רע"ב 3252/13 ג'באלי מונדר נ. משטרת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתנה על-ידי כב' השופט

א' טל – סג"נ, בתיק עת"א 1468-02-13, מיום 1.5.2013, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות.

הרקע לבקשה והליכים קודמים

2.

המבקש הורשע, ביום 24.6.2008, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של הריגה, נשיאת נשק ומעשה פזיזות ורשלנות. בעקבות כך, הושת עליו מאסר בפועל בן 13 שנים ו-3 חודשים, אותו החל לרצות החל מיום 20.5.2007 (ת"פ 40151/07). על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו ערעורים הדדיים מטעם הצדדים (ע"פ 7032/08; וע"פ 7156/08), שבסיומם, דחה בית-משפט זה את ערעורו של המבקש, הן על הרשעתו והן על העונש שהושת עליו, וקיבל את ערעור המדינה על מידת העונש, והעמידו על 16 שנים ו-3 חודשים. בהתאם לכך, מועד שחרורו המלא של המבקש יחול ביום 19.8.2023, ומועד שחרורו המנהלי המלא עתיד לחול ביום 4.3.2023.

3.

המבקש מסווג, לעניין יציאה לחופשות, כאסיר בקטגוריה ב/1, וזאת נוכח מידע חסוי הקיים בעניינו, אשר ממנו עולה, בין היתר, כי המבקש מקושר לארגון הפשיעה " עבד אל-קאדר ". לפי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה " חופשות אסירים " (להלן: פקודת החופשות ), סיווגו של אסיר לקטגוריה ב/1 – מחייב את קבלת אישורה של משטרת ישראל, טרם יציאתו של האסיר לחופשה.

4.

בנסיבות אלה, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (שנדונה בפני כב' השופטת נ' אהד ), בתיק עת"א 15843-08-11 (להלן: העתירה הראשונה ), ובגדרה עתר המבקש להוציאו לחופשות. ביום 2.11.2011, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש, על בסיס החומר המודיעיני שהונח לפניו, וקבע, כי ההחלטה שניתנה בעניינו של המבקש הינה סבירה ואין כל עילה להתערב בה.

5.

בהמשך לכך, הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (שנדונה בפני כב' השופט א' טל ), בתיק עת"א 45948-05-12 ועת"א 44182-05-12 (להלן: העתירה השניה ), ובגדרה חזר המבקש על בקשתו הקודמת, להוציאו לחופשות. ביום 4.7.2012, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש, על בסיס רצף של מידעים, החל משנת 2007, " שיש באמור בהם כדי לעורר חשש שאם העותר [המבקש]

ייצא לחופשות הוא עלול לפגוע באחרים או להיפגע על ידי אחרים ". בשולי החלטתו, הורה בית המשפט לשירות בתי הסוהר לחזור ולבחון את תקפות המידעים, בחלוף חצי שנה.

6.

ביום 3.2.2013, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת, מושא הליך זה, לבית המשפט המחוזי. בעתירתו, חזר המבקש על בקשתו לשלבו בסבב חופשות.

7.

ביום 1.5.2013, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש. בית המשפט המחוזי התבסס בהחלטתו על מידעים חסויים שהוצגו בפניו, מהם עולה חשש " לשלום העותר [המבקש] ושלום אחרים באם העותר [המבקש] ייצא לחופשות לאור קיום סכסוכים בין הארגון שאליו הוא משתייך על פי המידעים לבין ארגון אחר ". בית משפט קמא נתן דעתו לעובדה, כי מרבית המידעים אינם מן התקופה האחרונה, ואולם קיים מידע מעודכן אחד, אשר הינו עקבי בתוכנו למידעים הקודמים שהוצגו. בנסיבות אלה, דחה בית משפט קמא את העתירה, כאמור.

הבקשה לרשות ערעור

8.

על החלטה זו, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, המונחת לפניי. בבקשתו נטען, כי התנהגותו בבית הסוהר תקינה, הוא אינו מעורב באירועים שליליים ואף מועסק במפעל, במרכז היצרני בבית הסוהר. עוד טען המבקש בבקשתו, לחוסר אחידות בתשובתם של המשיבים: לפי הטענה, משטרת ישראל מתנגדת לשילובו של המבקש בסבב חופשות, בגין המידעים הקיימים בשירות בתי הסוהר, ואילו שירות בתי הסוהר מתנגד להוציא את המבקש לחופשות, בהסתמכו על התנגדותה של משטרת ישראל.

נוסף על כך, טען המבקש, כי בית משפט קמא לא ערך איזון ראוי בין התנהגותו הראויה של המבקש, לבין העובדה כי קיים רק מידע מעודכן אחד בעניינו. לטענת המבקש, חופשה תהווה עבורו את " דרך המלך " להשתקם ולחזור למעגל הנורמטיבי בחברה.

לבסוף, העלה המבקש מספר סוגיות, אשר לשיטתו מצדיקות מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", וביניהן: כיצד ניתן לבסס מידע על השתייכותו של אסיר לארגון פשיעה, כאשר האסיר לא נחקר על כך ואף אין כל ראיה בעניין זה; קיומה של זכות טיעון לאסירים, כאשר קיים מידע אצל הרשות המנהלית הנוגע לביטחונם האישי ושלומם של אחרים; קיומה של זכות טיעון לאסירים, כאשר ישנו מידע אודות השתייכותם לארגון פשיעה, וכיצד ניתן לממש זכות זו.

