פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3279/13
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
עודה עואאדרה
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום, 23.4.2013, בתיק עת"א 49747-12-12, שניתן על
ידי כב' השופט י' פרסקי
בשם המבקש:
עו"ד שילה
דורפמן-אלגאי
בשם המשיב:
עו"ד אודי איתן
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שניתן על-ידי כב' השופט י' פרסקי , בתיק עת"א 49747-12-12, מיום 23.4.2013, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ).
הרקע לבקשה והליכים קודמים
2.
המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום 5.3.2008, בצוותא חדא עם נאשמים נוספים, בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, בעבירות נשק (נשיאת נשק), בירי באזור מגורים, בעבירה של החזקת סכין, ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע. המבקש ביצע את העבירות בהן הורשע, שעה שהיה בתקופת שחרור על תנאי ממאסרו הקודם.
3.
בעקבות כך, נגזרו על המבקש 8 שנות מאסר בפועל, ומאסר על תנאי בן שנתיים למשך 3 שנים. כמו כן, הופעל בעניינו של המבקש מאסר מותנה בן 24 חודשים שהושת עליו בת.פ. 8030/03, חציו בחופף וחציו במצטבר למאסר בפועל, כמו-כן, חוייב המבקש בפיצוי למתלונן בסכום של 10,000 ₪. בסך הכל, הושתו על המבקש 9 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, אותן החל לרצות ביום 9.1.2007.
4.
ערעור שהגיש המבקש, הן על הרשעתו והן על העונש שנגזר עליו, לבית-משפט זה, נדחה ביום 13.4.2010 (ע"פ 3573/08), ונקבע בעניינו כי " בדין החמיר עמו בית המשפט המחוזי לאור עברו הפלילי המכביד יותר הכולל כאמור עבירות אלימות של ממש, וכן לאור העובדה כי הוכח שהוא זה שדקר בפועל את המתלונן וגרם לו לפציעה במו ידיו ".
5.
בהתאם לכך, מועד שחרורו המלא של המבקש יחול ביום 11.7.2017, ומועד שחרורו המנהלי עתיד לחול ביום 31.1.2017.
6.
ביום 4.12.2009, הוגדר המבקש כאסיר סג"ב, וזאת על בסיס מידע מודיעיני שהתקבל בעניינו, אשר הצביע על חשש כי המבקש ינסה לברוח מבית הסוהר באמצעות משאית שהובילה לחם, כאשר עבד במטבח בית הסוהר. בו ביום, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה בפני כב' השופט א' ביתן ), במסגרתה ביקש לבטל את סיווגו כסג"ב (להלן: העתירה הראשונה ). ביום 21.1.2010, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש, על בסיס החומר המודיעיני שהונח לפניו.
7.
ביום 20.5.2010, דנו הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, בעניין סיווגו של המבקש, בשנית, וזאת, בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.09.00, שעניינה " הגדרת אסיר פלילי כבעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב) ו/או כאסיר התראה " (להלן: פקודת סג"ב או פקודת הנציבות ). בהתאם לפקודה זו, המשך הגדרתו של אסיר כסג"ב מותנה בבחינה חוזרת, אחת לחצי שנה, על-ידי הוועדה המחוזית לניהול אסירים (להלן: הוועדה ), אשר דנה בעניינו של האסיר, ומעבירה את המלצתה להחלטת סגן מפקד המחוז, בשירות בתי הסוהר. לאחר בחינת עניינו של המבקש על-ידי הוועדה, הוחלט שלא לבטל את הגדרתו כסג"ב.
8.
ביום 23.5.2010, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה הראשונה. בקשתו נדחתה על הסף ביום 8.6.2010 (רע"ב 3910/10), וזאת, לאור ההחלטה החדשה שנתקבלה בעניינו, כאמור, מיום 20.5.2010, שלא לבטל את סיווגו כאסיר סג"ב.
9.
ביום 23.11.2010, נבחן סיווגו של המבקש פעם נוספת, על-ידי הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר, אשר החליטו, אף הפעם, כי אין מקום לבטל את הגדרתו של המבקש כסג"ב. כך אף ביום 1.5.2011, לאחר בחינה מחודשת של שירות בתי הסוהר, הוחלט להותיר את סיווגו של המבקש על כנו.
10.
