רע"ב 1812/16 נידאל גרירי נ. שירות בתי הסוהר (בית סוהר דקל)

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ג' גדעון ) בעת"א 50003-01-16 מיום 23.2.2016, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטתו של המשיב 1 (להלן: שירות בתי הסוהר ) לדחות את בקשתו להשתלב בסבב חופשות.

2.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן 14 חודשים בגין ביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, כאשר זהו מאסרו השלישי. המבקש החל בריצוי המאסר ביום 1.6.2015, ותאריך שחרורו המנהלי מריצוי מלוא המאסר חל ביום 3.7.2016. על פי נתוני שירות בתי הסוהר, המבקש סווג כאסיר בקטגוריה ב'1 לעניין פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ). יובהר, כי משמעותו של סיווג זה, על פי סעיף יא לפקודת החופשות, היא שמדובר באסיר אשר כל יציאה שלו לחופשה מותנית באישור קמב"ס/אח"מ (קצין מודיעין בתי הסוהר ואגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל – ס.ג'.).

3.

המבקש פנה לשירות בתי הסוהר בבקשה להשתלב בסבב חופשות. בהתאם להוראות פקודת החופשות, התקבלה חוות דעת מפקד בית הסוהר "דקל", בו כלוא המבקש, ובה הומלץ על יציאתו של המבקש לחופשות; וכן התבקשה עמדת המשיבה 2, היא משטרת ישראל – אשר התנגדה לשילוב המבקש בסבב חופשות מהנימוק שקיים מידע מודיעיני אשר התקבל טרם מאסרו של המבקש, ואשר ממנו עלה כי לא ניתן לסמוך עליו לקיים את תנאי החופשה. על כן, שירות בתי הסוהר דחה את הבקשה.

4.

המבקש עתר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי, וטען כי התנהגותו לאורך מאסרו הייתה חיובית ביותר, וכי אין כל עילה או סיבה לדחות את בקשתו להשתלב בסבב חופשות. המשיבים השיבו לבקשה וטענו כי דחיית בקשתו של המבקש נעשתה עקב התנגדות המשיבה 2, אשר סברה כי לא ניתן לתת אמון במבקש בהסתמך על מידע מודיעיני הנוגע לאירוע קודם של ניסיון להימלט מפני הדין. בדיון שהתקיים ביום 23.2.2016, הוצג לבית המשפט המחוזי החומר המודיעיני בהסכמת בא-כוח המבקש. המבקש טען כי המידע המודיעיני נוגע לתקופה שלפני מאסרו, וכי ממילא הטענה שניסה להימלט מהמשטרה אינה נכונה, שכן המבקש התייצב מיוזמתו לחקירה.

לאחר הדיון, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובו נדחתה עתירת המבקש. בית המשפט קבע כי המידע המודיעיני בעניינו של המבקש מגוון וכי הידיעות התקבלו ממספר מקורות – אשר חלקם בעלי מהימנות גבוהה וחלקם מאומתים על פי הרישום המשטרתי. בית המשפט הוסיף כי התייצבותו של המבקש לחקירה נעשתה רק לאחר שנה וחצי, וכי גם בעניין זה קיים חומר מודיעיני אודות כוונה למסור גרסה שקרית כתירוץ לאי-ההתייצבות. על יסוד האמור, בית המשפט המחוזי מצא כי קיים חשש להימלטות של המבקש ולהפרת תנאי חופשה, וכי ההחלטה לדחות את בקשת המבקש להשתלב בסבב החופשות היא סבירה. מכאן הבקשה שלפניי.

5.

בבקשה למתן רשות ערעור, המבקש טוען כי לא היה מקום לדחות את בקשתו רק על סמך מידע מודיעיני ישן מלפני תקופת המאסר. המבקש מציין כי הוא הודה במעשיו, נטל עליהם אחריות והביע חרטה – הן בפני בית המשפט והן בפני הגורמים הרלבנטיים בשירות בתי הסוהר. לשיטתו, המאסר היווה עבורו זעזוע וניעור, כך שלא ישוב לדרכיו הקודמות. הוא שב ומציין כי התנהגותו לאורך מאסרו הייתה חיובית ולשביעות רצונם של אנשי שירות בתי הסוהר; כי אין מידע מודיעיני עדכני על מעורבות שלו בפלילים או בפעילות שלילית אחרת; כי הוא עבר הליכים טיפוליים שונים במהלך המאשר ונתרם מהטיפול; כי הוא השתלב בעבודה במהלך תקופת מאסרו; וכי הוא משמש אסיר תומך לאסיר השגחה מזה ארבעה חודשים לפחות. בנוסף, המבקש חוזר על טענתו כי הוא זה שהתייצב מיוזמתו בתחנת המשטרה לחקירה, כאשר לגרסתו הוא כלל לא ידע על הזימון לחקירה משום שלא היה בקשר עם הוריו. בשל כך, לגישתו, המידע המודיעיני אינו רלבנטי, ומכל מקום מידע זה אינו מצדיק, לשיטתו, את דחיית בקשתו לשילוב בסבב חופשות נוכח התנהלותו החיובית המתוארת במהלך תקופת המאסר.

