רע"ב 3798/13 פלוני נ. משטרת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית

המשפט המחוזי בנצרת, שניתנה על-ידי כב' השופט י' אברהם בתיק עת"א 8178-04-13, מיום 21.5.2013, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש לחשוף בפניו מסמכים של שירות בתי הסוהר, לצורך הוכחת טענותיו בעניין הפרת תנאי חופשותיו.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בשורה של עבירות מין חמורות, וביניהן: עבירת אינוס, מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה ועבירות מין במשפחה, אשר בוצעו על ידי המבקש בבתו, שהיתה כבת 17 שנים, במועד ביצוע העבירות.

3.

בעקבות הרשעתו של המבקש בעבירות אלו, נגזר דינו, ביום 15.4.2002 (ת"פ 000227/01) והושתו עליו 18 שנות מאסר, מהן 15 שנות מאסר לריצוי בפועל, ו-3 שנות מאסר על-תנאי. בהתאם לכך, מועד שחרורו המלא של המבקש יחול ביום 25.5.2016, ומועד שחרורו המנהלי המלא עתיד לחול ביום 9.12.2015.

4.

מעת שהמבקש החל לרצות את עונשו ביום 26.5.2001, הוא יצא לארבע חופשות במהלך השנים 2009-2008. ביום 30.8.2009, הוחלט לשלול מהמבקש חופשות נוספות, וזאת עקב הפרת תנאי חופשותיו, וזאת בין היתר, על-ידי אי חזרתו לכלא בליווי ערב. בהמשך, נדון עניינו של המבקש בועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות, אשר התנגדה ליציאתו לחופשות בשל מסוכנותו המינית, ואף שינתה את סיווגו, לעניין יציאה לחופשות, לאסיר בקטגוריה א'. בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 שעניינה " חופשות אסירים ", נקבע לגבי אסירים בקטגוריה זו, כי " אין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה ".

5.

ביום 17.7.2012, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת (שנדונה בפני כב' השופט

י' אברהם ), בתיק עת"א 32819-07-12 (להלן: העתירה הקודמת ). בעתירה זו, השיג המבקש הן על מניעת יציאתו לחופשות, והן על הקטגוריה בה הוא מסווג.

6.

ביום 9.10.2012, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש, בקובעו כי " לא מצאתי להתערב בהחלטת המשיבים, הן לעניין הקטגוריה שנקבעה לעותר [המבקש] , קטגוריה א', בשל העבירות החמורות אותן עבר והמסוכנות העולה ממנו, והן לעניין סירוב חופשותיו ". בית המשפט המחוזי פירט את נימוקי החלטתו, אשר התבססו, בין היתר, על דו"ח חסוי של הועדה לטיפול בגילוי עריות, ועל עמדת גורמי הטיפול, אשר מסרו, כי המבקש מסרב בעקשנות להשתלב בטיפול שיקומי.

7.

ביום 4.4.2013, הגיש המבקש עתירה נוספת, מושא הליך זה, לבית המשפט המחוזי. בעתירתו, חזר המבקש על טענותיו בעניין הפרת תנאי חופשותיו ואף ביקש לחשוף בפניו מסמכים של שירות בתי הסוהר, לצורך הוכחת טענותיו.

8.

ביום 21.5.2013, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש, וצויין, כי עניינו של המבקש נדון זה מכבר בעתירה קודמת שהגיש, ושם נדונו טענותיו וניתן לו יומו בבית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המבקש יכול היה להגיש את בקשתו לחשיפת המסמכים, עוד טרם שהוגשה עתירתו הקודמת, ולו היתה מוגשת בקשה מעין זו, היא היתה נדונה לגופה. בית המשפט קמא קבע עוד כי, בסופו של יום, " היעתרות לבקשת העותר

[המבקש] היום, משמעותה ביטול כלל סופיות הדיון ומתן אפשרות לכל החפץ לפתוח את עניינו מחדש לדיון בבית המשפט בתואנות מתואנות שונות ".

הבקשה לרשות ערעור

9.

