רע"ב 2424/17 עודי מסראווה נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ) ב-עת"א 35405-10-16, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש להקלה בתנאי החופשה שלו, כך שיבוטל התנאי המרחיק אותו מהישוב קרע , מקום מגוריו, עובר לכניסתו למאסר.

אביא להלן את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בן שבע שנים וארבעה חודשים בגין הרשעתו בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין, ניסיון להיזק מכוון בחומר נפץ, איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ועבירות רכוש. המבקש החל לרצות את מאסרו בתאריך 26.06.2012 ותאריך שחרורו, לאחר ריצוי מלוא תקופת מאסרו, חל בחודש אוקטובר 2019.

3.

המבקש מסווג בידי שירות בתי הסוהר לעניין יציאה לחופשות בקטגוריה ב/1, דהיינו: "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית – באישור אח"מ/ קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה שייקבעו על ידי אח"מ/ קמב"ס" (ראו: פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" ) .

4.

כעולה מתגובת המשיבים לבקשה – המבקש משולב בסבב חופשות החל מחודש אפריל שנת 2016. בהתאם לעמדת משטרת ישראל, אשר גובשה על רקע עברו הפלילי של המבקש, וסכסוכים נטענים רבים שיש לו ב כפר קרע – המבקש איננו מורשה לשהות ב כפר קרע במסגרת חופשותיו.

5.

בתאריך 27.10.2016 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד, כשהוא איננו מיוצג, עתירה לשינוי תנאי חופשתו, כך שיורשה לו לקיים את חופשותיו ב כפר קרע בבית משפחתו. במסגרת העתירה המבקש טען כי בתאריך 08.11.2015 נערך, לגירסתו, הסכם "סולחה" בינו לבין הגורמים עימם הוא היה מסוכסך, ועל כן, לשיטת המבקש, אין מניעה כי הוא יגיע במסגרת חופשותיו ל כפר קרע .

6.

בתאריך 31.12.2016 המשיבים הגישו את תגובתם לעתירה, ובמסגרתה צוין, בין היתר כי עד למועד זה המבקש טרם העביר לידי המשיבים את הסכם "הסולחה" הנטען על ידו, ומשיועבר ההסכם האמור – המשיבים יעבירו אותו לבחינת הגורמים הרלבנטיים, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לבדוק האם אפשר להיעתר לבקשתו של המבקש.

7.

בתאריך 03.01.2017 התקיים דיון בעתירה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. במהלך הדיון, המבקש הגיש את הסכם ה"סולחה" הנטען. בתום הדיון, בית המשפט המחוזי הנכבד נכבד הורה למשיבים לבחון את הסכם ה"סולחה", וקבע כי המשך הדיון בעתירה יתקיים בתאריך 07.02.2017.

8.

בתאריך 06.02.2017 המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי הנכבד הודעת עדכון, בגדרה נמסרה, בין השאר, עמדתה של משטרת ישראל כדלקמן:

"... ההסכם נבחן ע"י יחידת השטח אשר ציינה כי אינו מוכר לה... לאור האמור מ"י

(משטרת ישראל – ח"מ ) מתנגדת לביטול ההרחקה".

נוכח עמדת המשטרה האמורה – המשיבים טענו כי החלטת שירות בתי הסוהר בעניינו של המבקש היא סבירה, ועל כן יש לדחות את העתירה.

9.

בתאריך 07.02.2017 התקיים דיון שני בעתירה, הפעם כשהמבקש מיוצג, ובמסגרתו המבקש טען כי היה על משטרת ישראל לבחון את הסכם ה"סולחה" אל מול המעורבים הרלבנטיים, ולא להסתפק בתגובה כי ההסכם האמור איננו מוכר לה. עוד נטען כי המדובר באסיר חיובי, ללא עבירות משמעת, או הפרת תנאי חופשות, ואשר קיבל חוות דעת חיוביות מגורמי הטיפול, ועתיד לשוב להתגורר ב כפר קרע לאחר שחרורו ממאסר . המשיבים טענו, מנגד, כי נשקפת למבקש ולשלום הציבור מסוכנות ככל שתתאפשר חזרתו של המבקש ל כפר קרע . בסיום הדיון – בית המשפט המחוזי הנכבד הורה למשיבים להגיש: "מזכר חתום על ידי שוטר של יחידת השטח לגבי הפעולות שביצע כבסיס לחוות הדעת שניתנה".

