רע"ב 7563/10 מאיר גוטמן נ. משטרת ישראל

1.

המבקש הינו אסיר המרצה מאז חודש מרץ 2009 עונש מאסר לתקופה של שנתיים, בגין עבירות של התפרצות לבית, גניבה מרכב ועבירות נוספות. בתאריך 4.10.2010 פנה המבקש, באמצעות בא-כוחו, לרשויות הכלא שבו הוא אסור, בבקשה לאשר לו חופשה בת 24 שעות על מנת שיוכל להשתתף בחתונת אחותו באולם אירועים בירושלים, בתאריך 19.10.2010. שירות בתי הסוהר דחה בקשה זו, בקובעו כי למבקש פוטנציאל מסוכנת הנלמד מכשלונו בהליך טיפולי לגמילה מסמים בין כותלי בית הכלא, כמו גם מהתנהגותו שלילית בעת מאסרו.

המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת. בית המשפט (כב' השופט י' אברהם ) דחה את העתירה, בהחלטתו מתאריך 13.10.2010, בקובעו כי אין עילה להתערבות בית המשפט בעמדת הגורמים הטיפוליים, שלפיה כשלונו של המבקש בהליך הטיפולי, כמו גם התנהלותו של המבקש ככלל, יש בהם כדי ללמד על מסוכנות המבקש בכל הקשור לעיסוק בסמים, באופן השולל את האפשרות לצאתו לחופשה.

2.

המבקש עותר עתה למתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה. בבקשתו, שהוגשה אתמול, 17.10.2010, טוען המבקש כי הוא יצא בעבר לחופשה בפיקוח אביו וחזר במועד, וכי הוא נקי מסמים ומועסק במרכז היצרני בכלא צלמון, כך שאין מניעה לאפשר לו עתה לצאת לחופשה בת 24 שעות בפיקוח אביו.

3.

המשיבים מסרו היום את תשובתם לבקשה, ונימקו את התנגדותם לקבלתה. לטענתם, המדובר במבקש הסובל מהתמכרות לסמים, בהתאם לחוות דעתם של גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר. שמונה חודשים לאחר שהושם במחלקת גמילה מסמים, חדל המבקש מלשתף פעולה עם גורמי הטיפול בהליכים הטיפוליים, והחל להפר את הכללים הנוהגים במחלקה, דבר שהביא, בחודש מאי 2010, לביטול חופשותיו. במהלך התקופה שבה שהה במחלקה, אף התבטא המבקש, כך נטען, באמירה מאיימת כלפי מדריך הנגמלים, מה שהוביל להגשת דו"ח משמעתי נגדו. ניסיון נוסף להמשיך בשילוב המבקש במחלקת הגמילה מסמים – כשל, נוכח התנהלות המבקש. לבסוף הועבר המבקש לכלא צלמון, שם שולב במסגרת תעסוקתית-תפקודית. עתירת אסיר קודמת של המבקש, בגדרה ביקש להחזירו למחלקה הטיפולית, להתיר לו לצאת לחופשות, ולבטל את התלונה שהוגשה כנגדו בגין האיומים שהשמיע כלפי מדריך הנגמלים – נדחתה בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (עת"א 29655-06-10, מתאריך 11.8.2010)). באותה החלטה אף נקבע כי בהיעדר טיפול להפחתת מסוכנות ושינוי דפוסי התנהגותו, אשר יאפשרו את יציאתו לחופשה – אין מקום לאישור חופשותיו. המבקש לא השיג על החלטה זו. לסברת המשיבים, מצב הדברים לא השתנה, ואין לאשר למבקש לצאת לחופשה אף עתה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, בתגובה המפורטת כדבעי שהגישו המשיבים חרף לוח הזמנים הדוחק, ובצרופותיהם של אלה, מצאתי כי דין הבקשה – להידחות . אף מבלי להידרש כאן לשאלת קיומה של הצדקה לדון בטענות המבקש בערכאה נוספת (ראו: רע"ב 7/81 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)), הרי שממילא אין המבקש מגלה עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת הגורמים המוסמכים להחליט שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה, או בהחלטתו של בית המשפט הנכבד קמא. כידוע, כאשר בית המשפט בוחן את הדרך שבה הפעילו הגורמים המוסמכים את שיקול דעתם בהחליטם לדחות בקשה לחופשה, על בית המשפט לבחון רק את חוקיות ההחלטה ואת סבירותה – דהיינו, האם שקלו הגורמים המוסמכים את מלוא השיקולים הצריכים לעניין והאם איזנו ביניהם כראוי. בית המשפט איננו רשאי להחליף את שיקול-הדעת המקצועי בשיקול-דעתו הוא (ראו: רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה (לא פורסם, 14.7.2008)). במקרה דנן, הנתונים שפורטו בהרחבה בתגובת המשיבים מלמדים שאין כל פסול בהחלטתם של המשיבים. להערכת גורמי המקצוע, המגובה בנתונים עובדתיים שמשמעותם ברורה, פוטנציאל המסוכנות של המבקש הוא כזה שבשלב הנוכחי אין דרך סבירה למנוע את מימושו בעת החופשה, גם לא בפיקוח מי מבני משפחתו. יצוין כי בהתאם לפקודת נציב בתי הסוהר מס' 04.40.01, הוצאת המבקש לחופשה איננה אפשרית אף בליווי סוהרים, בשים לב לכך שחתונת אחותו של המבקש אמורה להתקיים באולם שמחות. הנה כי כן, ובכל ההבנה לרצונו של המבקש לנכוח ביום כלולותיה של אחותו, הרי שאין מנוס מדחיית בקשתו.

5.

בשולי הדברים יצוין כי המשיבים הודיעו (סעיף 36 לתגובתם) כי בשים לב לאירוע החגיגי הם מוכנים לבחון בחיוב אפשרות שבני משפחתו של המערער יקיימו במקום מאסרו "ביקור מורחב", קרי ביקור המבקש לפרק זמן ממושך מהרגיל. חזקה עליהם כי כך יפעלו.

6.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.