רע"ב 8766/13 נאפע אמיר נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' אברהם ), בעת"א 64602-10-13, מיום 4.12.2013, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש מרצה עונשי מאסר המצטברים ל-6 שנים ו-8 חודשים, החל מיום 29.3.2009, בגין הרשעותיו במספר תיקים שונים. מועד שחרורו המלא של המבקש יחול ביום

26.11.2015.

לצורך הבנת השתלשלות העניינים די אם נציין, כי ביום 21.4.2010, הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה (בת"פ 3514-04-09), את המבקש בעבירות הבאות: סחיטה באיומים, לפי סעיף 428, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); קבלת נכסים שהושגו בפשע, לפי סעיף 411 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המבקש העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעלו 16 חודשי מאסר על-תנאי, מתוכם 10 חודשים במצטבר לעונש המאסר שהוטל על המבקש בתיק זה, והיתר בחופף, כך שבסך הכל נקבע כי המבקש ירצה 38 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך שלוש שנים, עבירות דומות וכן כל עבירת רכוש מסוג פשע; בנוסף, חוייב המבקש בתשלום פיצויים בסך 15,000 ש"ח.

ביום 2.3.2011, תוך כדי ריצוי עונש המאסר הנזכר לעיל, הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בחיפה (במסגרת ת"פ 4596-01-10), בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ושוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) וסעיף 29 לחוק העונשין. בגין הרשעתו זו, נגזרו על המבקש העונשים הבאים: 39 חודשי מאסר לריצוי בפועל, במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בת"פ 3514-04-09; 12 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יורשע המבקש, במשך שנתיים לאחר שחרורו, בעבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה או בעבירת אלימות מסוג פשע.

3.

בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.04.00, שעניינה " חופשות אסירים ", (להלן: פקודת הנציבות ), סווג המבקש לקטגוריה ב/1, ולכן יציאתו לחופשה הותנתה בקבלת אישור של משטרת ישראל. יצוין, כי סיווגו של המבקש לא מנע ממנו לצאת לשלוש חופשות במהלך מאסרו. לחופשתו האחרונה, שהייתה בחודש מאי 2012, יצא המבקש, חרף העובדה שבאותו מועד כבר התקבל לגביו מידע מודיעיני שלילי, ולמרות שבחודש ינואר 2012 הוחלט לשלול ממנו את חופשותיו, על בסיסו של מידע זה. מן הראוי להוסיף, בהקשר זה, כי ביום 14.2.2012, דחה בית המשפט המחוזי עתירה שהגיש המבקש כנגד שלילה זו. ואולם, משהצטברו ידיעות מודיעיניות עדכניות לחובתו של המבקש, ולאור התנהגותו השלילית בבית הסוהר, הוחלט שלא להתיר עוד למבקש לצאת לחופשות.

4.

המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביום 29.1.2013

נדחתה עתירתו (להלן: העתירה הראשונה ). בית המשפט המחוזי קבע, כי החומר המודיעיני שהוצג על-ידי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), כולל ידיעות עדכניות, וחלקן אף " עדכניות ביותר ", אשר התקבלו ממספר מקורות מידע " שונים ומוצלבים ". עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי עיון בחומר המודיעיני מלמד על " התנהגות שלילית של המבקש " במהלך מאסרו, ו-" מבסס תמונה שלילית " לגביו. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי החלטת המשיב לשלול את חופשותיו של המבקש הינה סבירה, ואין מקום להתערב בה.

החלטת בית משפט קמא

5.

