רע"ב 7482/15עודאי מסראווה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ), בעת"א 8288-07-15, מיום 20.10.2015, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש לשילובו בסבב חופשות.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הינו אסיר, אשר מרצה עונש של 7 שנים ו-4 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירות אמל"ח שונות, ובין היתר, עבירות של ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) רישא, בצירוף סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין; וניסיון להיזק בחומר נפיץ, לפי סעיף 454 סיפא, בצירוף סעיף 26 לחוק העונשין (גזר דינו של המבקש ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 20.3.2013, בת"פ 54104-07-12, מפי כב' השופטת ח' הורוביץ ). המבקש נמצא במאסר מיום 26.6.2012, הוא עתיד להשתחרר ביום 25.10.2019, וזה לו מאסרו הראשון. עם כניסתו למאסר, סווג המבקש, לעניין החופשות מבית הסוהר, לקטגוריה ב'1, אשר משמעותה, לפי סעיף יא לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה " חופשות אסירים " (להלן: הפקודה ) היא זו: " אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית- באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה שייקבעו על ידי אח"מ/קמב"ס ". למען שלמות התמונה, יצוין, כי בנספח א' לפקודה מנוסחים תנאים מגבילים שונים, כגון, התייצבות במשטרה במהלך החופשה, והגבלת החופשה למקומות מסוימים. במהלך מאסרו, יצא המבקש לשתי חופשות חריגות, בנות 4 שעות כל אחת, בכפוף להפקדת ערבות ובתנאים מגבילים.

1.

בחודש יולי 2015, הוגשה עתירתו של המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ובה הוא ביקש לשלבו בסבב החופשות. נזכיר שנית, כי עקב סיווגו של המבקש לקטגוריה ב'1, הוא איננו נכלל בסבב החופשות, וכי כל חופשה אליה הוא יוצא הינה חריגה, וטעונה אישור על ידי הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) – ועל כך בהמשך. בעתירתו, ציין המבקש כי הוא הופנה על ידי שב"ס לטיפול, על מנת לשקול את בקשתו להשתלב בסבב חופשות, ואולם, לאחר סיום הטיפול, סורבה בקשתו. עוד טען המבקש בעתירתו, כי לא נרשמו לחובתו הפרות משמעת במשך שהייתו בבית הסוהר, מלבד הפרה אחת מחודש פברואר 2015, במסגרתה נשללו ממנו ביקורים וקנטינה למשך 30 ימים. על כן, ולאור העובדה שהוא יצא לשתי חופשות בעבר, עתר המבקש לשלבו בסבב החופשות. בכתב התשובה שהגישה המשיבה לעתירתו של המבקש, נאמר כי משטרת ישראל מתנגדת להוצאתו לחופשות, וזאת על בסיס ידיעות מודיעיניות הקיימות בעניינו של המבקש. בדו"ח שמסרה משטרת ישראל לבית המשפט, המכיל את הידיעות המודיעיניות הנזכרות לעיל, ציינה המשטרה, כי " לאור העולה מהמידע ובהתבסס על חוו"ד יחידת השטח אשר מכירה את העותר על כל קשריו, סכסוכיו, יכולותיו ופעילותו הפלילית, משטרת ישראל סוברת כי יציאתו של העותר לחופשה עלולה להעמידו בסכנת פגיעה וכן מעלה חשש לפגיעה באחרים [...] במקרה דנן רב הסיכון על התועלת וע"כ, משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו לחופשות ".

2.

ביום 20.10.2015, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי ההתנגדות לשילובו של המבקש בסבב החופשות איננה נובעת מהתנהגותו של המבקש בין כותלי בית הסוהר, אלא מבוססת על חומר מודיעיני, מטעם משטרת ישראל. לאחר זאת, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש, באומרו, בין היתר, את הדברים הבאים:

"טענת ב"כ העותר [המבקש] כי מדובר בחומר ישן, נכונה היא. מדובר בחומר מלפני מספר שנים, אך מהותו של החומר רלוונטית גם היום והמסוכנות לאור החומר, ממשית גם היום. בנסיבות אלה לא ניתן להוציא העותר [המבקש], גם לא בתנאים מגבילים ובהתראה קצרה טרם החופשה".