10.

בתאריך 21.02.2017 התקיים דיון שלישי בעתירה, ובגדרו המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי הנכבד מסמך חסוי החתום על ידי שוטר מטעם יחידת השטח.

11.

בתאריך 21.02.2017 הנ"ל – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את עתירתו של המבקש וקבע כי חרף חלוף הזמן, העובדה כי המבקש כבר יוצא לחופשות, ובשים לב לכך שמשטרת ישראל היא האמונה על ביטחון הציבור – דין העתירה להידחות מן הטעם של ביטחון הציבור, וכך הוא פסק בהקשר האמור:

"בישיבת היום הוצג לעיוני המזכר שנחתם על ידי שוטר שעשה את הבדיקה המבוקשת. המסמך הינו חסוי, מטעמים ברורים, ולא ניתן לגלות את תוכנו. נטען בעתירה במהלך הדיון בפניי, כי העותר [המבקש – ח"מ ] מוחזק מזה 5 שנים בכלא ולא נרשם כל סכסוך בין המשפחות בכפר קרע. עוד נטען כי במהלך החופשות התנהגותו של העותר [המבקש – ח"מ ] הייתה חיובית ולא נרשמה כל הפרה. תיאמר האמת כי מלכתחילה סברתי כי יש להתערב בהחלטת המשיב, אולם, במחשבה שניה, כי דין העתירה להידחות. משטרת ישראל היא האמונה על בטחון הציבור והיא הגורם המקצועי שמתפקידו לבחון בקשה זו של האסיר. חרף חלוף הזמן והעובדה כי העותר

[המבקש – ח"מ ]

יוצא לחופשות לאור האמור במזכר שהוצג לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות מן הטעם של בטחון הציבור " (ראו: שם, בעמ' 10; ההדגשה שלי –

ח"מ ).

מכאן הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

12.

לטענת באת-כוח המבקש, על אף העובדה שעניינו איננו מעלה סוגיה משפטית עקרונית, במקרה דנן מתקיימות "נסיבות אנושיות" שבעטיין יש לקבל את הבקשה. לגישת באת-כוח המבקש, בית המשפט המחוזי הנכבד שגה עת שדחה את עתירתו של המבקש שכן נסיבותיו האישיות של המבקש, הליכי שיקומו, והשתלבותו עד כה בסבבי חופשות מצדיקים את שינוי תנאי החופשה שלו כמבוקש על ידו. לגישת באת-כוח המבקש, לדחיית העתירה יש השפעה לא רק על חופשותיו של המבקש, כי אם גם על שאלת תנאי שחרורו ממאסר, ככל שבקשתו לעניין זה תתקבל בידי ועדת השחרורים.

13.

המשיבים טענו, מנגד, כי דין הבקשה להידחות. לגישת המשיבים, דין הבקשה להידחות על הסף שכן היא עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש. המשיבים הוסיפו כי דין הבקשה להידחות אף לגופה שכן החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר למבקש לשהות ב כפר קרע

בעת

יציאתו לחופשות הינה סבירה ואיננה מקימה עילה להתערבות שיפוטית. המשיבים טענו עוד כי המבקש כבר שולב בסבב חופשות וכי אין בהתנהגותו החיובית הנטענת בחוות דעת גורמי השיקום כדי לאיין את הסכנה הנשקפת למבקש ולשלום הציבור עם שובו ל כפר קרע . עוד נטען כי המבקש מסווג תחת קטגוריה ב/1 וכי יציאותיו לחופשה מוגדרות כטובת הנאה שאיננה זכות מוקנית, ומשכך היא כפופה לתנאים שנקבעים על ידי הגורמים הרלבנטיים – שהחליטו, בנסיבות, מתוקף סמכותם שלא לאשר את יציאתו ל כפר קרע . המשיבים מסרו עוד במסגרת הטיפול בבקשה שבכותרת – נערכו בחינות נוספות מטעם משטרת ישראל בנוגע לעניינו של המבקש, ולאחר ביצוע בחינות אלו, עמדת המשטרה נותרה כשהייתה (מש/1).

14.

המבקש השיב לתגובת המשיבים, לאחר נטילת רשות, ובמסגרת זו טען כי מחוות דעת המשטרתית העדכנית בעניינו (מש/1) – לא ניתן להסיק כי קיים מידע עדכני רלבנטי, המעיד על מסוכנות הנשקפת מהמבקש כעת.

