רע"ב 571/15 אליאסוף לוי נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (הנשיא א' טל ) בעת"א 14230-11-14 מיום 7.1.2015 בגדרה נדחתה עתירת המבקש בעניין שילובו בסבב חופשות.

עיקרי העובדות

1.

המבקש, כבן 32, נשוי ואב ל-4 ילדים, מרצה החל מיום 16.7.2013 עונש מאסר, רביעי במספר, למשך שנתיים ועשרה חודשים. זאת, בגין הרשעתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות רכוש ותעבורה, לצד הרשעתו, תוך צירוף הליכים פליליים נוספים שהיו תלויים ועומדים בעניינו, בביצוע עבירות של החזקת מכשירי פריצה והפרת חובה חוקית. מועד שחרורו המלא של המבקש עתיד לחול ביום 5.2.2016.

2.

המבקש סוּוג לעניין חופשות ב קטגוריה א'

לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 (להלן: פקודת השב"ס ), קטגוריה שעניינה ב "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה" .

3.

ביום 6.11.2014 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בה ביקש כי ישונה סיווגו, אשר מונע את שילובו בסבב חופשות. המבקש טען, כי אין נשקפת ממנו סכנה כלשהי ואין הצדקה למניעת יציאתו לחופשה. יציאתו לחופשה נחוצה לו בשל מאסרו הממושך, אשר גרם למשבר משפחתי המאיים על יחסיו עם בני משפחתו. רצונו הוא לאחות את השברים, ולשמור על יחסים תקינים עם משפחתו. זאת, כדי להכין את עצמו לחזרה לחיים נורמטיביים עם סיום תקופת מאסרו. לעניין שיקולים אלה הפנה המבקש לדבריה של השופטת

ד' דורנר ברע"ב 800/03 מדינת ישראל נ' פייגלוביץ (25.9.2003). המבקש הוסיף וטען, כי התנהגותו בבית הסוהר היא ללא דופי. המבקש הוא אסיר תומך, אשר השתתף בתכניות שיקומיות וטיפוליות שונות. לטענתו, החלטת המשיב אינה סבירה באופן קיצוני. שלילת זכותו ליציאה לחופשה מסבה לו סבל ועוגמת נפש מרובים.

4.

המשיב התנגד לקבלת העתירה, בהסתמך על עמדת גורמי הטיפול בבית סוהר מעשיהו (מסמכים מתאריכים 27.11.2014 ו- 28.12.2014. להלן:

המסמכים ). אלה הבהירו, כי המבקש הוא רצידיביסט בתחום עבירות הרכוש. קיים רקע התמכרותי לסמים ושימוש לרעה באלכוהול. המבקש, המודה במעשיו, הסבירם בתחילת מאסרו כפועל יוצא של מצב כלכלי, אך בהמשך הכיר ברקע ההתמכרותי ובקושי להתנהל באופן נורמטיבי. נרקולוג מצא כי המבקש מתאים לטיפול. עוד צוין במסמכים, כי בשעה שטופלה בקשת המבקש להשתלב בטיפול גמילה, חזר בו המבקש מרצונו זה וביקש להתמקד בהכנת תכנית שיקום לצורך שחרורו המוקדם. רק לאחר שנקבע כי אינו מתאים לתכנית שיקום במסגרת הקהילה (לצורך שחרור מוקדם), ביקש המבקש לחדש הפנייתו לטיפול גמילה (במסגרת בית הסוהר דקל). בהמשך, חזר בו שנית וציין כי בכוונתו להכין תכנית פרטית לצורך שחרור מוקדם. לצד האמור, אישרו גורמי הטיפול כי המבקש משמש אסיר תומך לאסירים חולים וקשישים, מבצע תפקידו במסירות רבה, ומשולב בפעילויות מרכז החינוך.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה וקבע כי: "... לאור העובדה שהעותר לא עבר הליך טיפולי בכל הקשור לשימוש בסמים, כפי שנמצא מתאים לכך על ידי נרקולוג ועל ידי גורמי הטיפול, צודק המשיב כאשר הוא מסרב לעת הזו לשלב את העותר בחופשות..." .

נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

6.

יצוין, כי ביום 4.1.2015 שונה סיווגו של המבקש ל קטגוריה ב' בפקודת השב"ס, שעניינה ב "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אמ"ן/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים" .

עיקרי בקשת רשות הערעור

7.