בנסיבות אלה, הגיש המבקש עתירה נוספת, באותו עניין, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה בפני כב' השופט ש' פרידלנדר ) (להלן: העתירה השניה ), ובמסגרתה הורה בית המשפט המחוזי למשיב לבצע בדיקות עדכניות בעניינו של המבקש. ביום 27.9.2011, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש, בקובעו כי " מקובלת עליי עמדתו של המשיב כי גם ידיעות שאינן עוסקות במישרין בכוונת בריחה, אך מאירות באור מסוים את נכונותו של האסיר לבצע כל מיני פעילויות עברייניות המחייבות מידה רבה של תעוזה, נכונות שאף מתממשת בהקשרים קונקרטיים, רלוונטיות להערכת הסיכון הכוללת גם בהקשר הספציפי של בריחה [...] ".
בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי הוא שקלל את מכלול הידיעות הקיימות בעניינו של המבקש, אשר חלקן " מן התקופה האחרונה ממש, וממקורות שונים בסיווג אמינות גבוה ".
11.
לאחר בחינה חוזרת בעניינו של המבקש, החליט המשיב ביום 27.3.2012, להותיר את הגדרתו של המבקש כאסיר סג"ב. בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה אף היא בפני כב' השופט ש' פרידלנדר ) (להלן: העתירה השלישית ). ביום 1.5.2012, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש, לאור המידע המודיעיני שהוצג בפניו, אך קבע, כי על המשיב לבחון את עניינו של המבקש תוך מספר חודשים " מתוך מגמה להסיר את הסג"ב בהעדר יסוד ממשי לשימורו ".
12.
ביום 23.10.2012, בחנו הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר את עניין סיווגו של המבקש, והחליטו כי אין מקום להסיר את הגדרתו כסג"ב, וזאת בשל מידע מודיעיני רב, אודות המוטיבציה וכוונתו של המבקש לברוח מבית הסוהר. בנסיבות אלה, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת, מושא הליך זה, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה בפני כב' השופט י' פרסקי ). בעתירתו, הרביעית במספר, חזר המבקש על בקשתו לבטל את הגדרתו כסג"ב.
בטרם ניתן פסק-הדין בעתירה מושא דיוננו, התכנסו שוב הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, אשר החליטו, ביום 14.4.2013, כי עדיין אין הצדקה להסיר את סיווגו של המבקש כסג"ב. החלטה זו התבססה על חוות דעת עדכנית וחסויה מיום 4.4.2013, מאת סגן מפקד מחוז דרום, אשר הוא הגורם המוסמך להגדיר את המבקש כסג"ב.
פסק דינו של בית משפט קמא
13.
ביום 23.4.2013, ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירתו של המבקש, בקובעו, כי מסקנת הוועדה שדנה בעניינו של המבקש, שלא להסיר את הגדרתו כסג"ב, לא היתה בלתי סבירה באופן המצדיק להתערב בה. בית המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו, כי למרות שלא הוצג בפניו מידע קונקרטי מהעת האחרונה על כוונתו הממשית של המבקש לבריחה, המשיב נתן את דעתו במסגרת החלטתו, בין היתר, למידע על התנהגותו השלילית של המבקש, מידע המעיד על התנהגותו חסרת המעצורים, וכן למידע על כוונות פליליות מצידו.
לאור האמור, נדחתה עתירתו של המבקש.
הבקשה לרשות ערעור
14.
ביום 7.5.2013, הגיש המבקש, באמצעות באת-כוחו, בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, המונחת לפניי. בבקשתו נטען, כי עניינו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור. השאלה נוגעת למהות החומר, אשר מהווה בסיס להגדרת המבקש כאסיר סג"ב. עוד נטען, כי למבקש עומדת זכות חוקתית לערער על פסק-דינו של בית משפט קמא, בהתאם לסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה.
לגופו של עניין, תקף המבקש את קביעותיו של בית משפט קמא, אשר לוקות, לטענתו, בחוסר סבירות קיצוני, שכן, לטענתו, הגדרתו כסג"ב נותרה על כנה, למרות היעדר מידע עדכני המעיד על כוונות בריחה מצידו. נוסף על כך, לטענת המבקש, מידע על התנהגות פלילית וחסרת מעצורים, אינו יכול להוות בסיס להגדרת אסיר כסג"ב. עוד ציין המבקש, כי אף שבשנת 2009 הוגדר כסג"ב, לא בוצע מצידו כל ניסיון בריחה בפועל, וסיווגו התבסס על מידע מודיעיני בלבד.
לצד זאת, טען המבקש בבקשתו, כי מעצם הגדרתו כסג"ב, הוא אינו יכול להשתלב בתהליכים שיקומיים, לקראת הכנתו לדיון בפני וועדת השחרורים עם סיום ריצוי שני שלישים ממאסרו, ועקב כך, נפגע האינטרס הציבורי בשיקומו.
