פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5316/17
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
מקסים מון
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר - מחלקת האסיר -
זימונים
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז
בתיק עתא 037705-04-17 שניתנה ביום 27.06.2017 על ידי כבוד השופטת ק' רג'יניאנו
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד יצחקי גליק
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ) מיום 27.6.2017 בעת"א 37705-04-17, במסגרתו נמחקה עתירת המבקש הנסבה על עונש שנגזר עליו בהליך משמעתי על-ידי שב"ס.
2.
המבקש מרצה עונש מאסר בבית סוהר השרון. במסגרת הליך משמעתי שהתקיים ב-27.2.2017 הורשע המבקש בעבירת משמעת לפי סעיף 2.ד.34 לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.13.00 שכותרתה "דין משמעתי לאסירים" (להלן: הפקודה ), ונגזר עליו עונש הכולל 14 ימי בידוד, 456 ₪ קנס כספי וכן הפחתה על תנאי של 21 ימי שחרור. ביום 23.3.2017 פנה המבקש ליועמ"ש מחוז מרכז בשב"ס בבקשה לבטל את עונשו, בטענה כי הוא חורג מרף הענישה המקסימאלי לעבירה זו, הקבוע בסעיף 2.ה.6(ג) לפקודה, ואכן קבעה היועמ"ש כי העונש חרג ממתחם הענישה וכי יש לתקנו כך שיעמוד על העונש המקסימאלי הקבוע לעבירה זו בפקודה - 7 ימי בידוד בלבד, קנס כספי של 300 ₪ וביטול ההפחתה על תנאי של ימי השחרור. במסגרת הדיון בבית משפט קמא הודיע המבקש כי הוא מושך את עתירתו, והיא נמחקה.
2.
בבקשת רשות הערעור טען המבקש, כפי שגם טען בפני בית משפט קמא בטרם חזר בו מעתירתו, כי בפועל ריצה 14 ימים בבידוד ולא 7 כפי שעולה מדברי המשיבים, וזאת בחלוקה של 7 ימים בבידוד ועוד 7 ימי "השלמה" באגף המעבר בבית הסוהר. משכך, טען המבקש כי לא ניתן לתקן את הפגם שבענישתו, ויש לבטלו. המשיבים מיקדו תגובתם בעובדה שהעותר חזר בו מן העתירה, וביקשו למחוק את העתירה על הסף מטעם זה, ומן הטעם שהמקרה אינו עומד באמות המידה שנקבעו לעניין מתן רשות ערעור בעתירות אסירים. עוד עולה מדברי המשיבים, כי למיטב ידיעתם המבקש שהה בפועל 7 ימים בבידוד בלבד, כך שבפועל, לאחר התיקון, המבקש לא נענש באופן שחורג מהוראות הפקודה.
3.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על הכרעה בעתירת אסיר תינתן במשורה, ואך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של העותר או נושא בעל חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 5541/14 גולדשטיין נ' שירות בתי הסוהר (25.8.2014); רע"ב 4522/16 אמסלו נ' שירות בתי הסוהר (15.8.2016)), וזאת אף לפי הגישה המרחיבה לעניין (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). במקרה דנן, עתירתו של המבקש נוגעת אך לעניינו הפרטני, ובהינתן שלאחר תיקון גזר הדין אכן לא נשא המערער בעונש החורג ממתחם הענישה המותר, די בטעם זה על מנת לדחות את בקשת הערעור.
4.
טעם נוסף לדחיית העתירה טמון בעובדה שהמבקש משך עתירתו בדיון דלמטה, ובבקשתו זו לא הסביר מדוע ראוי שטענותיו תישמענה בשנית לאחר שזכה ליומו בבית המשפט. בתשובתו לתגובת המשיבים הסביר המבקש כי משך עתירתו בדיון לאחר שבית משפט קמא הבהיר לו כי המסלול הנכון לבירור טענותיו בנוגע לפגמים בגזירת עונשו הוא בתביעה אזרחית. משחזר בו המבקש מעתירתו, אין מקום להידרש לבקשת רשות ערעור על מחיקתה.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ג באלול התשע"ז (14.9.2017).
ש ו פ ט