בבקשה, אותה הגיש המבקש בעצמו ובכתב יד, התבקש בית משפט זה להורות למשיב להוציאו חופשה. המבקש טוען, בין היתר, כי הביע רצונו והסכמתו להשתתף בקורסים שונים והדבר לא הסתייע, לטענתו, בשל התנהלות רשלנית והשתהות מצד גורמים במשיב. לטענתו, שלא כמתואר בהחלטה, העברתו לבית סוהר דקל נמנעה עקב התנגדות גורמי מודיעין שניתנה לא לפני שחלפו ארבעה חודשים. הוסיף המבקש וציין, כי עבר שני "קורסים נגד סמים" . מדבריו משתמע כי הוא מתקשה עם ההחלטה ממנה עולה לכאורה, להבנתו, כי אלה "לא שווים כלום" . המבקש משמש אסיר תומך. לדבריו, זימון העובדת הסוציאלית אשר טיפלה בנושא והצגת התיק בעניינו יוכיחו את דבריו.

8.

במכתבו של המבקש מיום 2.3.2015, הוסיף וביקש כי בית המשפט יורה למשיב ליתן לו חופשה לחג הפסח. המבקש מניח, כי בשים לב לבקשתו התלויה ועומדת, אין ביכולתו להגיש עתירה בעניין זה. המבקש מסכים, כי אם יסרב לקבל טיפול שיוצע לו בידי המשיב, תבוטל החופשה. עוד ציין, כי קיבל חופשה חריגה בת מספר שעות לטובת השתתפות בברית המילה של בנו, אולם כאשר פנה למשיב בעניין חופשת פסח נענה כי לא יֵצא לחופשה כיוון שאינו בסבב חופשות. בנוסף ציין כי הגיש עתירה נפרדת לעניין העברתו בהקדם לבית סוהר חרמון.

עיקרי התגובה

9.

המשיב טוען מנגד, כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף, הן לגופה.

דחיה על הסף מתבקשת מהטעם שהעתירה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות עקרונית כללית, אלא עניינה אך בהחלטה שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, בנסיבותיו הפרטניות. משכך, אין עילה למתן רשות ערעור (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) (עניין וייל ); רע"ב 2866/09 סוויסה נ' שרות בתי הסוהר (5.5.2009); לדעה שונה ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , דברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)).

10.

עוד סבור המשיב, כאמור, כי יש לדחות את הבקשה לגופה. המשיב הפנה לסעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 ולסעיפים 1ב ו- 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח – 1978, מהם עולה, כי אין לאסיר זכות קנויה לקבלת חופשה, אלא מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעת מנהל בית הסוהר. פקודת השב"ס התוותה את אמות המידה להפעלת שיקול הדעת בנושא, ובכלל זה תפקודו של האסיר בבית הסוהר, לרבות השתתפותו במסגרת טיפולית, לצד חיזוי התנהגותו במהלך שהותו בחופשה.

11.

עוד הפנה המשיב לקביעתו של בית משפט זה, לפיה יש לאזן, לעניין יציאת אסיר לחופשה, בין עניינו של האסיר ביציאה לחופשה לבין אינטרסים אחרים, בראשם שלום הציבור. בית המשפט שב ואישר, כי יציאה לחופשה אינה בבחינת זכות קנויה לאסיר, אלא היא פריבילגיה שהענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר (22.6.2004); רע"ב 6469/10 לוי נ' מדינת ישראל (6.9.2010)). עת נדרש בית המשפט להחלטות המשיב בנושא, נתפסות אלה כקשורות לניהול בית הסוהר, בהן יטה בית המשפט למשוך ידו מלהתערב (רע"ב קוקה נ' שרות בתי הסוהר (23.7.2008)).

12.

על רקע דברים אלה ציין המשיב, כי ההחלטה מושא הבקשה הסתמכה על התנגדותם המקצועית של גורמי הטיפול למתן חופשה למבקש, נוכח התרשמותם, שבאה לידי ביטוי במסמכים, כי מדובר ב "אדם צעיר בעל נורמות עברייניות ברורות, אשר לו רקע התמכרותי ממושך ודפוסי אישיות לא בשלים. לצד נסיון להתנהל באופן מתפקד ונורמטיבי כאיש משפחה, מעיד כי עושה שימוש בסמים ומתקשה לשנות דרכיו ללא טיפול. כיום מביע רצון לגמילה וממתין לסיום התהליך בעניינו" . משכך סברו גורמי הטיפול, כי "ללא טיפול ייעודי אינטנסיבי בתחום ההתמכרויות לא ניתן לשלול עבירות נוספות והתנהלות מסכנת, ועל כן לא ניתן להמליץ על שילובו בסבב חופשות" . לעניין סבירותה של החלטה שלא לאשר יציאת אסיר לחופשה על יסוד חוות דעת גורמי הטיפול, הפנה המשיב, בין היתר, לרע"ב 8049/10 אליא נ' שירות בתי הסוהר (13.12.10).