בחלוף כ-8 חודשים ממועד מתן החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה הראשונה, ומשלא חל שינוי בהחלטת המשיב, עתר המבקש בשנית לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה לשלול את חופשותיו. ביום 4.12.2013, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש. בהחלטתו, שהיא מושא הבקשה דכאן, ציין בית המשפט המחוזי, כי בחודש יוני 2013, הורחק המבקש מהליך גמילה בו השתתף בבית הסוהר " חרמון ", על-ידי ועדת אבחון, התאמה ומיון של המחלקה הטיפולית בבית הסוהר (להלן: ועדת אית"ן ), אשר מצאה כי התנהגותו של המבקש פוגעת בשאר המטופלים במחלקה הטיפולית. יתר על-כן, בית המשפט המחוזי קבע, כי עיון במידע מודיעיני הנוגע להתנהגותו של המבקש בתקופת שהייתו בהליך הגמילה, מעלה כי " מדובר בהתנהגות שיש בה גם היבט פלילי בחלק מהמקרים ". עוד צוין, כי לאחר הרחקתו מהליך הגמילה בבית הסוהר " חרמון " , נקלט המבקש בבית הסוהר " צלמון ", שם שולב ב" קבוצה טיפולית באגף משתלבים ". גורמי הטיפול של הקבוצה הטיפולית דיווחו כי המבקש משתף עמם פעולה, ואף מביע מוטיבציה לחזור לטיפול הגמילה בבית הסוהר " חרמון ", אך בד בבד המליצו שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה, משום שהוא טרם קיבל טיפול מתאים להתמכרות ממנה הוא סובל. לנוכח הדברים האלו, קבע בית המשפט המחוזי, כי נשקפת מהמבקש מסוכנות כיוון שהוא נפלט מהליך הגמילה בו השתתף, עוד טרם סיומו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי המבקש יצא לחופשות בזמן ההליך הטיפולי, על מנת לתמרץ אותו להשקיע ולהצליח להגיע להישגים במסגרתו של הליך הגמילה. אך כעת, שעה שהמבקש אינו משתתף עוד בטיפול, " אין כל הצדקה להעניק פריבילגיה למי שנפלט מן הטיפול בשל התנהגות קלוקלת ". לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין להתערב בהחלטה לשלול את חופשותיו של המבקש.

בקשת רשות הערעור

6.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה. בבקשה נטען, כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא ניתן משקל ראוי לשיקולים שיקומיים, כמו גם לאינטרס של המבקש לצאת לחופשות מבית הסוהר. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי ייחס משקל מופרז למידע המודיעיני שהוצג בפניו בנוגע למבקש, וזאת חרף טענותיו בנוגע למהימנות ורלוונטיות המידעים. עוד ציין המבקש, כי הוא יצא בעבר לשלוש חופשות במהלכן התנהג ללא דופי, תוך שמירה על כל תנאי החופשה, וכי מעצם העובדה שהוא הופנה להליך הגמילה ב " חרמון " ניתן ללמוד על תפקודו התקין בין כותלי הכלא. אשר למידע שהצטבר לחובתו, טען המבקש, כי מדובר במידע מודיעיני לא אמין, הנעוץ בכך שהמבקש סירב לשתף פעולה עם גורמי המודיעין של השב"ס. לטענתו של המבקש, במשך כל תקופת מאסרו בכלא " חרמון ", הוא תיפקד לשביעות רצונם של כל הגורמים שהיו אמונים עליו, ובכלל זאת לשביעות רצונו של העובד הסוציאלי שטיפל בו. עוד הדגיש המבקש, כי המידע המודיעיני שבעקבותיו נשללו חופשותיו הינו מידע ישן, אשר לא מנע בעבר את יציאותיו לחופשות, ואף את שילובו במחלקה הטיפולית שבכלא " חרמון ". המבקש הוסיף וטען, כי יש להתחשב בהתקדמות השיקומית הניכרת שרשם בתקופת מאסרו; בתקופת המאסר הממושכת אותה הוא מרצה; וכן, בכך שיציאה לחופשה הינה הדרך היחידה בה המבקש יכול לפגוש את משפחתו " בדרך מקובלת ונאותה ".

