רע"ב 4211/13 והיב סלמאן נ. מדינת ישראל שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן על-ידי כב' השופט ר' שפירא , בתיק עת"א 18342-04-13, מיום 28.5.2013, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להתיר לו לצאת לחופשה מבית הסוהר.

הרקע לבקשה והליכים קודמים

2.

ביום 19.6.2011, הורשע המבקש, על פי הודאתו, על-ידי בית הדין הצבאי המיוחד (מ/2/10), בעבירות הבאות: מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מסירת ידיעות לאויב, לפי סעיף 111 לחוק העונשין; גילוי ידיעות, לפי סעיף 57(2) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי ); קשירת קשר לפשע או לעוון, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; וכן התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי.

3.

בעקבות הרשעתו של המבקש בעבירות אלו, נגזר דינו, ביום 2.8.2011, והושתו עליו 6 שנות מאסר לריצוי בפועל; 3 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירות בחוק העונשין אשר בביצוען הורשע, או כל עבירה מסוג פשע, או ניסיון לעבור עבירות כאמור; שנתיים מאסר על תנאי, למשך שנתיים, שלא יעבור את העבירות לפי חוק השיפוט הצבאי, שבביצוען הורשע; וכן הוחלט על גירושו של המבקש מן הצבא ושלילת דרגותיו.

4.

ערעור שהגיש המבקש על חומרת עונשו, וכן ערעור שהגישה התביעה הצבאית על קולת העונש – נדחו על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים, ביום 27.11.2012 (ע/73,74/11). בפסק דינו, קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי " כל השופטים הסכימו פה אחד כי לאור החומרה הרבה הטמונה במעשיו של המשיב [המבקש] , עונשו צריך להימדד בשנות מאסר בכליאה ממשית. מעשיו של המשיב [המבקש] חמורים ומסוכנים; המדובר בשורת עבירות ביטחוניות חמורות שיש בעשייתן כדי לפגוע פגיעה ממשית וחמורה בערכים החברתיים החשובים, שעניינם שמירה על ביטחון המדינה ושמירה על חיי אדם ". (ההדגשות במקור).

עם זאת, נחלקו דעות השופטים באשר למידת העונש שיש להטיל על המבקש: שופט אחד סבר, כי יש להחמיר עם המבקש ולהטיל עליו 8 שנות מאסר בפועל; שופט שני, מצא כי יש להותיר את עונש המאסר בן 6 השנים שהוטל על המבקש, על כנו; שופט שלישי, הציע להקל בעונשו של המבקש, ולהעמידו על 4 שנות מאסר בפועל. בהתאם לסעיף 392 לחוק השיפוט הצבאי, התוצאה העונשית אליה הגיע בית הדין הינה, כי פסק דינו של בית הדין הצבאי המיוחד נותר על כנו, והערעורים ההדדיים נדחו, כאמור.

5.

ביני לביני, ביום 12.8.2010, הוחלט על ידי שלטונות צה"ל, על העברתו של המבקש לכלא באחריות שב"ס, ובשים לב לעבירות הביטחוניות בהן הורשע, סווג המבקש כאסיר בטחוני, אשר חלה בעניינו פקודת נציבות מס' 03.02.00 הקובעת " כללים ביחס לאסירים בטחוניים " (להלן : פקודת אסירים בטחוניים ).

6.

לאחר מתן גזר הדין בעניינו, פנה המבקש לנציב שב"ס, בבקשה לשנות את סיווגו מ" אסיר בטחוני " ל" אסיר פלילי ", ובהתאם לכך, ביקש שיתאפשר לו להשתלב בסבב חופשות. בקשתו נדחתה על ידי הגורמים המוסמכים בשב"ס, וזאת בין היתר, על בסיס עמדת גורמי הבטחון. על החלטה זו, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בחיפה (עת"א 2004-06-12), אשר דחה, ביום 18.7.2012, את עתירת המבקש לשינוי סיווגו ולהשתלבותו בסבב חופשות. יחד עם זאת, הורה בית המשפט המחוזי לנציב שב"ס לערוך בדיקה עדכנית של המידעים בעניינו של המבקש, ולשקול האם יש מקום לאשר את יציאתו לחופשה, " וזאת כחריג לאסירים ביטחוניים, ובהתאם לסמכותו של נציב שב"ס כחוק ".

7.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, בחנה המשיבה את עניינו של המבקש פעם נוספת, ובקשתו נדחתה בשנית, לאור חוות דעת שהוגשה מטעם גורמי הבטחון, שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה. על החלטה זו, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה (עת"א 31728-11-12).

בפסק דינו מיום 6.1.2013, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת עניינו של המבקש לבחינה מחודשת של שב"ס, בקובעו כי " שב"ס ישקול את כל הנתונים שבפניו ויבחן את כל האפשרויות להוצאת העותר [המבקש] לחופשה, תוך שימת דגש על איון מסוכנות לביטחון המדינה ובתוך בחינה פרטנית של מכלול הנתונים הנדרשים לעניין ".