6.

המשיבים, מאידך, סבורים כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור על הסף משום שזו אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית. אף לגוף הבקשה, המשיבים מטעימים כי על פי פסיקת בית משפט זה, זכותו של אסיר לצאת לחופשות היא פריבילגיה אשר הענקתה מסורה לשיקול דעתם של הגורמים הרלבנטיים בהתאם לדין ולנהלי שירות בתי הסוהר. המשיבים מציינים כי על פי פקודת החופשות, יציאתו של אסיר המסווג בקטגוריה ב'1, דוגמת המבקש, מותנית בין היתר באישורה של המשיבה 2. בעניינו של המבקש, המשיבים גורסים כי החומר המודיעיני וחוות הדעת הגלויה שהוגשו על ידי המשיבה 2 מבססים כדבעי את העדר היכולת לתת אמון במבקש כי יקיים את תנאי שחרורו, ועל כן, לעמדתם, לא נפל בשיקול דעתם של המשיבים פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום בו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו: רע"ב 8377/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (10.2.2016); רע"ב 6162/14 עזריאל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (1.12.2014); רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.1986)). במקרה שלפניי, הבקשה נוגעת לעניינו הספציפי של המבקש – ובפרט למשקל שניתן למידע המודיעיני בהחלטה לדחות את בקשתו להשתלב בסבב חופשות – והיא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית. כבר בשל כך, דין הבקשה להידחות.

8.

אף לגופו של עניין, סבורני כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של שירות בתי הסוהר ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כידוע, על פי תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978, יציאתו של אסיר לחופשה מבית הסוהר היא בגדר טובת הנאה הנתונה לשיקול דעתו של מנהל בית הסוהר, בהתאם לכללים שנקבעים על ידי הנציבות. בפסיקת בית משפט זה אמנם ניתן מעמד מסוים לזכותו של האסיר לצאת לחופשה, אך עם זאת הובהר כי אין מדובר בזכות המוקנית לו באופן אוטומטי, וכי הקנייתה כפופה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים (ראו: רע"ב 3881/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 19 ( 21.10.2015); רע"ב 1657/15 ציון נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 (30.3.2015) ).

9.

ההחלטה לדחות או להתנגד לבקשתו של אסיר להשתלב בסבב חופשות היא החלטה מנהלית, וככזו הביקורת השיפוטית עליה מתמצה לבחינת חוקיות ההחלטה וסבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים. כלל הוא כי בית המשפט אינו נכנס בנעליהם של גורמים אלו ואינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם – אלא בוחן האם שיקול הדעת הופעל באופן סביר ועל יסוד שיקולים ענייניים בנסיבות המקרה (ראו: רע"ב 2478/16 דעאס נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (11.4.2016); רע"ב 7482/15 מסראווה נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (24.12.2015 )).

10.

לצורך בחינת סבירות ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המבקש במקרה שלפניי, הוריתי למשיבים ביום 17.4.2016 להעביר לעיוני את החומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש, והוא הועבר ביום 19.4.2016. לאחר שעיינתי בחומר זה, מצאתי – בדומה לבית המשפט המחוזי –כי החומר המודיעיני הוא רלבנטי אף בשלב זה וכי הוא מקים חשש לאי-קיום תנאי החופשה ולהימלטות של המבקש. משכך, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר לדחות את בקשתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות. החלטה זו מבוססת על שיקול ענייני, והבחירה להעדיף את משקלו של המידע המודיעיני על פני התנהלותו החיובית של המבקש לאורך תקופת מאסרו אינה לוקה בחוסר סבירות כלשהו. אף מטעם זה, אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

11.

סוף דבר, הבקשה נדחית.