רע"ב 2866/09אופיר סוויסה נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' ביתן ), בגדרה נדחתה עתירת האסיר שהגיש המבקש כנגד ההחלטה שלא לאשר את יציאתו לחופשות.

2.

המבקש הינו אסיר הנושא עונש מאסר בפועל של 13 שנים ומחצה בגין הרשעתו בהריגה ובסחר בסמים. המבקש החל לשאת את עונשו החל מתאריך 22.8.1995. בתאריך 1.2.1999 קיבל המבקש חופשה קצרה בת כמה שעות אך הוא ניצל אותה לצורך הימלטות ובמועד כלשהו יצא את גבולות הארץ. רק כעבור ארבע שנים נעצר המבקש על ידי שלטונות בלגיה, בעקבות בקשת הסגרה שהגישה ישראל. בתאריך 1.8.2003 הועבר המבקש לידי שלטונות ישראל ומאז הוא ממשיך לרצות את יתרת מאסרו בישראל. כעולה מן הבקשה שלפני, בזמן שהותו של המבקש בבלגיה נולד למבקש בן, המתגורר כעת בבלגיה עם אמו. המבקש אמור להשתחרר ממאסר בשנת 2012.

בעקבות הבריחה סווג המבקש כאסיר בקטגוריה א' ועל פי נוהלי שירות בתי הסוהר (להלן גם – שב"ס ) משמעות סיווג זה היא כי אין להוציא אסירים אלה לחופשה,

משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. כמו כן, המבקש הוגדר גם כסג"ב – אסיר בסיכון גבוה לבריחה. המבקש הגיש כמה עתירות אסיר במטרה לשנות את הגדרתו כסג"ב, אך אלה נדחו, עד שבתאריך 15.9.2008 קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את העתירה שהגיש המבקש ב-עע"א 5307/08 וביטל את הגדרתו כסג"ב. בית המשפט הנכבד קמא ציין עם זאת בהחלטתו את הדברים הבאים:

"5.

קצינת העתירות הצהירה בפני, כי הגדרת העותר (המבקש כאן – ח"מ ) כסג"ב, גורמת לכך שתנועותיו בתוך הכלא, כשהוא נמצא מחוץ לאגף שלו, נעשות כשהוא כבול. אם תוסר הגדרתו כסג"ב, לא יכבלו אותו בזמן שהוא נע בתוך הכלא. למעשה, זהו השינוי היחיד שיבוא בעקבות שינוי הגדרתו, כאמור, שכן התנאים האחרים הנגזרים מהגדרתו כסג"ב, כמו סיווגו בקטגוריה מנועת חופשות, מגבלות על תעסוקה וכיו"ב – יעמדו בעינם...

8.

יש לזכור כי הדיון בעתירה זו, הוא אך בהסרת סיווגו של העותר כסג"ב, אין זה אומר כי על המשיב לאפשר לו חופשות. כשתעלה שאלת החופשה על הפרק, תהיה בריחתו של העותר לחו"ל – רלוונטית, ויהיה לה משקל אם ובאלו תנאים לאשר אותה".

(ההדגשות אינן במקור – ח"מ )

3.

המבקש פנה לאחר מתן החלטה זו גם לוועדה המשותפת, המכונה גם "ועדת הקטגוריות" (להלן – ועדת הקטגוריות ) לשם שינוי הסיווג שהציבו בקטגוריה א'. ועדת הקטגוריות דחתה את בקשתו. על החלטה זו הגיש המבקש את עתירת האסיר נשוא בקשת רשות ערעור זו, עע"א 5997/08. בעקבות הערות בית המשפט לגבי פגמים מסוימים שנפלו בהחלטת ועדת הקטגוריות קיימה ועדת הקטגוריות דיון נוסף בעניינו של המבקש. לאחר הדיון החליטה הוועדה, פה אחד, לדחות את הבקשה מכמה טעמים:

ראשית , אין לתת אמון באסיר ולאפשר חופשותיו, שכן מעל באמון המערכת בעבר כאשר יצא לחופשה ולא שב ממנה במשך ארבע שנים.

שנית , קיימת חוות דעת שלילית של שב"ס לגבי התנהלותו של המבקש.

שלישית , יתרת המאסר שנותרה למבקש – פחות מארבע שנים – מעלה חשש כי המבקש ינסה להימלט שוב.

4.

בעקבות ההחלטה המתוקנת של ועדת הקטגוריות, נמשך הדיון בבית המשפט המחוזי הנכבד, אשר החליט לדחות את עתירת המבקש מן הטעם שהחלטת המשיב בעניינו של המבקש הינה סבירה ועניינית ולא ניתן לומר שהעמדה, לפיה לא בשלה העת לשנות למבקש את הקטגוריה המונעת ממנו יציאה לחופשות – איננה סבירה. כן ציין בית המשפט הנכבד קמא כי עובדת בריחתו של המבקש לחו"ל הינה רלבנטית לגבי יציאתו לחופשות.

כאן המקום להעיר כי בעתירה נשוא בקשת רשות ערעור זו הוא גם ביקש להעבירו לאגף תורני בבית כלא מעשיהו. הדבר לא התאפשר, שכן בכלא מעשיהו כלואים אסירים היוצאים לחופשות ובבתי כלא אחרים באזור המרכז כלואים אסירים, שנחשבים ליריביו של המבקש. לאחר בדיקה שערך המשיב לגבי אפשרות העברתו של המבקש לכלא אחר ולאגף תורני – הוחלט על העברתו לכלא רימונים וזאת בהסכמת המבקש על אף העובדה שבכלא רימונים שוהים אסירים ששיכים למשפחת פשע שבעבר נדקר המבקש על ידי חבריה.

5.

המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי יש ליתן לו רשות ערעור מפאת החשיבות שבבקשת רשות הערעור והשאלה המשפטית העולה מן הבקשה והיא, כלשון הבקשה: "מה היחס או ההשפעה בין ביטול הגדרתו של אסיר כסג"ב (שניתנה מלכתחילה רק בגלל שהאסיר לא חזר מחופשה בעבר) לבין שיקולי המשיב האם להוציאו לחופשות לאחר ההסרה, כאשר השיקול היחידי העומד לחובתו הוא רק אותה אי חזרה מחופשה בעברו?" ( שם , בסעיף 15). לגופו של עניין טוען המבקש כי עצם העובדה שהוא ברח בעבר איננה מחייבת שלילה מוחלטת של חופשותיו עד לסיום מאסרו ועל המשיב לבחון האם קיים חשש עדכני להימלטותו, בשים לב להתנהגותו בכלא ולנסיבות אחרות.

המשיב מתנגד לבקשה ומדגיש כי לשיטתו, אין היא מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שחשיבותו כללית וחורגת מגדר עניינו של המבקש. לגופו של עניין סבור המשיב כי החלטתו הינה החלטה סבירה, שניתנה בסמכות ובהתאם לשיקול הדעת הרחב של המשיב בעת בחינת בקשה לחופשת אסיר ובהחלטות כגון דא לא נוהג בית משפט זה להתערב.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות .

הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות עקרונית כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986) ועיינו גם רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009). מעיון בבקשה שלפני עולה כי אין היא באה בגדר המקרים הללו, אף כי נעשה ניסיון להציג הדברים כך בבקשה. למעשה, כל עניינה של הבקשה ברצונו של המבקש לצאת לחופשות. בקשתו זו נבחנה על ידי הרשות המוסמכת (כבר מספר פעמים) וכן נבחנה על ידי בית המשפט הנכבד קמא ובכל הבחינות הללו הוחלט שאין מקום לאפשר למבקש חופשות. הנה כי כן, אין מדובר בשאלה משפטית עקרונית אלא בבחינה פרטנית של המבקש ועניינו ועל כן דין הבקשה להידחות.

7.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

ראשית, ביטול הגדרתו של המבקש כסג"ב התמקדה ברמת הסיכון שיש ליחס לאפשרות שהמבקש יברח מהכלא . במקרה שלפנינו השאלה היא האם קיימת רמת סיכון גבוהה שהמבקש לא יחזור מחופשה שתינתן לו, ואלה שני עניינים שונים , כפי שקבע בדין בית המשפט הנכבד קמא. זאת ועוד, לאסיר אין כידוע זכות קנויה לצאת לחופשות. מתן חופשה הינה סמכות שבשיקול דעת, כאשר החופשה היא פריבילגיה הניתנת לאסיר (ראו: סעיף 36(א) ל פקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971 , תקנה 19 ל תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 וכן פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00). על הרשות המוסמכת הבוחנת אפשרות הוצאתו לחופשה של אסיר לאזן בין חשיבות החופשה לאסיר (עיינו: רע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2008) לבין אינטרס הציבור הכללי, הכולל בתוכו את חובת השמירה על ביטחון הציבור מפני מסוכנותו של האסיר וכן הגנה מפני חשש להימלטות האסיר בעת חופשתו (ראו: רע"ב 695/09 ג'ונסון נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.4.2009); רע"ב 798/07 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2008)). כמו כן, בית המשפט איננו נכנס בנעליה של הרשות המוסמכת, ככל שזו שקלה את השיקולים הרלבנטיים ואיזנה ביניהם בצורה ראויה (ראו: רע"ב 6625/08 גבריאלי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 30.7.2008)).

במקרה שלפנינו בחן בית המשפט הנכבד קמא את החלטת ועדת הקטגוריות בעניינו של המבקש ובעקבות הערותיו הביקורתיות, גם התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש. כך שלמעשה הוועדה דנה בענייננו בהקשר זה פעמיים והחליטה, באופן מנומק ומפורט, כי אין לאפשר למבקש את החופשות בשלב זה, מן הטעמים שהובאו בהרחבה לעיל. כאמור, אחד השיקולים שעל הרשות המוסמכת לשקול בכל הנוגע להוצאתו של אסיר לחופשות הוא החשש מהימלטות, שהוא איננו חשש בעלמא במקרה שלפנינו, שהרי המבקש כבר נמלט בעבר לפרק זמן ממושך. המבקש ניצל בעבר את האמון שניתן לו על ידי שלטונות בתי הסוהר וברח לחו"ל בעת שהיה בחופשה ממאסרו. במצב דברים זה, אינני רואה שנפל פגם בהחלטת המשיב לגבי אי הוצאתו של המבקש לחופשות.

כמו כן, בניגוד לנטען על ידי המבקש, הימלטותו בעבר לא היוותה שיקול יחיד בהכרעה האם לאפשר לו כעת יציאה לחופשות, אלא שהיו עוד שני שיקולים נוספים, שפורטו לעיל: יתרת המאסר שנותרה לו שאיננה מבוטלת בשלב זה ועלולה להגדיל את ה"פיתוי" להימלט בשנית וכן חוות הדעת השלילית של שב"ס לגבי התנהלותו של המבקש.

8.

בשולי הדברים אעיר כי מובן שככל החלטה מינהלית, גם ההחלטה האם להוציא את המבקש לחופשות הינה החלטה התלויה בנסיבות ובתשתית העובדתית ומובן שאם יתברר שחל שינוי בנסיבות ניתן יהיה להעלות את עניינו של המבקש שוב בפני ועדת הקטגוריות ואז עניינו ייבחן מחדש. עם זאת לעת הזו, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב.

9.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.