8.

בהתאם לכך, בחן נציב שב"ס את בקשת המבקש לצאת לחופשה. בהחלטתו מיום 11.3.2013, דחה נציב שב"ס את הבקשה, וזאת על יסוד העבירות בהן הורשע המבקש, אשר יש בהן " מסוכנות אינהרנטית לביטחון המדינה וביטחון הציבור ". עוד קבע נציב שב"ס בהחלטתו, כי יציאתו של המבקש לחופשה " עלולה להוות פלטפורמה לחידוש המגעים עם ארגון טרור עמו היה בקשר עובר למאסרו ". בהחלטה זו, אף ניתן נימוק נוסף לדחיית הבקשה, אשר נעוץ בחשש לפגיעה פיסית במבקש, לאור מעורבותו בעסקאות סמים.

9.

בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה, היא העתירה מושא בקשת רשות הערעור דנן.

פסק דינו של בית משפט קמא

10.

ביום 28.5.2013, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אשר דחה את עתירתו של המבקש, לאחר שבחן את עמדת שב"ס ואת החומר הסודי שהוצג לעיונו מטעם השב"כ.

בית משפט קמא עמד בפסק דינו, על חוות הדעת הסודית שהוגשה מטעם גורמי הביטחון, שם פורטו נתונים שונים אודות המבקש, אשר מהווים את הבסיס לחשש " שהוצאתו [של המבקש] לחופשה תגרום סיכון ותיצור קושי בפיקוח אפקטיבי על מעשיו" . בית המשפט הדגיש, בהקשר זה, כי מידע זה לא היה קיים בעבר, בעת שניתנו ההחלטות הקודמות בעניינו של המבקש. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי יש במידעים אשר הוצגו בפניו, כדי לבסס את החלטת שב"ס, שלא להוציא את המבקש לחופשה, לעת הזו, ומשכך דחה את עתירת המבקש, כאמור.

עם זאת, הורה בית המשפט בפסק דינו, כי בקשתו של המבקש לצאת לחופשות, תישקל שוב בעוד כ-6 חודשים, לאחר הערכה מחודשת של רמת המסוכנות הנשקפת ממנו.

הבקשה לרשות ערעור

11.

ביום 13.6.2013, הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו, עו"ד שלומי שרון, בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, המונחת לפניי. בבקשה נטען, כי שגה בית משפט קמא משדחה את עתירתו של המבקש, נוכח עמדת המשיבה, אשר התבססה על מידע ישן בעניינו, וכן על יסוד הטענה כי מדובר במסוכנות אינהרנטית, הנובעת מטבען של העבירות בהן הורשע המבקש. לטענת בא-כוחו של המבקש, חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, אינה יכולה להוות אינדיקציה יחידה למידת המסוכנות הנשקפת ממנו כיום, לצורך בחינת האפשרות להוציאו לחופשה. עוד נטען, כי לא ניתן לקבל את עמדת המשיבה שהינה עמדה עקרונית, ולפיה, לא ניתן לאיין, בשום מקרה, את מסוכנותו של אסיר בטחוני.

נטען בנוסף בבקשה, כי המבקש הורשע בכתב אישום ייחודי, אשר ייחס לו כוונה לבצע עסקת סמים עם נתינים לבנונים. ואולם, בפועל, לא הועברו סמים כלשהם ואף אחת מהעסקאות שתוכננו, לא יצאה אל הפועל.

נוסף על כך, טען בא-כוחו של המבקש, כי הן שב"ס והן גורמי הבטחון לא פירטו בתגובותיהם, אם הם אכן פעלו במתווה, עליו הורה בית משפט קמא, לבחון את האפשרויות לצמצום המסוכנות הנשקפת מן המבקש. בא-כוחו של המבקש השיג על עמדת שב"ס, אשר " הולכת בעיניים עצומות " אחר עמדת השב"כ, ללא הפעלת שיקול דעת מנהלי עצמאי.

לאור האמור, סבור בא-כוחו של המבקש, כי הסוגיה המועלית בבקשה זו, מקימה עילה מוצדקת למתן רשות ערעור.

תגובת המשיבה

12.

לגישת המשיבה, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, משום שהיא אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש.

יתירה מזאת, לטענת המשיבה, דין הבקשה להדחות אף לגופה, וזאת ממספר נימוקים. ראשית , טענה המשיבה, כי יציאה לחופשה אינה בגדר זכות מוקנית, אלא טובה הנאה המוענקת לאסיר, ואשר נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים. שנית , לאחר שהמבקש סווג כאסיר בטחוני, הרי שבהתאם ל פקודת אסירים בטחוניים , קיים חשש ממשי לפגיעה בבטחון המדינה, ככל שהמבקש יקיים קשר בלתי מפוקח עם החוץ. על כן, יש למנוע, ככלל, מאסירים בטחוניים, לנוכח חזקת המסוכנות הקיימת בעניינם, יציאה לחופשות.

