רע"ב 4234/13 זאב רוזנשטיין נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 12.6.2013, בתיק עת"א 15500-05-13, שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' ברנט , במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש להתיר לו לצאת לחופשה מבית הסוהר, כדי ליטול חלק בחתונת בתו.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש מרצה עונש של 17 שנות מאסר שמניינם מיום 8.11.2004, מועד בו נעצר המבקש והוסגר לארצות הברית. אין חולק, כי המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, בבית המשפט הפדראלי בארה"ב, בשתי עבירות של קשירת קשר לייבוא סמים ונדון ל-12 שנות מאסר, שאותם הוא מרצה בישראל.

בשנת 2009, הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 150/09), והוא הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונדון ל-7 שנות מאסר מהן 5 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. נקבע, כי עונש זה ירוצה במצטבר לעונש שנגזר על המבקש בבית המשפט בארה"ב, כך שעליו לרצות, כאמור, 17 שנות מאסר.

3.

לפני כשלושה חודשים, הגיש המבקש לשלטונות שב"ס בקשה לחופשה מיוחדת לרגל חתונת בתו, שאמורה להתקיים ביום 18.6.2013. משבוששה תשובת שב"ס לבוא, הוגשה, ביום 8.5.2013, עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וביום 29.5.2013 התקיים דיון ראשון בעתירה, בפני כב' השופטת מ' ברנט .

בא-כוח המבקש, עו"ד מיקי חובה, טען בבית המשפט כי בשנה שעברה אושר למבקש לצאת לחתונת בנו, שהתקיימה בבית מלון כלשהו, לאחר שניתנה הסכמתו של המשיב ליציאתו של המבקש לחופשה בת כ-3 שעות מהכלא, בליווי " בלבוש אזרחי ". הסכמה זו הוצגה בפני בית משפט זה ואושרה על-ידי השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (רע"ב 3664/12 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר (10.5.2012)).

לגישתו של עו"ד חובה, אין כל סיבה לשנות מהסדר זה, גם הפעם, ולטעמו של עו"ד חובה יש מקום גם לאשר את יציאתו של המבקש לביתו שבהוד השרון, לפני טקס החתונה, שכן מדובר " בבית פרטי ונוח לאבטחה ".

4.

המשיב התנגד לבקשה, בציינו כי מדובר בבקשה לחופשה מיוחדת, המיועדת למבקש, המסווג כאסיר בקטגוריה א', שאינו משולב בסבב חופשות. חופשה מיוחדת מעין זו טעונה את אישורו של נציב שירות בתי הסוהר, שעליו להשתכנע כי יציאתו של האסיר לחופשה לא תהווה סכנה לאסיר עצמו ולאחרים.

המשיב הוסיף וטען, כי חל שינוי בנסיבות, אשר הובילו להסכמה אליה הגיעו הצדדים באשר ליציאתו של המבקש לחתונת בתו, וזאת לאור הצטברות מידעים חדשים, המצביעים " על מסוכנות ממשית גם [למבקש] וגם לציבור בכללותו ". המדובר בשינוי נסיבות שאינו מאפשר להתיר את יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת, בין אם בליווי, ובין אם שלא בליווי.

5.

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, ובית המשפט עיין בחומר מודיעיני שהוצג בפניו, החליט בית המשפט כי " יהא נכון לאפשר השתתפותו של [המבקש] בחתונת בתו בתנאים דומים לאלה שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון ". בית המשפט דחה את המשך הדיון, על-מנת ליתן שהות בידי בא-כוחו של המשיב " לבדוק עם הגורמים המתאימים את הצעת בית המשפט ".

6.

ביום 10.6.2013, התקיימה ישיבה נוספת של בית משפט קמא, ובמהלכה הודיע בא-כוח המשיב כי הנושא נבדק עם גורמי שב"ס ומשטרת ישראל וכי המשיב עומד על התנגדותו להצעה. בא-כוח המשיב הוסיף וטען כי גורמי המודיעין בשב"ס ובמשטרת ישראל מעריכים כי התמונה המודיעינית, בעניינו של המבקש, " שונה לחומרה " מתמונת המצב המודיעינית שהיתה בשנה שעברה.

במהלך הדיון, הוגשו לבית משפט קמא שני קלסרים המכילים את המידע המודיעיני עצמו וכן מסמך סודי נוסף, שהוגש לעיונו של בית המשפט.

בא-כוח המבקש חזר על טיעוניו והוסיף כי מהחומר שהוצג בפניו עולה כי מדובר במידעים שאינם מהתקופה האחרונה, ולטעמו לא חל כל שינוי בנסיבות, שבמסגרתם הושגה ההסכמה אשר אושרה על-ידי בית משפט זה.

7.