המשיבים מתנגדים לבקשת רשות הערעור, וטוענים כי דינה להידחות, הן על הסף והן לגופו של עניין. לשיטתם של המבקשים, בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות או סוגיה ציבורית רחבה, ולכן היא אינה עומדת בתנאים המצדיקים מתן רשות ערעור. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי ההחלטה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות מבוססת של שילובם של מספר שיקולים. ראשית, בעניינו של המבקש הצטבר מידע מודיעיני שלילי, הנוגע ל" מעורבות בסמים, איומים כלפי אחרים, התנהגות שלילית, ומסוכנות גבוהה כלפי אחרים ", מידע המלמד על המסוכנות הנשקפת מהמבקש לשלום הציבור. שנית, מדגישים המשיבים, כי גורמי הטיפול של השב"ס מתנגדים ליציאתו של המבקש לחופשה, וזאת לנוכח התנהגות " עבריינית כוחנית וחסרת גבולות " מצידו, במסגרת המחלקה הטיפולית, וכן לאור העובדה שהוא לא סיים את טיפול הגמילה. על יסוד שיקולים אלו, טוענים המשיבים כי ההחלטה לשלול את חופשותיו של המבקש הינה סבירה, ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובתם של המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

8.

הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים, באופן מצומצם, ואך במקרים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (רע"ב 6505/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל (7.11.2013); רע"ב 6419/13

זוהר נ' שירות בתי הסוהר (5.11.2013); רע"ב 6497/13 בורד נ' שירות בתי הסוהר (3.11.2013)). בא-כוח המבקש, עו"ד סלאם שריף, כלל לא התייחס במסגרת הבקשה לשאלה המקדמית, הנוגעת להתקיימותם של תנאי הסף, המצדיקים היענות לבקשת רשות הערעור. עיון בבקשה מגלה, כי לא עולה הימנה כל שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, המצדיקות מתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ". הבקשה עוסקת, רובה ככולה, באיזון בין השיקולים הרלוונטיים להחלטה לשלול את חופשותיו של המבקש, וזאת על רקע נסיבותיו הפרטניות של המקרה. לפיכך, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, מטעם זה לבדו.

9.

למעלה מן הנדרש, אתייחס בקצרה לגופה של דברים. בית משפט זה הדגיש לא פעם כי אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה, שכן מדובר בפריבילגיה שתוענק בהתאם לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. לפיכך, הביקורת השיפוטית על החלטות מעין אלו, מתמקדת בבחינת חוקיות וסבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, ובית המשפט אינו " רשאי להחליף את שיקול-הדעת המקצועי בשיקול-דעתו הוא " (רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה (14.7.2008); רע"ב 3252/13 מונדר נ' משטרת ישראל (12.9.2013);

רע"ב 2093/13 סונרי נ' משטרת ישראל (28.7.2013); רע"ב 4232/13 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2013)). בענייננו, לא מצאתי כי ההחלטה לשלול את חופשותיו של המבקש חורגת ממתחם הסבירות. כנגד המבקש הצטבר חומר מודיעיני שלילי, אשר מייחס לו – כהגדרתו של בית משפט קמא – " התנהגות שיש בה גם היבט פלילי בחלק מן המקרים ". חומר מודיעיני זה נבדק על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת הדיון בעתירה הראשונה שהגיש המבקש, ונמצא כי מדובר במידע מהימן, אשר התקבל מ" מקורות מידע שונים ומוצלבים ". בנוסף, יש להזכיר את המלצתם של גורמי הטיפול בכלא " צלמון ", אשר הדגישו כי המבקש לא סיים את הליך הגמילה בו השתתף, והתנגדו ליציאתו לחופשה, בקובעם כי " קיים סיכון גבוה כי [המבקש] יפר תנאי חופשה וינהג בעבריינות ". בנסיבות אלו, סבורני כי בדין העדיפו הגורמים המוסמכים את האינטרס הציבורי, שעניינו מניעת סכנה לשלום הציבור ולביטחונו, על-פני האינטרס של המבקש לצאת לחופשה.

10.

על יסוד הדברים האלו, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.