תגובת המשיב
15.
לטענת המשיב, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, משום שהיא אינה מעלה כל שאלה משפטית כללית, או בעלת עניין ציבורי, החורגת מעניינו הפרטני ומנסיבותיו הספציפיות של המבקש. עוד הוסיף המשיב וטען, כי דין הבקשה להידחות, אף לגופם של דברים, היות שלא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר דחה את עתירתו של המבקש.
המשיב הדגיש, כי, כעולה מחוות הדעת העדכנית והחסויה של סגן מפקד מחוז דרום, מחודש אפריל 2013, המידע החסוי שהצטבר בעניינו של המבקש מלמד על המסוכנות הנשקפת ממנו – וזאת, החל במידע המפורט והמהימן משנת 2009, בדבר כוונת בריחה של המבקש, וכלה במידע חסוי נוסף שהצטבר מאז, המלמד על פעילות פלילית ועל עבירות משמעת שביצע המבקש, בין כותלי בית הסוהר. עוד טען המשיב, בהקשר זה, כי הערכת סיכויי בריחה של אסיר מתבצעת על סמך הסיכון הנובע ממכלול העובדות הקיימות בעניינו, ולא רק בהסתמך על מידע עדכני.
עוד הבהיר המשיב ועדכן, כי במסגרת הטיפול בבקשת המבקש, הובאה סוגית הגדרתו כסג"ב פעם נוספת בפני סגן מפקד מחוז דרום, אשר לא שינה את החלטתו, מחודש אפריל 2013. ואולם, בהתאם לפקודת הנציבות, תיבחן שאלת סיווגו של המבקש כסג"ב על ידי המשיב, בחודש אוקטובר 2013. כמו כן, ציין המשיב, כי בשנה האחרונה שולב המבקש בקבוצות טיפול בתחום האלימות, וכי באגף בו הוא שוהה מתקיימות פעילויות חינוך, אשר המבקש יכול להשתתף אף בהן.
דיון והכרעה
16.
לאחר עיון בבקשה, בתשובת המשיב, ובחומר הנלווה להן, הגעתי לידי מסקנה, כי אין עילה ליתן למבקש רשות לערער. כלל נקוט הוא, כי לא על נקלה תינתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, הואיל שזו שמורה אך למקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית מהותית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו החלטותיי הקודמות, ברע"ב 5716/12 קייס נ' שירות בתי הסוהר (10.10.2012) ; רע"ב 3227/13 אלעמור נ' מדינת ישראל (31.7.2013); רע"ב 4211/13
סלמאן נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר (20.8.2013); רע"ב 3252/13
מונדר נ' משטרת ישראל (12.9.2013)).
17.
סבורני, כי הבקשה דנן, איננה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, בעלת חשיבות מיוחדת, וזאת חרף האיצטלה המשפטית-חוקתית שעטה המבקש על בקשתו. הבקשה, אשר נסבה על עתירת המבקש להסיר את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, מצטמצמת, על-פי טיבה, לשאלות קונקרטיות הקשורות במבקש, וככזו אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי ". סיווגו של המבקש, מקורו בהחלטת הגורמים המקצועיים, אשר בחנו את העובדות הרלוונטיות בעניינו – החלטה שנבחנה ואושרה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
18.
למעלה מן הנדרש אוסיף, כי דינה של הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. המידע המודיעיני שנאסף אודות המבקש, החל משנת 2009, המצביע על כוונת בריחה מצידו של המבקש, ואשר נטען על-ידי המבקש כי אינו עדכני עוד – אינו בגדר השיקול הבלעדי לסיווגו של המבקש כאסיר סג"ב. סעיף 3(ב) לפקודת הנציבות מגדיר אסיר בעל סיכון גבוה לבריחה כ" אסיר אשר עברו, התנהגותו, מצבו הנפשי, מידע אודותיו, מצביעים על קיום רמת סיכון גבוהה לבריחתו ממשמורת חוקית ".
כלל הנסיבות בעניינו של המבקש, לרבות העבירות בהן הורשע, המידעים המודיעיניים אודותיו, יתרת המאסר הצפוייה לו, והעובדה ששאלת סיווגו עתידה להיבחן בקרוב מחדש – כל אלה מניחים את דעתי, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של המשיב (ראו, לעניין זה, רע"ב 584/12 קלאודיו נ' שירות בתי הסוהר (14.3.2012); רע"ב 1671/13
פלוני נ' שירות בתי הסוהר (15.4.2013)).
19.
לאור האמור, דין הבקשה להדחות.
ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשע"ד (3.10.2013).
ש ו פ ט