-05-12 מדינת ישראל נ' בר אור (28.6.2012) בגין ביצוע שוד בנסיבות מחמירות ומספר עבירות תעבורה, וזאת כחודשיים לאחר שחרורו ממאסר קודם בגין הרשעתו בחמישה מעשי שוד. קורות מאסרים אלו נסקרו בפירוט בהחלטתו של בית משפט זה (רע"ב 5878/13 (השופט ח' מלצר ) מיום 31.10.2013) , במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעת"א 44664-06-13 (סגן הנשיאה (כתוארו אז) א' טל ) מיום 21.08.2013, בו נקבע כי החלטת המשיב על עיכוב יציאתו של המבקש לחופשה עד לחודש פברואר 2014 היא סבירה . לפיכך, אעמוד על עיקרי הדברים בלבד, ובקצרה.

2.

במהלך מאסרו הקודם של המבקש, שהושת עליו בגין הרשעתו בחמישה מעשי שוד ואשר אותו החל לרצות בשנת 2009, הוגדר המבקש, על יסוד מידע מודיעיני שהיה בידי המשיב, כסג"ב (אסיר שקיים לגביו סיכון גבוה לבריחה). לאחר שעתירתו כנגד סיווגו כסג"ב התקבלה, יצא המבקש לחופשה, ממנה לא חזר עד שאותר על ידי גורמי שב"ס. בחודש מרץ 2012, שוחרר המבקש בשחרור על תנאי ממאסרו הקודם על פי החלטת ועדת השחרורים, לאחר ניכוי שליש מתקופת מאסרו. ואולם, חודשיים בלבד לאחר מכן, נעצר המבקש שוב בגין שוד שביצע והורשע, כאמור.

3.

נוכח העובדה שבמהלך המאסר הקודם לא שב המבקש מחופשה, הוגדר הלה בתחילה כסג"ב גם במאסר זה. בעקבות הליכים שיזם המבקש כנגד קביעה זו – כאשר בתווך, בחודש ינואר 2013, התדרדר מצבו הרפואי של המבקש ולאחר שכליותיו חדלו לתפקד הוא נזקק לטיפולי דיאליזה קבועים – קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ד' צרפתי ) ביום 12.2.2013 כי לאור מצבו הרפואי של המבקש, חלוף הזמן והיעדרו של מידע שלילי עדכני בעניינו, סיווגו כסג"ב אינו סביר ודינו להתבטל. בהמשך, בחודש יוני 2013 ביצע המבקש עבירת משמעת בבית הסוהר בגינה הושתו עליו קנס על תנאי ואזהרה חמורה. על רקע זה החליט המשיב כי המבקש לא ישולב בסבבי חופשות עד לחודש פברואר 2014. עתירתו של המבקש כנגד החלטה זו נדחתה, כאמור, על ידי בית המשפט המחוזי ביום 21.08.2013, אשר קבע כי:

"התנגדות המשיב ליציאת העותר [המבקש – י.ד.] לחופשות לעת הזו מוצדקת, במיוחד לאור התנהגותו השלילית של העותר, אך המשיב יוציא את העותר לחופשה במהלך פברואר 2014, בחלוף שנה מהסרת הגדרת העותר כסג"ב ובחלוף חצי שנה מאז התנהגותו השלילית של העותר, אלא אם תיווצר מניעה שאינה ידועה למשיב היום " (ההדגשה הוספה – י.ד.).

בהמשך דחה בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) בקשת רשות ערעור על הכרעת בית המשפט המחוזי ( רע"ב 5878/13). ביני לביני, ביום 14.8.2013, סווג המבקש כאסיר בקטגוריה ב/1, כמשמעותה בסעיף 7 לפרק ב בפקודת הנציבות "חופשות אסירים" מס' 04.40.00, קרי אסיר שיציאתו לחופשה כפופה לאישור משטרת ישראל. חרף החלטת בית משפט זה, שב המבקש ועתר פעמיים נוספות לבית המשפט המחוזי, ביום 7.11.2013 ובהמשך ביום 8.12.2013, להורות על שילובו בסבב חופשות לאלתר, כאשר עתירתו הראשונה נדחתה ואילו השנייה נמחקה בשל אופן הגשתה. בד בבד הגיש המבקש עתירה נוספת, שלישית במספר, לבית המשפט המחוזי, בה ביקש להוציאו לבדיקות רפואיות במסגרת תהליך בדיקת התאמתו להשתלת כליה (עת"א 16464-12-13). בתום דיון שהתנהל לפניו ביום 29.1.2014, ובשים לב להחלטתו הקודמת בדבר שילובו של המבקש בסבב חופשות בחודש פברואר 2014 ועל אף התנגדותו של המשיב, הורה בית המשפט המחוזי למשיב להוציא את המבקש לחופשה בת 48 שעות ביום 10.2.2014, במהלכה תבוצענה הבדיקות הרפואיות הנחוצות.

4.