דיון והכרעה

15.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים ובחומר שצורף להן ובחוות הדעת המשטרתית בעניינו של המבקש – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . אביא נימוקיי להחלטתי זו מיד בסמוך.

16.

בפסיקתנו נקבע כי על דרך הכלל, מתן רשות ערעור בעתירות אסיר – תינתן רק במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר המבקש (ראו: רע"ב 2255/16 בראנץ נ' מדינת ישראל (12.07.2016); רע"ב 2002/07 ביטון נ' מדינת ישראל (14.05.2017)). בפסיקתו של בית משפט זה אמנם הובעו גם דעות נוספות, לפיהן ראוי לנהוג ביתר גמישות בהענקת רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר מהסוג שלפני, וזאת מתוקף העובדה ש"גילגולן" הראשון הוא בדיון בפני ערכאה מנהלית. עם זאת, גם לפי הגישה המרחיבה יחסית – אינני סבור כי ראוי ליתן פה רשות ערעור, וזאת משום שלא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בעניינו של המבקש (ראו: רע"ב 5089/13 אוחנה נ' שירות בתי הסוהר ואח'

(24.07.2013); רע"ב 3560/15 אסולין נ' שירות בתי הסוהר

(28.05.2015)).

17.

נקודת המוצא במכלול הנדון כאן היא כי לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה – מקל וחומר שלא לבחור את המקום בו היא תתקיים – וההחלטה אם לאשר חופשה כזו, אם לאו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים אצל המשיבים, או במקרה דנן למשטרת ישראל. הגורמים המוסמכים נדרשים לאזן במקרים מסוג זה בין ההגנה על שלום הציבור ושלומו של האסיר, לבין חשיבות יציאתו של האסיר לחופשה המבוקשת על ידו (ראו: רע"ב 2440/15

קבועה נ' שירות בתי הסוהר (08.04.2015); רע"ב 2020/15

נדב נ' שירות בתי הסוהר (03.08.2015)). ב-רע"ב 8267/10 פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.2012), חברתי, השופטת (כתוארה דאז), מ' נאור , קבעה בהקשר זה כדלקמן:

"... הביקורת השיפוטית על החלטה בנוגע ליציאת אסיר לחופשות הנה זהירה ומצומצמת לבחינה האם מדובר בהחלטה בלתי סבירה, האם היא מבוססת על שיקולים בלתי סבירים, או האם נפל בה פגם אחר המצדיק התערבות..." (שם, בפיסקאות 7-6).

18.

במקרה דנן משטרת ישראל סבורה כי פוטנציאל המסוכנות הנשקף כלפי המבקש; מהמבקש לאחרים ולשלום הציבור – הינו כזה שלא ניתן לאיון, ככל שהמבקש יצא במסגרת חופשתו ל כפר קרע . הלכה היא כי בית המשפט איננו נכנס בנעליה של הרשות המינהלית לעניין זה, ואיננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה, אלא הוא בוחן האם שיקול הדעת הופעל באופן סביר בנסיבות העניין (ראו: רע"ב 5436/15 אסור נ' משטרת ישראל ואח' (15.03.2016); רע"ב 1812/16 גרירי נ' שירות בתי הסוהר

(20.04.2016)).

בית המשפט המחוזי הנכבד מצא נוכח החומר הגלוי והחסוי בעניינו של המבקש – כי לעת הזו קיים סיכון בקבלת בקשתו של המבקש לצאת במסגרת החופשה לבית הוריו ב כפר קרע. נקבע כי חרף הסכם ה"סולחה" הנטען, התנהגותו החיובית של המבקש, עמדת גורמי הטיפול וחלוף הזמן מעת מעצרו – עדיין לא התפוגג החשש העולה מהמידע שהוצג בפניו והסכנה שבעטיה נקבע תנאי מגביל זה מלכתחילה עדיין מתקיימת

(ראו: עמ' 10 להחלטה). לא מצאתי טעם טוב להתערב בקביעות אלו המבוססות על החומר הקיים בעניינו של המבקש.

19.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . מבלי לפגוע באמור לעיל, ככל שבעתיד יחול שינוי נסיבות והמבקש יגיש בקשה חדשה – חזקה על הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל כי יבחנו את תוקפו ועוצמתו של המידע המודיעיני בעניינו של המבקש, ויהיו ערים לשינויים ולהתפתחויות במכלול.