רע"ב 8267/10 פלוני נ. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' טל) אשר דחה את עתירת המבקש ליציאה לחופשות מבית הסוהר.

העובדות וההליכים

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של שמונה שנים בגין עבירות מין בתוך המשפחה, שעשה המבקש במשך שנים בבת אשתו מנישואיה הקודמים, בהיותה קטינה, ובגין מעשה מגונה בקטינה נוספת ממשפחתו. זהו מאסרו הראשון של המבקש והוא החל לרצותו ביום 14.11.2004. המבקש סווג לצורך מתן חופשה בקטגוריה א'. כלומר, בקטגוריית אסירים אשר לפי פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ), אינם נהנים מחופשות משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. יש לציין כי המבקש הוצא למספר חופשות מיוחדות וקצרות, בליווי.

2.

הרקע לבקשת רשות הערעור הנוכחית – סירובו של המשיב 1 (להלן: שירות בתי הסוהר ) לשנות את סיווג המבקש וסירובו להוציא את המבקש לחופשות, לאור חוות דעת שלילית מטעם הוועדה לגילוי עריות. לפני הגשת העתירה נשוא הבקשה הנוכחית, הגיש המבקש שתי עתירות נוספות כנגד סירוב שירות בתי הסוהר להוציאו לחופשות. ביום 3.6.2008 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת י' שיצר) את עתירתו הראשונה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שחוות הדעת מטעם הוועדה לגילוי עריות קבעה כי נשקפת מהמבקש מסוכנות למתלוננות ועל כן לא מומלץ להוציאו לחופשות. זאת, על אף שבחוות הדעת מטעם המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ) לא הובעה התנגדות להוצאת המבקש לחופשות. בית המשפט קבע כי לאור הראיות שהובאו בפניו החלטת הוועדה סבירה – ודחה את עתירת המבקש. בהמשך כאמור הגיש המבקש עתירה נוספת ובה ביקש להוציאו לחופשות. ביום 2.9.2009 דחה

בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן) גם עתירה זו, וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה לגילוי עריות לפיה נשקפת מהמבקש מסוכנות ועל כן אין להוציאו לחופשה.

החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה

3.

כשנה לאחר מכן הגיש המבקש עתירה שלישית לבית המשפט המחוזי, ובה עתר שוב כנגד סירוב שירות בתי הסוהר להוציאו לחופשות. ביום 27.10.2010 דחה בית המשפט את העתירה. בית המשפט קבע כי שירות בתי הסוהר מתנגד להוצאת המבקש לחופשות לאור חוות דעת עדכנית, אשר חלקה גלוי וחלקה האחר חסוי, של הוועדה לגילוי עריות. חוות הדעת, כך קבע בית המשפט, מלמדת כי יציאת המבקש לחופשות עשויה לפגוע מבחינה נפשית במתלוננות ולגרום לנסיגה בהליך הטיפולי שהן עוברות. כן צוין בחוות הדעת כי המבקש לא הביע חרטה או אמפתיה לסבלן של המתלוננות ובמרבית מאסרו הכחיש את עשיית מעשיו כלפיהן. בית המשפט ציין כי המבקש אומנם החל בהליך שיקומי בבית הסוהר רימונים, אך טיפול זה הופסק לאחר שהמבקש הועבר לבית הסוהר מעשיהו. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין בחוות דעתו של מב"ן כי לא נשקפת מסוכנות מהמבקש כדי להצדיק את יציאתו של המבקש לחופשה. שכן, הדבר ישפיע באופן שלילי על המתלוננות. בהתחשב באמור, קבע בית המשפט כי דין העתירה להידחות אך רשם בפניו את הצהרת בא כוח המדינה לפיה ישולב המבקש בתוכנית טיפולית כבר בחודש הקרוב.

מכאן בקשת הערעור שבפניי.

הבקשה

4.

המבקש טען כי

שגה בית המשפט המחוזי

בדחותו את העתירה.