בהמשך לדיון זה, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא, ביום 12.6.2012. בהחלטה נאמר כי בית המשפט סבר מלכתחילה כי " ניתן לאפשר את יציאת

[המבקש] לחופשה בהתאם לתנאים שנקבעו ברע"ב 3664/12... ביחס לחתונת בתו ".

ואולם, הסתבר, לאחר קבלת חומר נוסף ועיון בתגובתו של המשיב " כי תמונת המצב המודיעינית לעת הזו שונה באופן מהותי לחומרה מתמונת המצב המודיעינית אשר הונחה בפני בית המשפט העליון עובר לדיון בעתירה הראשונה ". לגישת המשיב, מדובר ב" שינוי נסיבות דרמטי ", שאינו מאפשר את יציאתו של המבקש לחתונה.

לאור זאת, הגיע בית משפט קמא לידי מסקנה כי החלטת המשיב הינה סבירה " וחרף הצער שבדבר לא ניתן לאשר את יציאת [המבקש] לחתונת בתו ". עוד צויין בהחלטה, כי מעיון במידעים מסויימים (315, 195 ו-591) עולה חשש ממשי בדבר כוונות לפגוע במבקש " בעקבות סכסוכים אשר חלקם נוצרו וחלקם התפתחו לאחר החלטת כבוד השופטת נאור מיום 10.5.2012 ".

לפיכך, נדחתה עתירתו של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור

8.

ביום 13.6.2013, הוגשה הבקשה שלפניי, ולנוכח הדחיפות שנוצרה בשל קרבת מועד החתונה, נקבע הדיון בבקשה ליום 16.6.2013.

בבקשה ובטיעון לפניי, טען עו"ד חובה, בא-כוחו של המבקש כי, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, יש לראות את הבקשה כערעור בזכות, ולא כבקשה לרשות ערעור. עוד נטען, כי היקף התערבותו של בית משפט זה אינו מצומצם אך ורק לשאלה משפטית בעלת השלכה רחבה, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, כגישת המדינה.

לגופו של עניין, נטען על-ידי עו"ד חובה כי התנגדותו של המשיב ליציאתו של המבקש לחתונת בתו, מבוססת על אותם טיעונים ונסמכת על אותם מידעים, אשר עמדו בבסיס ההתנגדות שהובעה, בשלב הראשון, למתן חופשה מיוחדת למבקש לרגל נישואי בנו. עוד נטען, כי בית משפט קמא שינה את דעתו בנוגע לבקשה, מבלי שהוצג בפניו חומר נוסף ומבלי שדברים חדשים הובאו לידיעתו, ולפיכך חל במקרה דנן עקרון ההסתמכות, ולפיו יש ליתן תוקף להחלטתה הראשונה של כב' השופטת ברנט.

עו"ד חובה הוסיף וטען כי מידעים מסויימים הוצגו בפני בית המשפט המחוזי, מבלי שניתנה למבקש הזדמנות להתמודד עם תוכנם ולעיין, לכל הפחות, בפראפזה כלשהי, שתאפשר התייחסות לדברים. לטענת בא-כוח המבקש, מרשו אינו יוצא לחופשה, מזה כ-9 שנים, וזאת ללא כל סיבה מוצדקת, אלא " רק לאור שמו והמוניטין השליליים שנדבקו בו שלא בטובתו ".

לאור האמור, התבקשתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולאשר את יציאתו של המבקש, למספר שעות מצומצם " כדי לברך ולהכניס את בתו תחת חופתה ".

תגובת המשיב

9.

המשיב חזר והביע את התנגדותו ליציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת, לרגל נישואי בתו. בא-כוח המשיב, עו"ד רויטמן, טען כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת השלכה רחבה, החורגת מעניינם של הצדדים, ולפיכך דין הבקשה להדחות מסיבה זו.

לגופו של עניין, נטען כי יציאה לחופשה מיוחדת הינה פריבילגיה, הניתנת לאסירים במעמדו של המבקש, רק באישורו של נציב שב"ס, ואין למבקש זכות קנויה ליציאה לחופשה. בשנה האחרונה הצטברו, בעניינו של המבקש, מידעים מטרידים מהם עולה כי יציאתו לחופשה, במתכונת זו או אחרת, תעמיד אותו בסכנת חיים, ובנוסף, עלול הדבר ליצור סכנה מוחשית לסובבים אותו, ובכלל זה לאנשי הליווי עצמם.

המדובר במידעים עדכניים, כאשר ההתנגדות ליציאתו של המבקש לחופשה, משותפת לגורמי שב"ס ומשטרת ישראל. מאחר שלא נפל כל פגם בהחלטתו של המשיב, נטען כי אין כל סיבה להתערב בשיקול דעתו, ולפיכך יש לדחות

את הבקשה. בא-כוח המשיב הציג לעיוני את החומר המודיעיני הרלבנטי, שאליו אבקש להתייחס, ככל שהדבר אפשרי, בהמשך הדברים.

דיון והכרעה

10.