הבקשה לרשות ערעור

3.

ביום 4.11.2015, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לשלבו בסבב חופשות. המבקש טען, כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית רחבת היקף, אשר: " משליכה הן על שיקום אסירים בכלא-

כאשר חופשה הינה חלק נכבד מכך, הן על שרירותיות מידעים מודיעינים ללא בחינתם לעומק, תוכנם, זמן נתינתם וכן התפוגגותם, ובעיה ישירה על עומס העתירות אשר נובע לרוב מידיעות מודיעין אלה ". כמו כן, סבר המבקש כי עומדת לו הזכות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, להבדיל מהצורך לקבל רשות ערעור, וזאת, עקב העובדה כי בית המשפט המחוזי היה, למעשה, הערכאה ראשונה שדנה בעניינו.

לגופו של עניין, טען המבקש כי הוא עומד בכל הקריטריונים ליציאה לחופשה: " המדובר במבקש הנחשב לאסיר מצטיין, משתקם, עבר טיפולים, לימודים, סדנאות חינוכיות, המבקש עובד ואין לחובתו הפרות. בנוסף, אין כל התנגדות עקרונית של הכלא להוציאו לחופשה, ההתנגדות הינה של משטרת ישראל ". בהתייחסו לידיעות המודיעיניות, טען המבקש כי יש לבחון מעת לעת את תוקפו של מידע מודיעיני אשר מוגש בעניינו של אסיר, ולשיטתו של המבקש, המידע, במקרה דנן, הינו ישן ואינו רלוונטי. על כן, טען המבקש כי יש להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולשלבו בסבב החופשות.

תגובת המשיבה לבקשה

4.

ביום 20.12.2015, הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לרשות ערעור. לגישת המשיבה, דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה. הדחייה על הסף מתבקשת, כיוון שהבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית מהותית, המצדיקה מתן רשות ערעור בעתירת אסיר, אלא שהיא עוסקת בעניינו האישי של המבקש. המשיבה הוסיפה וטענה, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, כיוון שלא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המצריכה את התערבותו של בית משפט זה. המשיבה טענה בנוסף, כי הסירוב לשלב את המבקש בסבב חופשות, מתבסס על ידיעות מודיעיניות, שעניינן מסוכנותו של המבקש, וכוונותיו הפליליות. המשיבה סומכת את ידה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בהדגישה כי על אף שהמידע נוגע לשנים קודמות, הסיכון הגלום במידע זה רלוונטי גם היום. המשיבה הוסיפה וטענה, כי החלטה על שילובו של אסיר בסבב חופשות, מתקבלת לאחר שקילת מכלול העובדות והנסיבות הקיימות בעניינו של האסיר, ולא רק בהסתמך על מידע עדכני הקיים לגביו. על כן, לאור המכלול, ובפרט, בהסתמך על הידיעות המודיעיניות שהוגשו בעניינו של המבקש, הוחלט שלא לשלבו בסבב חופשות, ואין מקום להתערב בהחלטה זו.

דיון והכרעה

5.

כלל ידוע הוא, כי בקשות למתן רשות ערעור, אשר מוגשות על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, תתקבלנה רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים לבקשה ( רע"ב 7532/15 סלום נ' שירות בתי הסוהר ( 30.11.2015) ; רע"ב 6444/15 רפאלוב נ' שירות בתי הסוהר ( 8.11.2015); רע"ב 5649/15 חבני נ' מדינת ישראל ( 1.11.2015 ). עיון בבקשה מעלה כי

זו עוסקת, כל כולה, בעניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לו. השאלה היחידה המתעוררת במקרה דנן הינה האם יש לשלב את המבקש בסבב חופשות, אם לאו. מטעם זה בלבד, ניתן לדחות את הבקשה.

6.