המבקש טען כי החלטת הוועדה לגילוי עריות אינה סבירה באופן קיצוני, ניתנה מבלי שקיבל המבקש זכות טיעון, ללא בדיקה מספקת של נתוני המבקש והושפעה משיקולים זרים, כגון השיקול לפיו המבקש לא שילם את הפיצוי שהוטל עליו בגזר הדין למתלוננות. בעיקר טען המבקש כי החלטת הוועדה כי נשקפת מהמבקש מסוכנות למתלוננות, מתעלמת מחוות הדעת החיובית מטעם מב"ן. המבקש הוסיף וטען כי הוועדה בחוות דעתה קבעה כי יציאתו של המבקש לחופשה תפגע בהתקדמות הטיפול אותו עוברות המתלוננות, ואולם, לטענתו לא הוכח כי טיפול כזה אכן התקיים. המבקש הוסיף וטען כי החלטת הוועדה לגביו אינה מידתית שכן הוועדה לא נתנה דעתה להצעת המבקש לפיה יתאפשר לו לצאת לחופשות בתנאים מגבילים. על כן, שירות בתי הסוהר לא צריך היה להתחשב במסקנותיה בסירובו לאפשר למבקש יציאה לחופשות, ובית המשפט המחוזי צריך היה להתערב בהחלטתו. בהתחשב באמור לעיל התבקש בית משפט זה ליתן רשות ערעור, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות לשירות בתי הסוהר לאפשר למבקש לצאת לחופשות בתנאים מגבילים.

5.

לאחר שהובאה בפניי הבקשה הוריתי על הגשת תגובה מטעם המשיבים, ועל צירוף החומר החסוי שעמד בפני בית משפט המחוזי ובפני הוועדה לגילוי עריות. עקב שביתת הפרקליטות לא התקבלה תגובה זו עד היום, ואילו בא כוח המבקש הגיש בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה. הוריתי על הגשת מסמכים נוספים שלא צורפו לבקשה, ולאחר שהללו נשלחו על ידי בא כוח המבקש, החלטתי להיעתר לבקשתו זו ליתן החלטה בהעדר תגובה. זאת, על אף שנדמה כי במקרה דנן מידע עדכני יכול היה רק לסייע, ולכך אתייחס גם בהמשך הדברים [ראו והשוו: רע"ב 8049/10 אליא נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 13.12.2010)].

דיון

6 .

שאלת התערבותו של בית המשפט בבקשות רשות ערעור מסוג זה, בהן בית המשפט המחוזי הוא בגדר הערכאה השיפוטית הראשונה, כבר נידונה ואין צורך להרחיב [ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , סעיפים 3-4 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 11.3.2009)]. אכן, ייתכן ויש מקום לדון בבקשות ממין אלה ביתר גמישות, ואולם במקרה זה אין צורך להכריע בכך. שכן, גם אם אניח שיש לנקוט בגישה המרחיבה, אין בידי לקבל את הבקשה שבפניי. על דרך העיקרון, זכות לחופשה מבית הסוהר אינה זכות מוקנית. אלא, מדובר בפריבילגיה הניתנת לפי שיקול דעת הרשות ותלויה באיזון עם אינטרסים אחרים [ראו: רע"ב 6490/10 לוי נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 6.9.2010) ;

לעמדה לפיה יש להתחשב בציפיותיו הסבירות של האסיר ליציאה לחופשה ראו: רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 9.7.2007) ; וכן רע"ב 5926/10 ואנונו נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 5.12.2010)]. בענייננו, ההחלטה לגבי המבקש נפלה בשים לב לנתוניו הפרטניים של המבקש ולמסוכנות הנשקפת ממנו למתלוננות.

7.

הביקורת השיפוטית על החלטה בנוגע ליציאת אסיר לחופשות הנה זהירה ומצומצמת לבחינה האם מדובר בהחלטה בלתי סבירה, האם היא מבוססת על שיקולים בלתי סבירים או האם נפל בה פגם אחר המצדיק התערבות [ראו: רע"ב 7663/06 בטש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 20.9.2006)]. כאשר עסקינן באסיר שביצע עבירות מין בתוך המשפחה, יציאתו לחופשות מותנית בקבלת חוות דעת הן מטעם מב"ן ו הן מטעם הוועדה לגילוי עריות. אין זה מקרה שנדרשות חוות דעת משני גורמים מקצועיים שונים כתנאי ליציאה לחופשות. בעוד חוות דעת מב"ן מתמקדת במסוכנות המינית של האסיר ביחס לכלל הציבור, חוות דעת הוועדה לגילוי עריות עניינה בבירור מסוכנות לקורבן העבירה שהוא בן משפחה [ראו: רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 18.11.2007) ; רע"ב 7549/09 כוכבי נ' מדינת ישראל , סעיף 7 לפסק דיני (לא פורסם, 4.11.2009)(להלן: עניין כוכבי )]. חוות דעת שלילית מטעם הוועדה לגילוי העריות עשויה להביא למסקנה כי אין לאשר למבקש יציאה לחופשות גם אם היא נוגדת חוות דעת מב"ן [ראו: רע"ב 6375/06 בטש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.9.2006)(להלן: עניין בטש הראשון )].