כפי שציינתי ברע"ב 3301/13 לוזון נ' שירות בתי הסוהר (12.5.2013) " כלל נקוט הוא בידינו, כי לא על נקלה תינתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, הואיל שזו שמורה אך למקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה " (לגישה דומה, ראו למשל, רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.8.1986) (הנשיא מ' שמגר ); רע"ב 3918/09 מדינת ישראל נ' פריניאן (4.6.2009) (השופט ס' ג'ובראן ); רע"ב 7563/10 גוטמן נ' משטרת ישראל (18.10.2010) (השופט ח' מלצר ); רע"ב 6515/08 קוקה נ' שירות בתי הסוהר (23.7.2008) (השופט י' דנציגר ); ורע"ב 1179/12 עיד נ' שרות בתי הסוהר (9.2.2012) (השופט ע' פוגלמן )).

לא נעלמה מעיניי עמדתו של השופט א' גרוניס (כתוארו אז) ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009), לפיה יש בעניינים כגון דא " להפעיל מבחן מרחיב לגבי בקשות רשות ערעור מן הטיפוס הראשון ", בהבדל מבקשות רשות ערעור המגיעות לבית משפט זה " בגלגול שלישי ", כשאז יחולו העקרונות שנקבעו בהלכת " חניון חיפה " (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

יצויין, כי גם השופט גרוניס לא סבר, כטענת בא-כוח המבקש, כי מדובר בערעור בזכות, אלא שלדעתו, יש להפעיל עקרונות גמישים יותר במסגרת הדיון בבקשה. דעה דומה הביע גם השופט א' רובינשטיין ברע"ב 3960/12 מדינת ישראל נ' גרלה (14.6.2012), ולגישתו " בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר על החלטה מינהלית, קרי, בגלגול ערעורי שיפוטי ראשון, יש מקום לנהוג יתר גמישות ".

לטעמי, המחלוקת בעניין זה הינה תיאורטית גרידא, שכן גם לגישתם של אלו הסבורים כמוני כי, יש להצביע על קיומה של שאלה משפטית רחבת היקף החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, יש מקום לבחון, פעם נוספת, את החומר הגולמי, העומד בבסיס ההחלטה המינהלית, שהתקבלה בעניינו של האסיר. כך נהגתי במקרים קודמים, וכך אנהג גם בעניינו של המבקש.

11.

עיינתי בחומר שהוצג בפניי על-ידי בא-כוח המשיב, ומצאתי כי אכן מדובר בחומר עדכני, הכולל מידעים מודיעיניים מהתקופה האחרונה, המבססים את החשש כי יציאתו של המבקש לחופשה לרגל נישואי בתו, עלולה להעמידו בסכנה מוחשית, ובאותה מידה עלולים להיפגע גם הסובבים אותו, לרבות אנשי הליווי, העשויים להיקלע לעימות אפשרי.

כפי שציינה השופטת ברנט, נתונים אלה, משנים את תמונת המצב המודיעינית, לעומת התמונה שהצטיירה ערב יציאתו של המבקש לחופשה, על-מנת להשתתף בחתונת בנו. לגישת המשיב, מדובר " בשינוי נסיבות דרמטי ", ונראה בעיניי כי עסקינן בהחלטה סבירה, שאין מקום להתערב בה.

כידוע הוא, כי עצם ההחלטה לאשר יציאתו של אסיר לחופשה, נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשב"ס, ותפקידו של בית המשפט מתמצא בבחינת חוקיותה של ההחלטה המינהלית, ועד כמה היא מצוייה במתחם הסבירות. לפיכך, על בית המשפט לבחון " האם שקלו הגורמים המוסמכים את מלוא השיקולים הצריכים לעניין והאם איזנו ביניהם כראוי – ואין הוא רשאי להחליף את שיקול הדעת המקצועי בשיקול דעתו הוא " (רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה (14.7.2008); רע"ב 10462/03 מדינת ישראל נ' אביטל , פ"ד נח(6) 817 (2004)).

12.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי לחומר המצורף, הגעתי למסקנה כי לא נפל כל פגם בעמדתו של המשיב שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה, וכפי שהובהר לעיל, אין מדובר בהחלטה בלתי חוקית או בלתי סבירה, בנסיבות העניין.

יצויין, כי לא מצאתי כל ממש בטענת ההסתמכות, אותה העלה בא-כוח המבקש, שכן, גם אם בית משפט קמא סבר, בתחילה, כי ניתן לאשר את החופשה, במתכונת שאושרה בשנה שעברה על-ידי בית משפט זה, הוא היה רשאי לשנות את דעתו, לאחר שהדברים נבחנו פעם נוספת על-ידי המשיב, שגם צירף חומר נוסף לעיונו של בית המשפט.

13.

סוף דבר, אין בידי, למרבה הצער, להיעתר לבקשה לרשות ערעור והיא נדחית בזאת.