עם זאת, אדון בקצרה בטענותיו של המבקש, וזאת למעלה מן הצורך. פקודת החופשות קובעת כללים לעניין הפעלת שיקול הדעת על ידי הגורמים המוסמכים, לצורך החלטה בבקשה למתן חופשה לאסיר. במקרה דנן, עסקינן בבקשתו של המבקש לשלבו בסבב חופשות, כעניין שבשגרה, דהיינו, לשנות את סיווגו מקטגוריה ב'1, אשר תוארה לעיל, לקטגוריה ב'2, הדנה ב: " אסירים שניתן לאשר יציאתם לחופשה בכפוף לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א', אך לא נדרש לגביהם אישור פרטני מאח"מ/ קמב"ס של כל יציאה לחופשה " (סעיף יא לפקודת החופשות). הבקשה לרשות ערעור אינה עוסקת בבקשה ליציאה לחופשה חריגה, ואשר נדונה ככלל, בהתאם לתנאים הקבועים בפרק ח' לפקודת החופשות, שעניינו " חופשה מטעמים מיוחדים ".

7.

הסוגיה הנוגעת לחופשות של אסירים הגיעה לפתחו של בית משפט זה, פעמים רבות בעבר. על מהותה של הזכות לחופשה, ועל האופן שבו יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי בעניין זה, עמדתי ב רע"ב 3881/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (21.10.2015):

"כפי שנפסק לא פעם, זכותו של אסיר לחופשה איננה בגדר זכות מוקנית, ונקבע כי מדובר בפריבילגיה הניתנת לאסיר, על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת (וראו, בהקשר זה, רע"ב 4811/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר

(21.9.2014); רע"ב 8766/13 אמיר נ' שירות בתי הסוהר

(12.2.2014); רע"ב 3818/13 חפוטה נ' משטרת ישראל

(28.10.2013)). אמנם, על אף שאין מדובר בזכות מוקנית, קיבלה הזכות לחופשה מעמד מסוים בפסיקה, ונקבע כי לא בנקל תוגבל או תישלל מהאסיר זכות זו (עע"א 6481/01

אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , נז (6) 678 (2003); רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (7.10.2010)). עם זאת, ככל שמדובר בזכות מהותית ויסודית מבין זכויותיו של האסיר, עדיין נתון הדבר לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, והחופשה אינה ניתנת באופן אוטומטי לכל אסיר החפץ בכך".

8.

הביקורת השיפוטית המופעלת על החלטות הנוגעות לחופשות של אסירים, מתמקדת בבחינת חוקיות וסבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, כאשר בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי הנתון לרשויות הרלוונטיות ( רע"ב 3252/13 מונדר נ' משטרת ישראל ( 12.9.2013); רע"ב 4211/13 סלמאן נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר ( 20.8.2013); רע"ב 3798/13 פלוני נ' משטרת ישראל ( 19.8.2013) ).

9.

לצורך בחינת סבירות ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המבקש, ביקשתי לבחון את החומר החסוי, אשר הוגש מטעם משטרת ישראל, לעיונו של בית המשפט המחוזי. לאחר זאת, הגעתי למסקנה הדומה לקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי לידיעות המודיעיניות בעניינו של המבקש, ישנה רלוונטיות גם לימינו אנו, וכי לא נפל פגם בהחלטה שלא לשלב את המבקש בסבב החופשות. עולה מהחומר, כי המבקש עלול להוות סכנה לעצמו ולסביבתו, במידה שיצא לחופשות בעת הזאת, ועל כן, אינני סבור כי יש להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בהקשר זה.

10.

אשר לטענתו של המבקש בדבר קיומה של זכות ערעור לבית משפט זה במסגרת עתירות אסירים, נקבע, לא אחת, כי גם אם ישנה הצדקה להחיל מבחן מרחיב יותר, בעתירות מעין אלה, ההליך הנכון מחייב הגשת בקשה לרשות ערעור, ואין מדובר בערעור בזכות (ראו, בעניין זה, רע"ב 5619/14 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (30.7.2015); רע"ב 3853/15 חסן נ' שירות בתי הסוהר (27.7.2015); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)).

11.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.