עוד הזכירה המשיבה בתגובתה, את סעיף 4 ל פקודת אסירים בטחוניים , אשר מהווה חריג לכלל האוסר את הקשר עם החוץ בעניינם של אסירים בטחוניים, כדוגמת המבקש. בהתאם לסעיף זה, רשאי שירות בתי הסוהר להסיר מגבלות מסוימות שהוטלו על אסיר בטחוני, שלגביו ניתנה חוות דעת פרטנית, לפיה, ניתן להימנע מהטלת מגבלות, כגון מתן היתר ליציאה לחופשה.

בעניינו של המבקש, לא קיימת חוות דעת מטעם גורמי הביטחון , אשר לפיה, לא נשקפת כל סכנה לפגיעה בבטחון המדינה כתוצאה מיציאתו של המבקש לחופשה, ומשכך, לטענת המשיבה, המבקש אינו עונה לתנאי סעיף 4 המוזכר לעיל. המשיבה אף מפרטת בתגובתה, כי מחוות הדעת הגלויה של השב"כ, אשר הוגשה לבית משפט קמא, עולה, כי השב"כ מתנגד, בשלב זה, להוצאת המבקש לחופשות, וזאת " נוכח חומרת העבירות בהן הורשע מול ארגון החיזבאללה בהיותו חייל צה"ל, דפוסי הפעולה של ארגון החיזבאללה, והחשש כי באם יצא לחופשה ינסה החיזבאללה או מי מטעמו ליצור קשר עם העותר [המבקש] , באופן ישיר או עקיף ".

אשר לטענתו של המבקש, כי החלטת המשיבה נסמכת על " מידע ישן ", טענה המשיבה, כי הערכת הסיכון הנובעת מהוצאת אסיר לחופשה, נלמדת ממכלול הנסיבות הקיימות, ולא רק על בסיס מידע עדכני בעניינו.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובחומר המצורף, הגעתי למסקנה, כי לא נפל כל פגם בעמדת המשיבה, שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה, ולפיכך, אינני רואה הצדקה ליתן למבקש רשות ערעור.

14.

כידוע, וכפי שציינתי בהחלטות קודמות, בית-משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, אלא באותם מקרים ייחודיים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו, למשל, רע"ב 3798/13 פלוני נ' משטרת ישראל

(19.8.2013); רע"ב 3227/13 אלעמור נ' מדינת ישראל (31.7.2013); רע"ב 2093/13 סונרי נ' משטרת ישראל (28.7.2013); רע"ב 3301/13

לוזון נ' שירות בתי הסוהר ( 12.5.2013) ).

במקרה דנן, בקשתו של המבקש נוגעת אך לנסיבותיו הפרטניות, וככזו, היא אינה מעלה שאלה עקרונית בעלת תחולה רחבה, המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי ". לפיכך, דין הבקשה להדחות בשל טעם זה בלבד.

15.

למעלה מן הנדרש, אציין, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא בענייננו היא, כי חופשה אינה זכות הנתונה לאסיר, אלא פריבילגיה המוענקת לו, בכפוף להחלטת הגורמים המוסמכים בדין, ועל בית המשפט לבחון את חוקיות ואת סבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר. יפים, בהקשר זה, דבריו של השופט ח' מלצר ברע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (7.12.2008):

"ברי כי בעניינים מעין אלה, בית המשפט נעדר את כלי הבחינה הנדרשים. מטעם זה, לא על נקלה יתערב בית המשפט בקביעותיו של השב"כ, ובהמשך – של השב"ס, בדבר פקיעת המסוכנות, או אי-פקיעתה. זאת, בנוסף ומעבר לקביעה הכללית, התקפה גם בהקשר שלנו, כי בית המשפט איננו מי שמפעיל את הסמכות, אלא מי שמבקר אותה משפטית ; הוא איננו מקבל את ההחלטה, אלא אך בודק את נכונותה המשפטית ואת הימצאה בתוך, או מחוץ, למתחם הסבירות". (ההדגשות במקור).

16.

במקרה דנא, השתכנעתי, כי עניינו של המבקש נבחן באופן ממצה, מספר פעמים, הן על ידי גורמי הבטחון, והן על ידי הגורמים המוסמכים בשב"ס, לרבות על ידי נציב שירות בתי הסוהר. החלטת המשיבה שלא להתיר למבקש לצאת לחופשות התקבלה בשים לב לעבירות שבגינן הורשע המבקש, כמו גם בהתייחס למידע הסודי הקיים בעניינו, ואשר הונח בפני בית המשפט המחוזי. אף בית משפט קמא, לא מצא לנכון להתערב בהחלטת המשיבה, ופירט בפסק דינו את המידע העדכני שהוגש לפניו, מטעם גורמי הבטחון , ואשר יש בו כדי להצביע על המסוכנות הנשקפת מן המבקש. עוד ראוי לציין, כי בהתאם להחלטת בית משפט קמא, יהא על המשיבה לבחון בחינה מחודשת, בתוך 6 חודשים, את האפשרות להוציא את המבקש לחופשה.

17.

לאור האמור, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת המשיבה, כמו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.