רע"ב 7785/14 יהודה בנאייר נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט י' עדן ) מיום 4.11.2014 אשר דחה את עתירתו של המבקש לבטל את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה .

1.

המבקש נדון בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ד' בית אור ) ביום 29.3.2005 לתקופת מאסר של 66 חודשים בגין 24 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 9 עבירות של התחזות לאחר, 9 עבירות של התחזות כבעל תעודה, 3 עבירות מרמה, עבירה של גניבה ממעביד ועבירת גניבה . בעודו מרצה את מאסרו, יצא המבקש ביום 16.11.2008 לחופשה אשר ממנה לא שב עד למעצרו בשנית ביום 5.10.2009. לאחר מעצרו, הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף אשר כלל עשרים אישומים שונים, אשר חלקם בוצעו בעודו אסיר נמלט, ובהם 10 עבירות של קבלת דבר במרמה, 12 עבירות של גניבה, 2 עבירות של התחזות לאדם אחר, 2 עבירות של איומים ופגיעה בפרטיות, עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה של בריחה ממשמורת חוקית ועבירה של שימוש במסמך מזויף. לפי עובדות כתב האישום נגדו, המבקש גנב וקיבל במרמה כ- 133,000 ש"ח וכן תכשיטים בסכום העולה על 400,000 ש"ח. בגין הרשעתו בכתב האישום הנוסף נגזרו על המבקש 10 שנות מאסר בפועל אותן החל לרצות ביום 28.5.2010.

2.

סמוך לאחר תחילת ריצוי העונש שנגזר עליו כאמור, הוגדר המבקש על-ידי המשיב כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, והוא אף מסווג כאסיר בקטגוריה א' בה נכללים אסירים אשר אין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. כנגד סיווגו כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ), אשר נדחתה בהחלטה מיום 3.4.2012 (עת"א 34585-09-11) בנימוק כי סיווגו זה של המבקש הוא סביר נוכח הימלטותו לפרק זמן של כשנה ממאסרו הקודם בשנת 2008.

סיווגו של המבקש כאסיר בסיכון גבוה לבריחה תקף גם כיום וזאת לשיטת המשיב, בהתבסס על חומר מודיעיני הכולל מידע עדכני בדבר כוונותיו של המבקש אשר יש בהן כדי להצדיק את הסיווג האמור, וכן נוכח מכלול הנסיבות הנוגעות למבקש אשר כבר ברח פעם אחת ממאסר וצפוי להשתחרר מן הכלא רק בשנת 2020. ההארכה האחרונה של סיווג המבקש כאסיר בסיכון גבוה לבריחה ניתנה בחודש אוקטובר 2014 על-ידי סגן מפקד המחוז הדרומי של שירות בתי הסוהר, שהינו הגורם האחראי מטעמו של המשיב לעניין זה. משהוארך הסיווג כאמור, עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה כי יורה למשיב לבטלו. עוד עתר המבקש להיות מיוצג בעתירה על ידי הסניגוריה הציבורית.

3.

ביום 7.10.2014 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את עתירת המבקש כי ימנה לו סנגור ציבורי, בקובעו כי הפעלת סמכות זו שמורה למקרים מיוחדים וחריגים, אשר עניינו של המבקש אינו נמנה עמם וזאת נוכח נסיבותיו האישיות ונסיבות העתירה. לאחר שנתקבלה ביום 21.10.2014 הסכמת המבקש כי בית המשפט יעיין במידע מודיעיני מסווג בעניינו המצוי ברשות המשיב, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים ביום 4.11.2014 את עתירת המבקש, וקבע כי החלטת המשיב לסווג את המבקש כאסיר בסיכון גבוה לבריחה היא החלטה סבירה וכי מעיון בחומר החסוי הכולל בין היתר מידע מן התקופה האחרונה, עולה באופן ברור הצורך להגדיר כך את המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בקובעו כי החלטת המשיב לסווגו כאסיר בסיכון גבוה לבריחה הינה סבירה וכן הוא טוען כי לא התאפשר לו להפריך את טענות המשיב באשר לסיווגו כאמור. המבקש ביקש עוד כי ימונה לו סנגור ציבורי לטובת ההליך דנן. ביום 25.11.2014 נדחתה על-ידי כב' הרשם ג' שני בקשתו של המבקש למינוי סנגור ציבורי, תוך הדגשה כי אין הדבר גורע משיקול הדעת של השופט שידון בהליך ליתן כל הוראה אחרת בעניין זה.

5.

דין הבקשה להידחות.

רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר ניתנת במשורה, במקרים חריגים בלבד המעלים בעיה משפטית או נושא אחר בעלי חשיבות עקרונית (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)). הבקשה דנן נטועה רובה ככולה בעובדות המקרה הקונקרטי ובנסיבות הנוגעות למבקש בלבד. על כן היא אינה באה בגדר המקרים החריגים הללו. למעלה מן הצורך, יובהר כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. צדק בית המשפט לעניינים מנהליים בקובעו כי החלטת המשיב לסווג את המבקש כאסיר בסיכון גבוה לבריחה הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין. סעיף 3(ב) לפקודת הנציבות 04.09.00 מגדיר אסי ר בעל סיכון גבוה לבריחה כ" אסיר אשר עברו, התנהגותו, מצבו הנפשי, מידע אודותיו, מצביעים על קיום רמת סיכון גבוהה לבריחתו ממשמורת חוקית ". החלטת הגורמים המקצועיים מטעם המשיב לעניין סיווגו של המבקש במקרה דנן, נשענה על הערכה מאוזנת ומבוססת בדבר מידת הסכנה לבריחתו מן הכלא. זאת בהינתן העובדה שברח מן הכלא בעבר וחזר אליו רק לאחר שנתפס וכן בהינתן העובדה שצפוי לו עוד פרק זמן לא מבוטל לריצוי מאסר בגין העבירות אותן ביצע, בין היתר, במהלך בריחתו ולבסוף בהינתן המידע המודיעיני העדכני שהוצג בפני בית המשפט קמא, אותו בחנתי, המצדיק אף הוא את סיווגו כאמור (ראו והשוו: רע"ב 5193/13 עראפת נ' שירות בתי הסוהר , פס' 6 (15.10.2013); רע"ב 3183/11 מהצרי נ' שירות בתי הסוהר , פס' 8 (24.7.2011)). המבקש מוסיף וטוען כי לא ניתנה לו ההזדמנות להפריך את האמור במידעים החסויים שהוצגו לבית המשפט. טענה זו אין בה כדי לסייע לו. מידע חסוי מעצם הגדרתו הינו חסוי מפני המבקש ובית המשפט לעניינים מנהליים עיין במידעים החסויים אודותיו במעמד צד אחד, בהסכמת המבקש והסיק מהם את המסקנות שהסיק. אשר לבקשת המבקש כי ימונה לו סנגור ציבורי, המקרה דנן אינו מצדיק מינוי סנגור כפי שסבר בצדק בית המשפט קמא (השוו: רע"ב 5044/08 פרישקין נ' שירות בתי הסוהר , פס' 5 (27.7.2008)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.