ביום 28.5.2013, הגיש המבקש, בעצמו, בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, המונחת לפניי. בבקשתו נטען, כי בית משפט קמא דחה את עתירתו ללא דיון מעמיק, מן הטעם של " עקרון סופיות הדיון ", ובשל כך שעתירתו הקודמת נדחתה אף היא. עוד הוסיף וטען המבקש, כי יש באפשרותו לחשוף ראיות שיוכיחו את טענותיו בעניין הפרת תנאי חופשותיו. לשיטתו, שירות בתי הסוהר פעל באופן בלתי חוקי, כאשר הגביל את חופשותיו, מבלי שציין בשום מסמך, שיש צורך בחתימת ערב בחזרה מן החופשה. לפיכך, עתר המבקש לחשוף את המסמכים בעניינו ולשלבו בסבב חופשות.

תגובת המשיבים

10.

לטענת המשיבים, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, משום שהיא אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת עניין ציבורי, החורגת מעניינו של המבקש. נוסף על כך, נטען, כי בעניין טענותיו של המבקש באשר להפרת תנאי יציאתו לחופשות קיים מעשה בית-דין, והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה לשוב ולדון בעניין זה, כעת.

עוד טוענים המשיבים, כי הבקשה דנן תוקפת בשנית את החלטתם, משנת 2009, לשלול את חופשותיו של המבקש, בשל הפרת תנאי חופשותיו. ואולם, החלטה זו עמדה בתוקף עד ליום 31.3.2010, כאשר, המניעה הנוכחית ליציאת המבקש לחופשות, נעוצה בסיווגו של המבקש כאסיר בקטגוריה א', בהתאם לעמדת הועדה לטיפול בגילוי עריות, וזאת לאור המסוכנות הנשקפת ממנו. עוד ציינו המשיבים, כי עניין חופשותיו של המבקש אף נדון לאחרונה שוב, ביום 14.1.2013, בועדה לגילוי עריות, אשר קבעה, כי "הוועדה אינה ממליצה על יציאה לחופשה [...] בשלב זה, על רקע ההערכה כי קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר

[המבקש] כלפי סביבתו ". משכך, לטענת המשיבים, ההחלטה משנת 2009, מושא בקשה זו, בעניין הפרת תנאי השחרור, אינה רלוונטית עוד.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי לידי מסקנה כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור.

הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר תינתן במשורה, ורק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו החלטותיי ברע"ב 3301/13 לוזון נ' שירות בתי הסוהר ( 12.5.2013) ; רע"ב 4212/13 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2013); רע"ב 2093/13 סונרי נ' משטרת ישראל (28.7.2013)).

במקרה דנן, המבקש אינו מציג כל שאלה החורגת מנסיבות עניינו הקונקרטי, וכלל אינו טוען כי בקשתו מעלה סוגיה משפטית ציבורית רחבת היקף, ולפיכך דינה של הבקשה להדחות מטעם זה.

12.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דינה של הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. כידוע, עצם ההחלטה לאשר יציאתו של אסיר לחופשה, נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, ותפקידו של בית המשפט מצטמצם, בהקשר זה, לבחינת חוקיות וסבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים (רע"ב 4234/13 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2013); רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה

(14.7.2008)). לפיכך, ייטה בית המשפט למשוך ידו מהתערבות בנושאים מקצועיים מעין אלו (רע"ב 6515/08 קוקה נ' שירות בתי הסוהר (23.7.2008); רע"ב 6866/06 גלואש נ' שירות בתי הסוהר (24.8.2006)).

13.

במקרה דנן, לא מצאתי כי נפל כל פגם בעמדתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, להפסיק את יציאותיו של המבקש לחופשות. החלטת המשיבים נתקבלה על יסוד נתוניו הפרטניים של המבקש, ובפרט על בסיס עמדת גורמי הטיפול בבית הסוהר, כמו גם על עמדת הועדה לטיפול בגילוי עריות , אשר סיווגה את המבקש כאסיר בקטגוריה א'. מחוות הדעת המעודכנת של הוועדה, מיום 14.1.2013, אשר הוגשה בעניינו של המבקש, נכתב כי " מאחר ולא חל כל שינוי שיעיד על הפחתה במסוכנותו, הוועדה לא ממליצה על יציאתו לחופשות ולא על שחרורו המוקדם. מדובר באסיר אשר לא ניצל אמון הוועדה בעבר, הפר תנאי חופשה, לא מבטא אמפטיה לקורבן ומרוכז בצרכיו בלבד, ללא גילויי חרטה על העבירות החמורות שביצע ".

לאור האמור, דין הבקשה להדחות.