רע"ב 8049/10רן אליא נ. שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (השופט י' אברהם) אשר דחה את עתירת המבקש שתחילתה בבקשה לצאת לחופשות, אך המשכה, בהסכמה, רק בשאלה של קבלת טיפול שיקומי המתאים למבקש.

העובדות וההליכים

1.

המבקש מרצה עונש של 30 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של סחר, ייבוא וייצוא סמים. מאסרו הנוכחי של המבקש הוא מאסרו הראשון. המבקש החל לרצות את עונשו ביום 17.5.2009. בסמוך לסיום 1/4 ממאסרו, הגיש המבקש בקשת יציאה לחופשה, ובעקבות בקשתו הומלץ להפנותו לתוכנית שיקום טיפולית.

2.

הורתי על קבלת תגובת הפרקליטות אך תגובה זו לא התקבלה עקב שביתת הפרקליטות, ובא כוח המבקש ביקש כי תינתן הכרעה בבקשה בהעדר תגובה. החלטתי להיענות לבקשה זו, אף שהמתנה להסברים עדכניים של המשיבה יכולה הייתה, לטעמי, רק להועיל.

3.

תחילת הדברים בעתירה שהוגשה כנגד החלטת שרות בתי הסוהר שלא להמליץ על יציאת המבקש לחופשה. על עתירה זו השיבה המדינה כי המבקש זקוק לטיפול בהתמכרות לסמים, אך לא ניתן לשלבו בטיפול כזה מכיוון שאינו מדווח באופן עקבי ומהימן על השימוש בסמים. במהלך הדיון שהתקיים ביום 14.7.2010, ועל פי הצעת המדינה, צומצמה העתירה והועמדה במסגרתה רק הבקשה לקבלת טיפול מתאים, ולא בקשה לקבלת חופשה. באת כוח המדינה הבהירה כי היה והמבקש ישולב בטיפול ויתמיד בו, יהיה מקום לשקול את יציאתו לחופשה. העתירה צומצמה בהסכמה בהתאם, ובית המשפט הורה על קבלת כתב תשובה משלים שיתייחס לבדיקות שיש לבצע למבקש ולאפשרות שילובו בתוכנית טיפולית כלשהי.

4.

בכתב התשובה המשלים שהוגש צוין כי ביום 11.8.2010 נפגש המבקש עם גורמי הטיפול השונים. במהלך פגישה זו נערכה סקירה של אבחון הצרכים השונים של המבקש והוא הודה כי מסר מידע לא מדויק ביחס לשימושו בסמים. הוא טען שמניעו לכך היה החשש כי מידע על שימוש בסמים יפגע בהתקדמותו. ביום 23.8.2010 נבדק המבקש פעם נוספת על ידי נרקולוגית, ובמהלך בדיקה זו הודה בשימוש מזדמן בסמים אך שלל התמכרות. בעקבות פגישה זו הומלץ על המשך מעקב בדיקות שתן ועל המשך טיפול מתחזק ומשמר. לא הומלץ על טיפול גמילה אינטנסיבי. בתגובת הגורמים המקצועיים שצורפה לכתב התשובה המשלים נאמר כי תינתן למבקש הזדמנות נוספת להצטרף לקבוצה טיפולית מסוימת, לכשתפתח. כן הובהר כי יוצע למבקש להצטרף למפגשי מכורים אנונימיים [ראו והשוו: ע"פ 5288/06 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.7.2006)].

עוד צוין כי בכפוף להשתלבותו בתוכנית הטיפולית המוצעת, תגובש חוות דעת ליציאתו לחופשה.

5.

בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי דין עתירת המבקש להידחות. החלטת בית המשפט נומקה בכך שכאמור, עתירת המבקש צומצמה לדרישה לכך שתימצא לו תוכנית טיפולית הולמת. על כן, משנמצאה מסגרת טיפולית מתאימה למבקש, על ידי הגורמים המוסמכים והמומחים לכך, אין למבקש על מה להלין. בית המשפט הוסיף וציין כי אומנם המבקש טען שתוכנית זו אינה מתאימה לצרכיו, אך הוא לא תמך את טענותיו בהערכה מקצועית כל שהיא.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

הבקשה

6.

המבקש השיג על החלטת בית המשפט קמא, על נימוקיה. ראשית, טען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שקיבל את התוכנית הטיפולית המוצעת על ידי המשיב, על אף שמדובר בתוכנית הכוללת מפגשים עם מכורים אנונימיים. מפגשים כאלה, לטענתו, אינם עונים להגדרה של תוכנית טיפולית. המבקש הוסיף וטען כי התוכנית הטיפולית הוצעה מבלי שצרכיו נבחנו כראוי וכי ממילא לקח חלק במספר מפגשים של הקבוצות המוצעות לו על ידי המשיב. עוד טען המבקש כי היה על בית המשפט לקחת בחשבון כי אין לו עבר פלילי וכן זהו מאסרו הראשון. לבסוף, טען המבקש כי הסירוב להוציאו לחופשה אינו כדין. שכן, כך טען, אין להתנות יציאה לחופשה בהשתתפות בתוכנית טיפולית, כאשר אין בנמצא תוכנית כזו המתאימה לצרכיו. לפיכך, מבוקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור, ולהורות למשיב להוציא את המבקש לחופשה. לחלופין, להורות למשיב להסתפק בהשתתפותו בתוכניות הטיפוליות עד כה, ולאפשר לו לצאת לחופשה.

7.

לאחר שהובאה בפניי הבקשה האמורה הוריתי על הגשת תגובה מטעם המשיב. ואולם, עקב שביתת הפרקליטות לא הוגשה תגובה זו עד היום. בנסיבות המקרה דנן, המתנתי לקבלת התגובה, מתוך מחשבה שיובא בפני מידע עדכני, אך המבקש עמד, כאמור, על מתן החלטה.