ביום 9.2.2014 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.1.2014, בה נטען כי מאז הוחלט בחודש אוגוסט 2013 על יציאת המבקש לחופשה בחודש פברואר 2014, התקבל מידע מודיעיני חדש המצביע על מסוכנות ומהווה שינוי נסיבות שלאורו אין מקום להוצאתו לחופשה מיוחדת, בפרט בשים לב לכך שאין כל דחיפות בביצוע הבדיקות הרפואיות המבוקשות. לאחר שלושה דיונים שנערכו לפניו ולאחר שעיין בחומר המודיעיני העדכני החליט בית המשפט המחוזי ביום 26.2.2014 (הנשיא א' טל ) על דחיית עתירתו של המבקש (עת"א 16464-12-13), בקובעו כי על אף היותו מידע בודד בעל מהימנות לא גבוהה, מצדיק המידע המודיעיני החסוי, נוכח עדכניותו, שלא להוציא את העותר לחופשות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי במידה והמבקש ימציא מסמך רפואי המעיד על נחיצות בדיקתו לצורך בדיקת התאמתו להשתלת כליה, ישקול המשיב שוב את הוצאתו לחופשה מיוחדת (יצויין כי בכותרתה של החלטה זו צויין כי היא ניתנה במסגרת הליך עת"א 16490-12-13, ואולם מתוכן הדברים, ובשים לב כי הליך זה נמחק עוד ביום 29.1.2014, ברי כי היא ניתנה במסגרת עת"א 16464-12-13, כשמקור הבלבול בטעות סופר מצד המשיב, אשר שגה והגיש את בקשתו לעיון חוזר תחת מספר הליך שגוי). במהלך הדברים, ביום 23.6.2014, הגיש המבקש עתירה נוספת, רביעית במספר, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 46624-02-14), שעניינה אף הוא בהוצאתו מהכלא לבדיקת רפואיות לצורך בחינת התאמתו להשלת כליה. על אף התנגדותו של המשיב, ביום 30.4.2014 הורה בית המשפט המחוזי (הנשיא א' טל ) למשיב להוציא את המבקש לחופשה מיוחדת לצורך עריכת הבדיקות הנדרשות בבית החולים "איכילוב", והלה אכן יצא לבדיקות רפואיות כאמור ביום 15.6.2014, לאחר שהתקבל זימון מתאים מבית החולים.

5.

ביני לביני, ביום 16.2.2014, הגיש המבקש עתירה נוספת (עת"א 46590-02-14) – היא העתירה מושא הבקשה שלפני – בה שב וביקש לשלבו בסבב חופשות. המשיב התנגד לבקשה וטען כי בשל הזמן הקצר שחלף מאז נדחתה ביום 26.2.2014 בקשת המבקש ליציאה לחופשה במסגרת עת"א 16464-12-13, אין מקום לדיון נוסף בסוגיה בשלב זה. כמו כן, הצביע המשיב על התנהגותו השלילית של המבקש במהלך מאסרו, על התנגדותם של גורמי הטיפול בבית הסוהר בו מוחזק המבקש ליציאתו לחופשות ועל התנגדותה של משטרת ישראל ליציאת המבקש לחופשה. ביום 30.4.2014, לאחר שהוצג לפניו המידע המודיעיני העדכני בעניינו של המבקש, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא בקשת רשות הערעור, בו נקבע כי:

"המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על כך שבמהלך מאסרו הקודם לא שב העותר בזמן מחופשה שניתנה לו, על כך שלא מזמן יחסית הוסרה הגדרתו כאסיר סג"ב ועל מידעים חסויים שהוצגו בפני...

עיון במידעים החסויים שהוצגו בפני, שהם הנימוק העיקרי בעיני לעמדת המשיב, מעלה כי מדובר במידע אחד שכבר הוצג בפני בעתירה קודמת ושימש נימוק לדחייתה, דהיינו החשש לשלום העותר ומידע נוסף המתייחס להתנהגות שלילית של העותר (ידיעה 753).

מדובר בידיעה שרמת המהימנות שלה איננה גבוהה יחסית ואין בה כשלעצמה כדי להצדיק את אי הוצאת העותר לחופשות.

עם זאת, יש בידיעה הקודמת, ידיעה 611, כדי להצדיק גם לעת הזו את אי הוצאת העותר לחופשות אך המשיב ישקול הוצאת העותר לחופשות במהלך חודש אוג' 2014 אם לא תתקבלנה ידיעות נוספות או אם תוזם הידיעה 753, לפי המוקדם".

6.

מכאן בקשת רשות הערעור לפני, בה טוען המבקש – אשר אינו מיוצג – כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו מיום 30.4.2014 משום "שאין בית המשפט יכול לשבת כערכאת ערעור" על החלטתו מיום 29.1.2014 (שהתקבלה במסגרת עת"א 16464-12-13). בפניות נוספות שמסר המבקש לבית משפט זה לאחר הגשת בקשת רשות הערעור ובתגובה לתשובת המשיב שהגיש מבלי שניתנה לו הרשות לכך, מוסיף המבקש וטוען, ללא צירוף מסמכים רפואיים כלשהם, כי הוצאתו לחופשה בחודש אוגוסט 2014 נחוצה לו לצורך עריכת בדיקות רפואיות במסגרת הליך בחינת השתלת הכליה שתואר לעיל.