13.

המשיב הוסיף וציין, כי ביום 9.2.2015 נדרשה ועדת השחרורים, הפועלת מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, לעניינו של המבקש. בדיון הביע המבקש את רצונו להשתלב במסגרת טיפולית בתחום ההתמכרויות הפועלת בבית סוהר חרמון. הבקשה נבחנה וביום 2.3.2015 נמצא, כי בכפוף לחוות דעת גורמי המודיעין, מתאים המבקש להשתלבות במסגרת כאמור. משכך, מתקיים הליך להעברתו לבית סוהר זה. המשיב הדגיש, כי אין באמור כדי להבטיח את שילובו של המבקש בסבב חופשות. עוד צוין, כי ביום 4.3.2015 הותר למבקש לצאת לחופשה מטעמים מיוחדים לרגל ברית, וזאת בתנאים מכבידים.

14.

לסיכום סבור המשיב, כי ההחלטה שלא לשלב את המבקש בשלב זה בסבב חופשות, היא החלטה סבירה וראויה, בהינתן העובדה כי טרם עבר הליך טיפולי אינטנסיבי בתחום ההתמכרויות לו הוא זקוק. בהחלטה לא נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

דיון והכרעה

15.

דין הבקשה להידחות, הן על הסף, הן לגופה. אכן, הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטניות של האסיר המבקש (ראו לדוגמא עניין וייל ; רע"ב 3482/12 אמסלם נ' משטרת ישראל

(18.7.2010)). הבקשה דנן תחומה לנסיבותיו של המבקש. ממילא מתבקשת דחייתה על הסף.

16.

דין הבקשה להידחות גם לגופה. אכן, יציאה לחופשה אינה זכות קנויה לאסיר, אלא מדובר בפריבילגיה המוענקת לאותם אסירים שנמצאו מתאימים לכך, לפי שיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (ראו למשל רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 20 (4.12.2014)); רע"ב 8315/13 מרוואן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 11 (19.2.2014)). קיימות נקודות זכות למבקש לעניין זה, אשר גם הגורמים המטפלים במשיב נתנו להן ביטוי – התנהלותו בבית הסוהר, היותו אסיר תומך, השתתפותו בתוכניות שונות. רצונו של המבקש בחופשה, אותה נימק בצורך בשיקום יחסיו עם משפחתו, הריהו מובן. מדובר באדם צעיר יחסית, נשוי ואב לארבעה, בהם תינוק. הרצון בחופשה לרגל חג הפסח במיוחד, אותו ביטא המבקש במכתבו הנוסף, ברור ונוגע ללב. יחד עם זאת, חוששני כי אין באלה כדי לאַיֵין את המסוכנות הטמונה במבקש כל עוד לא טיפל כדבעי בהתמכרויותיו, אשר נמצא כי עומדות בבסיס עבירות הרכוש החוזרות ונשנות שאותן ביצע. הגורם לדחיית השתלבותו של המבקש בתוכנית טיפולית מצוי במחלוקת בין הצדדים. אולם, לכך אין נפקות לעניין מתן חופשות לעת הזו. כל עוד לא טופל נושא התמכרותו של המבקש, החלטת המשיב לסרב לשלב את המבקש בסבב חופשות, מתוך דאגה לשלום הציבור ובטחונו, נכונה ומוצדקת, ואין עילה להתערב בה.

17.

יחד עם זאת ראוי להוסיף: מטיעוני הצדדים עולה, כי המבקש מכיר כיום היטב בצורך לעבור טיפול גמילה, ומוכן להרתם לכך. עוד עולה, כי המשיב פועל לשלב את המבקש במסגרת טיפולית מתאימה (עניין העברתו לבית סוהר חרמון תלוי ועומד בימים אלה לפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט ) במסגרת עת"א 29378-02-15). מצב הדברים בו העדר טיפול מקבע את החשש ממסוכנות, חשש הניצב כחסם בפני מתן חופשות, בו בזמן שאסיר צעיר, בעל משפחה, המתנהל כפי הנראה כיאות בבית הסוהר, מביע רצון בטיפול, נמצא מתאים לקבלתו ויתרת תקופת מאסרו אינה ארוכה – מחייב את המשיב להרתם ביעילות, ככל הניתן, לשם מציאת מסגרת מתאימה בהקדם.

18.

אשר על כן, מהטעמים כאמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.