פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5193/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
נאסר עראפת
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.7.2013 בתיק עת"א 36398-05-13 שניתנה על ידי
כבוד השופט י' פרסקי
בשם המבקש:
עו"ד ציקי פלדמן
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) לדחות את עתירת המבקש לביטול הגדרתו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ).
1.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המבקש בעבירות רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאה והובלה של נשק ושוד מזוין. בגין הרשעתו נגזר עליו מאסר עולם, בתוספת עשרים שנות מאסר בפועל, וכן פיצוי כספי בסך של 100,000 ש"ח. המבקש החל לשאת במאסרו ביום 11.1.2005. עונשו טרם נקצב.
2.
בשנת 2008 הוגדר המבקש כאסיר סג"ב בהתאם לפקודת נציבות מס' 04.09.00, שעניינה: "הגדרת אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה" (להלן: פקודת הסג"ב ). זאת עקב מידע מודיעיני שהתקבל בעניינו, אשר הצביע על חשש כי המבקש ינסה לברוח מבית הסוהר. בהתאם לכך הוטלו על המבקש הגבלות שונות, לרבות שלילת יציאתו לחופשות והגבלת תנועתו מחוץ לבית הסוהר. ביום 13.9.2011 הגיש המבקש עתירה להסרת הגדרתו כאסיר סג"ב. בית המשפט דחה את עתירתו בהתבסס על החומר המודיעיני החסוי שהונח לפניו.
3.
ביום 9.7.2013 הגיש המבקש עתירה נוספת להסרת הגדרתו כסג"ב עקב חלוף הזמן. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' פרסקי ) דחה את העתירה בהתבסס על מידע שהושג בסמוך להגשתה, שלפיו המבקש ממשיך בחשיבה שלילית, למשל בנוגע לאפשרות להבריח חפצים אסורים לכותלי הכלא. בית המשפט קמא ציין שהמידע בעניין התנהגותו הסמויה והשלילית של המבקש בין כותלי בית הסוהר מתוסף למידע הישן בדבר כוונות בריחה; וכי למידע זה יש להוסיף את העובדה שלמבקש צפוי מאסר ארוך. לבסוף, צוין כי המבקש ממשיך להיות במעקב של גורמי המודיעין, שעליהם להמשיך ולבחון את פועלו של המבקש כחלק מחובתם לשקול את המשך הגדרתו כאסיר סג"ב מדי חצי שנה.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש סבור כי המידע המצביע על סכנת בריחתו מהכלא ישן, וכי לא התוסף למידע זה מידע עדכני. לשיטתו, המידע אשר מצביע על התנהגות שלילית בתוך בית הסוהר אינו רלוונטי לשאלת סכנת הבריחה. נוכח האמור, סבור המבקש כי המשיב ובית המשפט קמא שגו בהחלטתם להותירו כאסיר סג"ב, שכן בחנו שיקולים שאינם רלוונטיים לשאלת סכנת בריחתו מהכלא. הגדרתו כאסיר סג"ב – החורגת לשיטתו ממתחם הסבירות – פוגעת באופן ישיר בזכויותיו. בנוסף, מציין המבקש כי אין דו"חות משמעת המעידים על התנהגות בעייתית מצידו, כי לאורך חמש השנים האחרונות לא עלה מידע נוסף המצביע על כוונות בריחה מצידו וכי חלוף הזמן מלמד על רמת סיכון נמוכה לבריחה.
5.
המשיב, מצידו, סבור כי אין עילה למתן רשות ערעור בנסיבות הבקשה, שכן היא אינה מגלה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. בנוסף, מציין המשיב כי ביום 16.9.2013 הועלה נושא סיווגו של המבקש כאסיר סג"ב פעם נוספת לפני הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, אשר המליצו על המשך סיווגו כאסיר סג"ב; וכי החלטה בעניין זה מצד הגורם המוסמך צפויה להתקבל בזמן הקרוב. על כן סבור המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף אף בשל שינוי התשתית העובדתית שעליה היא מתבססת. גם לגופם של דברים, טוען המשיב כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. זאת, היות שהחלטות המשיב ובית המשפט קמא ניתנו בהתאם להוראות הדין ולאחר שקילת מכלול הנתונים הצריכים לעניין, וביניהם המידע המודיעיני המצביע על התנהגותו השלילית של המבקש בבית הסוהר.
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובחומר החסוי שהועבר לעיוני במעטפה סגורה, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. לפי הגישה המחמירה, רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) ). הבקשה דנן נסבה על נסיבותיו הפרטניות של המבקש, וככזו היא אינה מעלה שאלה עקרונית בעלת תחולה רחבה העשויה להצדיק מתן רשות ערעור (ראו והשוו: רע"ב 3279/13 עואאדרה נ' שירות בתי הסוהר (3.10.2013); רע"ב 584/12 קלאודיו נ' שירות בתי הסוהר (14.3.2012); רע"ב 1671/13 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (15.4.2013)) .
גם אם אניח, לטובת המבקש, כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09
פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09
אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)) , אינני סבור שיש ליתן רשות ערעור בנקודת הזמן הנוכחית. המבקש מלין על סיווגו כאסיר סג"ב. סיווג זה מקורו בהחלטת הגורמים המקצועיים, אשר בחנו את העובדות הרלבנטיות בעניינו של המבקש והעריכו את מידת הסכנה לבריחתו מהכלא. החלטה זו של הגורמים המקצועיים עמדה גם בביקורתו של בית המשפט המחוזי. בהחלטות אלה לא נפל פגם. סעיף 3(ב) לפקודת הסג"ב מגדיר אסיר בעל סיכון גבוה לבריחה כ"אסיר אשר עברו, התנהגותו, מצבו הנפשי, מידע אודותיו, מצביעים על קיום רמת סיכון גבוהה לבריחתו ממשמורת חוקית". הן המשיב, הן בית המשפט קמא התבססו בהחלטותיהם על כלל הנסיבות הרלוונטיות בעניינו של המבקש. בכלל זה, נסמכו הם על המידע המודיעיני שנאסף בשנת 2008 – המצביע על כוונת המבקש לברוח מן הכלא, על המידע המודיעיני העדכני שלפיו ממשיך המבקש ב"חשיבה שלילית" (בין היתר, בנוגע להברחת חפצים אסורים לתוך בית הסוהר), ואף על יתרת המאסר הצפויה למבקש, חומרת העבירות שבהן הורשע והעובדה ששאלת סיווגו תידון על ידי הגורמים המוסמכים בעת הקרובה. נוכח האמור, ולאחר שעיינתי אף אני בחומר החסוי כאמור, לא מצאתי כי יש עילה להתערבות בהחלטות אלו. בצד האמור, יצוין אף כי שאלת סיווגו של המבקש נבחנה לאחרונה, ביום 16.9.2013, וההחלטה בעניין זה צפויה להתקבל בזמן הקרוב.
הבקשה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א בחשון התשע"ג (15.10.2013).
ש ו פ ט