8.

בחוות דעת מיום 12.10.2010 בעניינו של המבקש, ציינה הוועדה לגילוי עריות כי אומנם המבקש שולב בטיפול קבוצתי לעברייני מין, אך מנחי הקבוצה התרשמו כי המבקש "עודנו מבטא עיוותי חשיבה המאפיינים עברייני מין, כאשר ביטויי האמפתיה מילוליים בלבד". עוד צוין כי המבקש לא השלים את הטיפול עקב העברתו מתוך שיקולי גורמי מודיעין לבית הסוהר מעשיהו, ונכון למועד חוות הדעת עוד לא שולב בקבוצה טיפולית בבית סוהר זה. הוועדה הוסיפה בחוות דעתה כי המבקש עדיין מתקשה להסביר את המניעים שהובילו אותו למעשה העבירה, מתאר את העבירות תוך ניתוק רגשי ומכחיש משיכה מינית לקורבנות בפרט ולנערות בכלל. בנוסף, צוין בחוות דעת הוועדה גם כי המבקש לא שילם את הפיצויים שנפסקו למתלוננות, ומכך הסיקה הוועדה אי לקיחת אחריות על מעשיו, אף שהודה לאחרונה בביצוע עבירות.

9.

די בקביעותיה של ועדת גילוי עריות המבוססת על יחסו של המבקש למעשיו, כדי לבסס את המסוכנות הנשקפת ממנו לקורבנות העבירה (ראו והשוו: עניין בטש

הראשון לעיל). מקום בו הגורמים המקצועיים חוששים כי לא ניתן לנטרל את מסוכנות האסיר בעת שהייתו בחופשה, אזי האינטרס שבמניעת נזק וסכנה לציבור, ובמקרה זה קורבנות העבירה, גובר על אינטרס האסיר לצאת לחופשה (ראו: עניין כוכבי לעיל, סעיף 8 לפסק דיני). לפיכך, לא שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר הסתמכה על המלצת הוועדה.

10.

אכן, נוכח שביתת הפרקליטות לא הוגשו כאמור תגובת המשיב והחומר החסוי שעמד נגד עיני הוועדה לגילוי עריות ובפני בית המשפט המחוזי, אך בא כוח המבקש עמד, כזכור, על מתן החלטה. לדידי די באינפורמציה הגלויה שציינה הוועדה כדי להצדיק אי התערבות. אך ראוי להדגיש: נציג המדינה הצהיר בבית המשפט המחוזי כי המבקש ישולב בקבוצה טיפולית. אין אנו יודעים אם כך ארע, ואם כך ארע, מה ההשלכות של הדבר על המבקש. ואולם, יש לטפל במקרה זה ב"משקפיים מעשיות" כדי שהן המבקש והן הציבור, והמתלוננות בפרט, לא יקופחו עקב שביתת הפרקליטות [ראו: רע"ב 5926/10 ואנונו נ' שרות בתי הסוהר (טרם פורסם, 5.12.2010)]. נימוקיו של המבקש – כאמור – לא שכנעוני כי החלטת הוועדה לגילוי עריות הייתה בלתי סבירה, אך מאחר שאין בענייננו מידע עדכני לגבי המבקש ולגבי שילובו בקבוצה טיפולית, אבקש כי עניינו יובא בהקדם בפני שירות בתי הסוהר, כדי שיעריך מחדש את מצבו באופן עדכני ופרטני.

11.

בכפוף לאמור לעיל – הבקשה נדחית.