פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5878/13
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
שמעון בראור
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז- לוד מתאריך 21.08.2013 ב-עת"א 44664-06-13 (כב' השופט א' טל)
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מתאריך 21.08.2013 (כב' השופט (סג"נ) א' טל ) בגדרו נקבע כי המבקש ישולב בסבב חופשות רק מ-02/2014.
להלן יובאו הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.
2.
במהלך מאסר קודם הוגדר המבקש, נוכח מידע מודיעיני שהיה בידי המשיב, כסג"ב (אסיר שיש לגביו סכנת בריחה גבוהה). בעקבות זאת המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בטענה כי ההחלטה לסווגו כסג"ב איננה סבירה. עתירתו האמורה של המבקש התקבלה. כתוצאה מכך סיווגו שונה והוא הוצא לחופשה ממנה לא חזר (לטענתו הוא לא שב מהחופשה משום שבתו התאשפזה בבית החולים "איכילוב" באותה העת והוא נותר לסעוד אותה). לבסוף אותר המבקש על ידי גורמי שב"ס. אף שהמבקש לא שב מהחופשה הוא לא הועמד לדין בגין בריחה ממשמורת (נוכח הנסיבות המיוחדות שנטענו לגבי אי-חזרתו). לאחר שנוכה שליש מתקופת מאסרו של המבקש – הוא שוחרר במרץ 2012.
3.
חודשיים לאחר שחרורו של המבקש מהמאסר הקודם, הוא נעצר בגין ביצוע שוד, עבירות תעבורה והפקעת רישיון אסיר. המבקש הורשע בעבירות אלו ונגזר עליו עונש מאסר בן 4 שנים, 6 חודשים ו-137 ימים. המבקש החל בריצוי מאסרו בתאריך 14.05.2012 ומועד שחרורו הצפוי ממאסר הוא בתאריך 30.03.2017. משום שבמהלך המאסר הקודם – המשיב לא שב מחופשה, הוגדר המבקש על ידי המשיב כסג"ב גם במאסר זה. המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בטענה כי ההחלטה להגדירו כסג"ב רק על בסיס מידעים ובריחה מתקופת מאסרו הקודמת –איננה סבירה. בתאריך 29.09.2012 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ר' שפירא ) בחלקה את עתירתו של המבקש בעת"א 49772-07-12, ויחד עם זאת פסק כי החלטתו של המשיב, להגדיר את המבקש כסג"ב, איננה סבירה ולפיכך הורה על בחינה מחודשת של הגדרתו של המבקש על ידי הגורם המוסמך במשיב בתוך 30 ימים. בתאריך 23.10.2012 החליט המשיב (סממ"ז צפון) להותיר את הגדרתו של המבקש כסג"ב. המבקש עתר שוב כנגד סבירותה של החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים. אציין כי במהלך ינואר 2013 התדרדר מצבו הרפואי של המבקש ולאחר שכליותיו חדלו לתפקד הוא נזקק לטיפולי דיאליזה קבועים.
בתאריך 12.02.2013 התקיים דיון בעניינו של המבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי ) ונפסק כי לאור מצבו הרפואי של המבקש, חלוף הזמן והיעדרו של מידע שלילי עדכני בעניינו של המבקש – החלטת המשיב איננה סבירה ועל כן היא בטלה.
4.
במהלך יוני 2013 ביצע המבקש עבירת משמעת בבית הסוהר בגינה נגזרו עליו עונשים של: קנס על תנאי ואזהרה חמורה. נוכח המפורט החליט המשיב על יציאתו של המבקש לחופשה רק החל מחודש פברואר 2014, וזאת כשנה לאחר הסרת הגדרתו כסג"ב, וחצי שנה לאחר עבירת המשמעת שביצע המבקש. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד סבירותה של החלטה זו. בתאריך 21.08.2013 דחה בית המשפט קמא הנכבד את העתירה ופסק כי עיכוב יציאתו של המבקש לחופשה עד למועד האמור הוא סביר.
מכאן בקשת רשות הערעור בפני, המשיגה כנגד ההחלטה האמורה.
טענות המבקש בבקשה
5.
לגישת המבקש בית המשפט קמא הנכבד שגה בכך שייחס חשיבות לעבירת המשמעת שביצע, בהתחשב בעונש המתון שהוטל עליו בגינה.
המבקש טוען עוד כי יש להתחשב במצבו הבריאותי הקשה, כך שיתאפשר לו לצאת לחופשה לפני המועד הקבוע, בפברואר 2014.
דיון והכרעה
6.
דין הבקשה – להידחות , מהטעמים שיובאו בקצרה להלן.
כלל הוא כי רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן במשורה, ובמקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית או בעיה משפטית בעלת תחולה כללית. בחינת נסיבות המקרה שלפנינו מעלה כי המקרה איננו
בא בגדר החריגים לכלל הנ"ל, שכן בקשתו של המבקש מוגבלת לבחינת עניינו הפרטי ואין היא מעלה כל שאלה עקרונית, או סוגיה בעלת השלכות-רוחב. טענות המבקשות מתמקדות בטעות שנפלה, לדידו, בהחלטת בית המשפט קמא הנכבד והן נוגעות לעניינו של המבקש בלבד. דין הבקשה להידחות, איפוא, ולו רק מטעם זה בלבד.
7.
אף לגופם של דברים, ולמעלה מן הנדרש לא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא שגויה ומצריכה התערבות. נקודת המוצא בדיון זה היא כי היציאה לחופשה אינה זכות מוקנית לאסירים אלא טובת הנאה ( ראו למשל: רע"ב 5487/09
פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הרווחה (04.11.2009); רע"ב 5607/05 שרון חתואל נ' שרות בתי הסוהר (21.08.05) להלן: עניין חתואל ). שיקול הדעת בהחלטה על הוצאתם של אסירים לחופשות מוקנה לגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר ובית המשפט יטה להתערב בהחלטתם רק במקרים חריגים ביותר בהם לוקה ההחלטה המנהלית בחוסר סבירות קיצונית, או כאשר נפל בה פגם מהותי (ראו: רע"ב 3249/09
מדינת ישראל נ' הרשטיק (30.6.09)). החלטה בדבר הוצאתו של אסיר לחופשה מורכבת מאיזון בין הצורך האנושי של האסיר
לצאת לחופשה כדי לעודד את רוחו ולחזק את שיקומו לבין אינטרסים ציבוריים, בהם: השמירה על הסדר והמשמעת בבתי הכלא (עע"א 6481/01 סולימאן אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז (6) 678, 709). כשקיימת התנגשות, שלא ניתן ליישב בין האינטרסים הציבוריים לאינטרסים של האסיר – תינתן עדיפות לשמירה על בטחון הציבור (ראו: עניין חתואל ).
8.
דברים אלו יפים למקרים בהם החלטת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר היא שלא להוציא כלל את האסיר לחופשות ולכן, מקל וחומר, חלים הם במקרים בהם הוחלט להוציא את האסיר לחופשה, בעוד ארבעה חודשים ולא באופן מיידי. לגופם של דברים, נראה כי ההחלטה על עיכוב יציאתו של המבקש לחופשה (בניגוד ל שלילה מוחלטת של טובת הנאה זו) בחלוף שישה חודשים מאז ביצע עבירת המשמעת, אף אם זו קלה, ובחלוף שנה מהסרת הגדרתו כסג"ב –
הינה סבירה ומשקפת איזון ראוי בין כל האינטרסים הכרוכים בדבר.
9.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית .
ניתנה היום, כ"ז בחשון התשע"ד (31.10.2013).
ש ו פ ט