פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
479/15
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
אבי דהן
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביושבו כבית משפט
לעניינים מינהליים
מיום 06.01.2015 בעת"א
20609-12-14
בשם המבקש:
עו"ד אבישי שלום-הלל
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון ) מיום 6.1.2015 אשר דחה את עתירתו של המבקש לבטל את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה , להחזירו למסגרת טיפולית בבית הסוהר ולהשיבו לסבב חופשות.
1.
המבקש הורשע בביצוע עבירות סמים באקוודור וביום 30.12.2014 הוסגר לישראל. בהתאם להסכם הסגרתו
הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם ) ביום 12.9.2012 בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ונגזר עליו עונש של 8 שנות מאסר בפועל, במצטבר לשנתיים שכבר ריצה באקוודור (נמ"ב 32476-04-12).
כחמישה חודשים לאחר שהתחיל לרצות את מאסרו שולב המבקש בהליך טיפולי באגף גמילה בכלא דקל (להלן: אגף הגמילה ), אולם ביום 11.5.2014 הורחק מאגף הגמילה לאחר שחזר באיחור מחופשה, וכן בשל כך שדיווח כי שתה אלכוהול במהלך אותה חופשה. לאחר מספר חודשים שולב המבקש פעם נוספת באגף הגמילה וזאת למשך כשלושה חודשים עד ליום 4.11.2014, אז הועבר לכלא נפחא בשל היכרות המוקדמת בינו לבין קצינת סגל ששבה לשרת בכלא דקל.
2.
ביום 20.5.2014 הוגדר המבקש על-ידי שב"ס כאסיר בסיכון גבוה לבריחה וסווג כאסיר מקטגוריה א' בה נכללים אסירים אשר אין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. החלטה זו התקבלה בהתבסס על חומר מודיעיני בנוגע למעשיו של המבקש בעת החופשה ממנה אחר לחזור וכן בהתבסס על עצם האיחור לשוב מהחופשה. סיווג זה הוארך על ידי סגן מפקד מחוז דרום בשב"ס בחודש דצמבר 2014 והוא תקף גם כיום.
3.
המבקש הגיש עתירה לבית המשפט קמא בה עתר לבטל את סיווגו כאסיר בסיכון גבוה לבריחה ולהתיר לו לשוב לסבב החופשות. כמו כן, עתר המבקש נגד ההחלטה להוציאו מאגף הגמילה (עת"א 20609-12-14). בדיון שהתקיים בעתירה חזר בו המבקש מטענותיו בנוגע להחלטה להוציאו מאגף הגמילה ומיקד את עתירתו בהחלטה לסווגו כאסיר בסיכון גבוה לבריחה. ביום 6.1.2015 דחה בית המשפט קמא את העתירה בקבעו כי החלטת שב"ס לסווג את המבקש כאסיר בסיכון גבוה לבריחה היא החלטה סבירה נוכח החשש הממשי שמא יברח מן הארץ במהלך חופשתו. חשש זה, כך קבע בית המשפט קמא, מבוסס על מידע מודיעיני מסווג בעניינו של המבקש המצוי ברשות שב"ס, שהוצג לעיונו של בית המשפט בלבד, בהסכמת המבקש, וכן על התנהגותו של המבקש במהלך החופשה כמי שהפר את תנאי השחרור וחזר באיחור מן החופשה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
4.
לטענת המבקש יש להיעתר לבקשתו ולהעניק לו רשות לערער על החלטתו של בית המשפט קמא משיקולי צדק ומן הטעם שהמקרה דנן מעורר שאלות משפטיות עקרוניות הדורשות הכרעה. לגופו של עניין טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי החלטת שב"ס לסווגו כאסיר בסיכון גבוה לבריחה הינה סבירה והוא עותר להורות על ביטולה וכן להחזירו לסבב החופשות. לטענתו, בית המשפט קמא לא בחן במידה הנדרשת את מהימנות המידעים המודיעניים עליהם התבססה החלטת שב"ס ולגישתו מדובר במידע שאינו מהימן. לפיכך, טוען המבקש כי ההחלטה לסווגו כאסיר בסיכון לבריחה ולהוצאתו מסבב החופשות מבוססת למעשה אך ורק על איחורו לשוב מהחופשה האחרונה והיא אינה מידתית ואינה סבירה. בנוסף, מביע המבקש רצון לשוב ולהשתלב בהליך שיקומי ולחזור לאגף הגמילה.
5.
דין הבקשה להידחות.
רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר ניתנת במשורה, ובמקרים חריגים בלבד המעלים בעיה משפטית או נושא אחר בעל חשיבות עקרונית או משיקולי צדק (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)). הבקשה דנן נטועה רובה ככולה בעובדות המקרה הקונקרטי ובנסיבות הפרטניות הנוגעות למבקש. על כן היא אינה באה בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך, אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. צדק בית המשפט קמא בקבעו כי החלטת שב"ס לסווג את המבקש כאסיר בסיכון גבוה לבריחה הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין. סעיף 3(ב) לפקודת נציבות שב"ס מס' 04.09.00 מגדיר אסי ר בעל סיכון גבוה לבריחה כ" אסיר אשר עברו, התנהגותו, מצבו הנפשי, מידע אודותיו, מצביעים על קיום רמת סיכון גבוהה לבריחתו ממשמורת חוקית ". במקרה דנן החלטת שב"ס לעניין סיווגו של המבקש כאסיר בסיכון גבוה לבריחה נשענה על הערכה מאוזנת ומבוססת בדבר מידת הסכנה לבריחתו מן הארץ. זאת, בהתחשב בכך שהמבקש חי בעבר תקופה ארוכה בחו"ל; בכך שהמבקש אחר לשוב מחופשתו האחרונה ואף הפר את תנאיה; וכן בהינתן המידע המודיעיני שהוצג בפני בית המשפט קמא, ואותו שבתי ובחנתי אף אני, התומך במידת מה בחשש כי המבקש תכנן בריחה והמצדיק בשל כך את הסיווג שנקבע לו (ראו והשוו: רע"ב 7785/14 בנאייר נ' שירות בתי הסוהר
(11.12.2014); רע"ב 5193/13
עראפת נ' שירות בתי הסוהר , פס' 6 (15.10.2013)). בשל כל הטעמים הללו, אין מקום גם לגופם של דברים להתערב בהחלטה להוציא את המבקש מסבב החופשות. עם זאת ולנוכח היקפו הנקודתי והמצומצם יחסית של החומר המודיעיני, אני סבורה כי יהא זה מן הראוי לשוב ולבחון את סיווגו של המבקש ואת הסיכון לבריחה מצידו בתוך פרק זמן סביר. אשר לבקשת המבקש להורות על השבתו לאגף הגמילה ולשלבו במסגרת שיקומית, בקשה זו לא נדונה ולא הוכרעה על ידי בית המשפט קמא ועל כן אין מקום להכריע בה במסגרת הבקשה דנן. ככל שלמבקש טענות בעניין זה פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירת מתאימה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ד'
בניסן התשע"ה (24.3.2015).
ש ו פ ט ת