רע"ב 5734/21 עזמי נפאע נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופט העמית י' בן-חמו ) , אשר ניתנה ביום 20.7.2021 בעת"א 33496-05-21, ובגדרה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת המשיב, שירות בתי הסוהר (להלן: שב" ס ), באשר לביצועו ולמימונו של טיפול רפואי עבור המבקש על פי המלצות מומחים שניתנו בעניינו.

2.

המחלוקת בין המבקש, אסיר ביטחוני, לשב"ס נסובה על שאלת המימון. עסקינן בפרוצדורה יקרה של שיקום פה ולסת שנמצאת מחוץ לזכאותם של כלל האסירים. אסיר הזקוק לפרוצדורה זו צריך לממנה מכיסו או מכספי תרומות. המבקש אינו מעוניין לממן את הפרוצדורה. לדברי המבקש, שב"ס הוא זה שצריך לממנה, כפי שנעשה, לדבריו, ביחס לאסירים שלא ביצעו עבירות נגד ביטחון המדינה. מנגד, שב"ס מבהיר כי המבקש אינו מופלה לרעה כלל וכלל – זאת, מאחר ששב"ס אינו מממן פרוצדורה זו עבור שום אסיר בעל יכולת כלכלית הדומה לזו של המבקש – זאת, בהתאם לכללים ולהנחיות בדבר טיפולים רפואיים אשר ניתנים לכלל האסירים. יצויין, כי המבקש כבר עבר מספר טיפוליים כירורגיים ושיקומיים לאחר שנורה בפנים במהלכו של פיגוע דריסה שביצע ביום 23.11.2015, אשר בגינו הוא נדון ל-20 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח.

3.

הלכה היא עמנו כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו מדובר בשאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 2866/09 סוויסה נ' שירות בתי הסוהר (5.5.2009); רע"ב 5006/17 רדה נ' שירות בתי הסוהר (26.7.2017)).

4.

עניין המימון שהמבקש מעלה בבקשתו איננו מעורר שום שאלה משפטית כללית. הכרעה בעניינו של טיפול רפואי באסיר הינה אינדיווידואלית מעצם טבעה ותחומה לדל"ת אמותיו של כל מקרה ספציפי. כך הוא גם בענייננו. משהתברר שנהלי שב"ס בעניין הפרוצדורה שבה עסקינן חלים על כלל האסירים ואינם מחריגים אסירים ביטחוניים ותושבי איו"ש – נפלה גם טענת ההפליה שבפי המבקש.

5.

סוף דבר: הבקשה נדחית.