רע"ב 4522/16 טסמה אמסלו נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' טל – נשיא ), בעת"א 1488-03-16, מיום 18.5.2016, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש לשילובו בסבב חופשות.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הינו אסיר, אשר מרצה עונש קצוב של 30 שנים בגין רצח בת זוגו. המבקש נמצא במאסר מיום 10.12.1994, והוא עתיד להשתחרר ביום 9.12.2024. המבקש מסווג, לעניין החופשות מבית הסוהר, לקטגוריה ב'1, אשר משמעותה, לפי סעיף יא לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה " חופשות אסירים ", היא זו: " אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית- באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה שייקבעו על ידי אח"מ/קמב"ס ".

3.

ביום 28.2.2016, דחה המשיב 1 את בקשתו של המבקש לשילובו בסבב חופשות, תוך אימוץ המלצת ועדת אסירי עולם שלא להוציאו לחופשות. כנגד החלטה זו, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי. ביום 18.5.2016, שמע בית המשפט המחוזי את טענות הצדדים, ובתום הדיון החליט לדחות את העתירה. בית המשפט התייחס בהחלטתו לחוות הדעת מטעם גורמי הטיפול, ממנה עולה כי המבקש שינה לאורך מאסרו את גרסתו לביצוע העבירה, וכי " הודאתו היא חלקית שכן הוא טוען שמדובר היה בהריגה ולא ברצח ומתקשה להסביר את נסיבותיה ". כמו כן, נתן בית המשפט את דעתו לחוות הדעת מטעם ועדת אלימות במשפחה (להלן: ועדת האלמ"ב ), שהתרשמה כי המבקש נעדר אמפתיה לקורבן, ולא חל שינוי בהתייחסותו ה" שטחית " לעבירה שביצע. אף האבחון הפסיכולוגי שנערך למבקש, כך קבע בית המשפט, מצביע על פוטנציאל גבוה להתנהגות אימפולסיבית מצדו.

הבקשה לרשות ערעור

4.

ביום 29.5.2016, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור טען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי, כאשר דחה את בקשתו לצאת לחופשה ראשונה, כעבור 23 שנים בהן הוא שוהה במאסר. החלטה זו, כך נטען, אינה מבטאת התחשבות ראויה בגילו המבוגר של המבקש, כמו גם במצבו הבריאותי הרעוע, ובכלל זאת מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל. עוד טען המבקש, כי טעה בית המשפט המחוזי, שעה שנמנע מלהורות על עריכת אבחון פסיכולוגי מעודכן בעניינו, שכן האבחון עליו נשענת החלטתו, כמו גם חוות דעת האלמ"ב העומדת בבסיסה, נערך בשנת 2013, ואינו משקף נכונה את מצבו הנוכחי. לבסוף ציין המבקש, כי בית המשפט המחוזי אמנם העיר בהחלטתו כי עליו להירתם להליך טיפולי, אלא ש" בית המשפט לא חייב את שב"ס להכניסו למסגרת טיפולית ".

תגובת המשיבים לבקשה

5.

ביום 14.8.2016, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה לרשות ערעור. לגישת המשיבים, דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה. הדחייה על הסף מתבקשת, כיוון שהבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית רחבה, ועוסקת בעניינו הפרטני של המבקש גרידא. דין הבקשה להידחות גם לגופה, טענו המשיבים, משלא נפל כל פגם בהחלטתם הסבירה, אשר " נטועה עמוק בלב שיקול הדעת המנהלי ובהתאם לדין ". החלטה זו, כך נטען, מנומקת כדבעי, ומושתתת על הערכות המסוכנות בעניינו של המבקש, אשר מלמדות כולן על סכנה שעדיין נשקפת ממנו, ועל לקיחת אחריות חלקית בלבד בגין מעשיו.

דיון והכרעה

6.

כלל מושרש הוא, כי בקשות למתן רשות ערעור, אשר מוגשות על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, תתקבלנה רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"ב 1402/16 דאר שיך נ' מדינת ישראל (21.3.2016); רע"ב 7532/15 סלום נ' שירות בתי הסוהר (30.11.2015); רע"ב 6444/15 רפאלוב נ' שרות בתי הסוהר (8.11.2015)). עיון בבקשה שלפניי ובנספחיה, כמו גם בתגובת המשיבים, ובתשובתו של המבקש לתגובתם, מעלה כי היא עוסקת, כל כולה, בעניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לו. לפיכך, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, מטעם זה לבדו.

7.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בית משפט זה נדרש, לא פעם, לסוגיה שעניינה חופשות אסירים. נכון הדבר, כי הזכות לחופשה קיבלה מעמד מסוים בפסיקה, ולא בנקל היא תישלל מהאסיר ( רע"ב 3881/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (21.10.2015) ; רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (7.10.2010)). יחד עם זאת, אין לו לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה במהלך מאסרו, שכן עסקינן בפריבילגיה, שתוענק בהתאם לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר ( רע"ב 7482/15 מסראווה נ' מדינת ישראל (24.12.2015); רע"ב 4811/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר

(21.9.2014); רע"ב 8766/13 אמיר נ' שירות בתי הסוהר (12.2.2014)). בענייננו, תמים דעים אני עם בית המשפט המחוזי, כי לא נפל כל פגם בהחלטה שלא להתיר למבקש לצאת לחופשה ממאסרו. לא נעלמו מעיני נסיבותיו האישיות המורכבות של המבקש, והתקופה הממושכת בה הוא שוהה במאסר, אלא שהחשש מפני מסוכנותו מטה את הכף, בשלב זה, שלא להיעתר לבקשתו. אעיר, כי בעתיד יוכל המבקש לשוב ולפנות לגורמים המוסמכים בבקשה לצאת לחופשה, ובקשה זו תיבחן תוך התייחסות ממצה לכל השיקולים הרלוונטיים, לרבות האבחון הפסיכולוגי המעודכן שייערך בעניינו.

8.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.