תגובת המשיבים

9.

לטענת המשיבים, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, משום שהיא אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, וכל עניינה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. נוסף על כך, נטען, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, היות שלא נפל כל פגם המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה, בהחלטה שלא לאשר, לעת הזו, את שילובו של המבקש בסבב חופשות.

המשיבים הדגישו את סיווגו של המבקש בקטגוריה ב/1 לעניין חופשות, כאשר לפי פקודת החופשות, יציאתו של אסיר בקטגוריה זו לחופשה, מותנית באישור משטרת ישראל ועמידה בתנאים שהוגדרו על ידה. בנוסף, טענו המשיבים, כי לפי הפקודה, יציאתם לחופשה של אסירים המצויים בקטגוריה זו, מותנית בבחינה פרטנית והכנת חוות דעת בעניינו של המבקש, טרם אישורה של בקשה ליציאה ל חופשה ראשונה , כבמקרה דנן.

עוד הוסיפו וטענו המשיבים, כי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר מתנגדים להוצאת המבקש לחופשות, נוכח המידע החסוי הקיים בעניינו, הן מידע משטרתי והן מידע של שירות בתי הסוהר. לטענת המשיבים, לא נפל כל פגם במלאכת איזון השיקולים ובהכרעתם של הגורמים המוסמכים, אשר נבחנו ואושרו בהחלטתו של בית משפט קמא. כעולה מחוות הדעת העדכניות של שירות בתי הסוהר ושל משטרת ישראל, המידע המודיעיני בעניינו של המבקש מלמד על מסוכנות הנשקפת לציבור, ואף למבקש עצמו, אם יצא לחופשה. המשיבים אף ציינו, בהקשר זה, את שיוכו של המבקש לארגון פשיעה – עובדה המחדדת את אינטרס ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנותו של המבקש.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים ובחומר המצורף, הגעתי למסקנה, כי לא נפל כל פגם בעמדת המשיבים, שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה, ולפיכך, אינני רואה הצדקה ליתן למבקש רשות ערעור.

11.

הלכה מושרשת היא, כי בית-משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, אלא באופן מצומצם, ורק במקרים בהם הבקשה מעלה סוגיה משפטית מהותית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים לה (ראו החלטותיי ברע"ב 3301/13 לוזון נ' שירות בתי הסוהר (12.5.2013); רע"ב 3227/13 אלעמור נ' מדינת ישראל

(31.7.2013); רע"ב 4211/13 סלמאן נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר (20.8.2013)).

בנידון דידן, לא השתכנעתי כי בקשתו של המבקש מעוררת שאלה עקרונית בעלת תחולה רחבה, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי ". יתירה מכך, מעיון מעמיק בבקשה עולה, כי היא נוגעת אך לנסיבותיו הפרטניות של המבקש ולהחלטות שניתנו בעניינו, אשר דחו, פעם אחר פעם, את בקשותיו לצאת לחופשה. זאת, על בסיס מידע מודיעיני ספציפי בעניינו של המבקש, אשר נבחן על-ידי בית המשפט המחוזי, בשתי העתירות הקודמות שהגיש המבקש, כמו גם בעתירה השלישית שהגיש, מושא הבקשה שלפניי. לפיכך, יש לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד.

12.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. הדברים עליהם עמדתי ברע"ב 2093/13 סונרי נ' משטרת ישראל (28.7.2013) רלוונטיים אף למקרה דנן:

"כידוע, וכפי שהובהר לא פעם בהחלטות קודמות של בית-משפט זה, יציאתו של אסיר לחופשה, איננה בגדר זכות קנויה, והענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות. על בית המשפט לבחון, בהקשר זה, את חוקיות ואת סבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, " ואין הוא רשאי להחליף את שיקול-הדעת המקצועי בשיקול-דעתו הוא ". (רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה (14.7.2008); רע"ב 4234/13 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר

(16.6.2013)). לפיכך, נטיית בית המשפט תהיה להמנע מהתערבות בנושאים מקצועיים כגון דא (וראו גם: רע"ב 6515/08 קוקה נ' שירות בתי הסוהר (23.7.2008))". (ההדגשות במקור – א.ש.).

13.

בענייננו, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת המשיבים, כמו גם בהחלטתו של בית משפט קמא. החלטת המשיבים נסמכת על סיווגו של המבקש לקטגוריה ב/1 לעניין חופשות; על העובדה כי מדובר בבקשה ליציאה לחופשה ראשונה מבית הסוהר; על בסיס היותו של המבקש מקושר לארגון הפשיעה " עבד אל-קאדר ", אשר מסוכסך עם ארגון הפשיעה היריב " אגברייה-חרירי "; ועל יסוד מידעים מודיעיניים נוספים, גלויים וחסויים. עמדת המשיבים אושרה בהחלטתו של בית משפט קמא, במקרה דנן, כמו גם בעתירות הקודמות שהגיש המבקש באותו עניין. סבורני, כי החלטת בית משפט קמא בעניינו של המבקש הינה סבירה, ובדין הוענק משקל הבכורה לאינטרס הציבורי, שעניינו הגנה על הציבור ועל המבקש עצמו, על פני בקשתו לצאת לחופשה.

14.

לאור האמור, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.