7.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ראובן אידלמן – עותר לדחיית בקשת רשות הערעור, בטענה כי היא אינה מגלה שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. לגופם של דברים, מצביע המשיב על כך שמלכתחילה נקבע ביום 21.8.2013 כי שילובו של המבקש בסבב החופשות בחודש פברואר 2014 מותנה באי היווצרות מניעה שאינה ידועה באותה עת. על כן, שעה שלאחר מתן החלטה זו התקבל אצל המשיב מידע מודיעיני בדבר קיומו של סיכון לשלומו של המבקש מחוץ לכותלי בית הסוהר ובדבר התנהגות שלילית מצידו במהלך מאסרו, ביצע המשיב את תפקידו בעת ששקל מידע זה והחליט לאורו על עיכוב יציאת המבקש לחופשה. לפיכך, טוען המשיב כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לצד זאת, מוסיף המשיב ומבהיר כי בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בתקופה הקרובה – במהלך חודש אוגוסט – ממילא ייבחן עניינו של המבקש על יסוד הנסיבות העדכניות בעניינו. עוד דוחה המשיב את הטענה כי הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 30.4.2014 היווה למעשה ערעור על החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי, ומדגיש כי ביום 26.2.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטתו מיום 29.1.2014 ודחה את עתירת המבקש בעת"א 16464-12-13.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתגובת המבקש לתגובת המשיב לבקשה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל ידוע ומושרש היטב בפסיקת בית משפט זה הינו כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן במשורה, במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררים בעיה משפטית או נושא אחר בעלי חשיבות עקרונית [ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)]. כך במיוחד כשעסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט בעתירות אסיר כנגד דחיית בקשה ליציאה לחופשה, בין שמדובר בחופשה "רגילה" ובין שמדובר בחופשה "מיוחדת" [ראו למשל: רע"ב 7877/10 אביגדור נ' משטרת ישראל (28.10.2010)]. בקשת המבקש, הנטועה רובה ככולה בעובדות המקרה ובנסיבותיו הספציפיות של המבקש, אינה נכנסת בגדרם של מקרים אלו.

9.

מעבר לכך, דין הבקשה להידחות גם לגופה. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות העניין החלטת המשיב סבירה ואינה מקימה עילה להתערבות, והדגיש כי המידע המודיעיני העדכני ביחס למסוכנות הנשקפת למשיב מחוץ לכותלי בית הכלא וביחס להתנהגותו השלילית במהלך מאסרו מצדיק את דחיית הוצאת המבקש לחופשה בעת הזו. לאחר עיון, סבורני כי אין הצדקה להתערב בנסיבות העניין בשיקול דעת המשיב, וכפועל יוצא אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

משהחל המבקש לרצות עונש מאסר בפועל אין לו זכות קנויה לצאת לחופשה – מדובר בפריבילגיה המסורה להחלטת הגורמים המקצועיים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, כפי שקבע בית משפט זה לא אחת בעבר [ראו למשל: רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012) והאסמכתאות המאוזכרות שם; רע"ב 4579/13 ארביב נ' מדינת ישראל (25.8.2013) ]. לגורמים אלו מוקנה שיקול דעת רחב לאזן בין נסיבותיו הספציפיות של האסיר לבין השיקולים הרלבנטיים הנוגעים לאותו אסיר, לרבות שאלת קיומו של סיכון הנשקף לאסיר אם ייצא לחופשה, אשר בכוחו להצדיק לעיתים אי הוצאה של אסיר לחופשה [ראו למשל: רע"ב 3918/09 מדינת ישראל נ' פריניאן , פסקה 12 (2009)]. בנוסף, בענייננו המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה ב-1 שחופשותיו מותנות באישור משטרת ישראל, אשר בדומה למשיב, התנגדה ליציאתו לחופשה. בנסיבות אלה, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי השיקולים בעניינו של המבקש מכריעים את הכף לכיוון דחיית בקשתו, בפרט בשים לב לכך שבחודש יוני 2014, בעת שבקשתו נתמכה במסמכים רפואיים מתאימים, הותרה יציאתו של המבקש לבדיקות רפואיות בבית החולים "איכילוב". כמו כן, סבורני כי פסק הדין שהוציא בית המשפט תחת ידו, הקובע כי בעוד זמן קצר יחסית – במהלך חודש אוגוסט – יישקל עניינו של המבקש על ידי המשיב פעם נוספת, על פי נסיבותיו העדכניות, מאוזן וראוי.

10.

לא נעלמה מעיני טענת המבקש בדבר הפגם שנפל לכאורה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בשל העובדה שיש בו כדי לשנות את החלטתו מיום 29.1.2014 בעת"א 16464-12-13 . עם זאת, סבורני שאין בה ממש, שכן עוד באותה החלטה נקבע כי שילוב המבקש בסבב החופשות מותנה בכך שלא תיווצר מניעה חדשה לעשות כן – כפי שאכן קרה – ואילו כבר ביום 26.2.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטתו והפך אותה, תוך שהוא דוחה את בקשת המבקש בעת"א 16464-12-13 , כמפורט לעיל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.