דיון והכרעה

8.

לא מצאתי כי הבקשה מעלה טעמים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. אין מדובר בשאלה משפטית או בשאלה אחרת בעלת חשיבות כללית. גם כשנוקטים בגישה המחילה מבחן מרחיב יותר כאשר עסקינן בעתירות אסיר לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1971, אין בכך כדי לשנות את המסקנה [ראו והשוו: רע"ב 6490/10 לוי נ' שירות בתי הסוהר , סעיף 4 להחלטתו של השופט פוגלמן (טרם פורסם, 6.9.2010)].

9.

בבסיס הבקשה עמדה טענתו של המבקש לפיה מאחר שהתוכנית הטיפולית שהוצעה לו אינה מתאימה לצרכיו, יש להתיר את יציאתו לחופשות וכי ממילא, אי מציאת תוכנית שיקומית מתאימה אינה מצדיקה שלילת חופשה. ואולם, בא כוח המבקש הסכים בערכאה הדיונית לצמצום עתירתו לבקשה לקבלת טיפול שיקומי מתאים. על כן, הוא מנוע כעת מלהרחיב חזית תוך העלאת טענות ביחס לזכאותו לחופשה במסגרת השגתו על פסק דינו של בית המשפט קמא [ראו והשוו: ע"א 8745/04 שם טוב נ' רבינוביץ' (לא פורסם, 20.2.2006)]. המבקש אף לא טען כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות כל שהן המצדיקות סטייה מאותו הסדר דיוני שהביא לצמצום גדרי העתירה בערכאה הראשונה [ראו והשוו: ע"א 5267/03 פרג'-גשורי נ' מיטל , פ"ד נט(5) 337, 352-353 (2005)]. באי כוח המשיב הציעו את ההסדר על מנת לייעל את הדיון, ואף הבהירו כי אם יתמיד המבקש בתוכנית הטיפולית המוצעת – תישקל בקשתו ליציאה לחופשה מחדש. בא כוח המבקש נתן את הסכמתו לכך ואין הוא יכול למשוך ידיו ממנה רק מאחר שתוצאת פסק הדין אינה לרוחו. על כן, אין מקום ליתן רשות ערעור.

10.

גם לגוף העניין אין להתערב בהחלטה שהתקבלה על ידי המשיב. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו של המשיב בשיקול דעתו שלו, ויתערב בהחלטתו רק אם חרגה היא ממתחם הסבירות [ראו: רע"ב 5569/10 שפירו נ' שירות בתי הסוהר , סעיף 4 להחלטתו של השופט דנציגר (טרם פורסם, 26.8.2010)]. נימוקי המבקש לא שכנעוני כי החלטת המשיב לגבי התוכנית הטיפולית המתאימה לו אינה סבירה. מחוות הדעת השונות בעניינו של המבקש עולה כי התרשמות גורמי הטיפול מהמבקש הייתה כי מדובר באדם המתנהג באופן כוחני ומניפולטיבי וממזער את חומרת העבירות שביצע. גורמי הטיפול התרשמו כי המבקש שינה את גרסתו ביחס לשימוש בסמים מספר פעמים. דבר המצביע, להערכתם, על מהימנות מוגבלת, על כן לא ניתן לשלול כי המבקש משתמש בסמים וכי לעת הזו – נשקפת מסוכנות מיציאת המבקש לחופשות.

11.

על יסוד נתונים אלה הותאמה למבקש, על ידי גורמים המומחים לכך, תוכנית טיפולית, הלוקחת בחשבון שימוש מזדמן בסמים ואת מעורבותו בעבירות סמים. תוכנית זו הוצעה לאחר שהמבקש הודה שמסר מידע לא מדויק בנוגע לשימוש בסמים ולאחר פגישה נוספת עם גורמי המקצוע הרלבנטיים. אין יסוד, לכן, לקבל את הטענות לפיהן המבקש לא אובחן כראוי, וכי אין המדובר בתוכנית שתסייע לו להתגבר על העבירות שביצע.

12.

אין בידי לקבל גם את טענת המבקש לפיה יש להסתפק במפגשים הטיפוליים בהם השתתף עד כה ולהוציאו לחופשה כעת. אומנם, כפי שהובהר בענייננו, נוכח צמצום העתירה על ידי העותר איננו דנים כלל בעניין זכאותו לחופשות. יחד עם זאת, אציין כי בעדכון מטעם גורמי המקצוע בעניינו של המבקש מיום 25.8.2010 צוין כי עדיין קיים פוטנציאל מסוכנות בהוצאת המבקש לחופשה. יציאת אסיר לחופשה אינה זכות מוקנית, אלא מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות לכך. ההחלטה האם לאשר יציאה לחופשה היא פרי האיזון בין הצורך להגן על שלום הציבור מפני מסוכנות האסיר לבין החשיבות שביציאתו לחופשה מבחינת שיקומו ורווחתו [ראו: עניין לוי לעיל]. ואולם, כאמור, הובהר באותן עדכון כי בכפוף להשתלבותו של המבקש בתוכנית הטיפולית המוצעת עניינו יישקל בשנית. על כן, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, ניתן להניח כי ככל שיתמיד המבקש בהליך הטיפולי ותוצאותיו יהיו משביעות רצון – ניתן יהיה לשקול בחיוב את הוצאתו לחופשה. אם יוחלט אחרת – דלתות בית המשפט פתוחות בפני המבקש [ראו והשוו: רע"ב 5926/10 וענונו נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 5.12.2010)].

13.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות.