פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1179/12
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
מוחמד עיד
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כבוד השופט ש' פרידלנדר) מיום 7.2.2012 בתיק עת"א
2254-02-12
בשם המבקש:
עו"ד עינת
סופר-בסרגליק
בשם המשיב:
עו"ד עמרי אפשטיין
החלטה
לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר ) אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשה לצורך השתתפות בחתונת אחיו.
1.
המבקש מרצה עונש מאסר בפועל של כ-38 חודשים בגין הרשעתו בעבירות שונות ובהן סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה בעת שכרות ועוד. מועד שחרורו יחול ביום 24.11.2012. המבקש מסווג לקטגוריה ב/1 לעניין יציאה לחופשות לפי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים". הוצאתו לחופשה מחייבת אפוא קבלת אישור ממשטרת ישראל. בעבר שולב המבקש בסבב חופשות, אולם הפריביליגיה ניטלה ממנו בשל מידע מודיעיני בדבר התנהגות שלילית, ובכלל זה בתחום הסמים. בחודש נובמבר 2011 הגיש המבקש עתירה להורות למשיב להתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונתו של אחיו. המשיב ומשטרת ישראל התנגדו לעתירה מפאת התנהגות שלילית של המבקש ושימוש בסמים. גורמי הטיפול בשב"ס התנגדו אף הם לבקשה בנימוק שהמבקש מסרב לקבל טיפול תהליכי כלשהו. לאחר דיון, דחה בית המשפט את העתירה. ביום 10.1.2012 המבקש זומן לראיון בנושא בקשתו לצאת לחופשה לחתונת אחיו מטעמים מיוחדים. במהלך הראיון הובהר לו כי אם יראה התנהגות תקינה לאורך זמן, הוא יוכל להגיש בקשה ליציאה לחופשה בראשית חודש פברואר 2012. ביום 23.11.2012 התכנסה בבית הסוהר שבו כלוא המבקש "ועדה להערכת מסוכנות" (להלן: הוועדה ) אשר בחנה את בקשתו. הוועדה החליטה שלא להמליץ על הוצאתו לחופשה מאחר שהמבקש סירב להשתתף בטיפול. מספר ימים לאחר כינוס הוועדה הצטבר מידע מודיעיני שלילי נוסף בעניינו של המבקש הקשור במעורבותו בקטטה בבית הסוהר; וכן חוות דעת המעלה חשש לפעילות עבריינית מחוץ לכלא במקרה של יציאה לחופשה. ביום 30.1.2012 פנתה ב"כ המבקש למשיב בבקשה להוציאו לחופשה כאמור. ביום 1.2.2012 השיב המשיב בשלילה, והמבקש הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
2.
לאחר דיון לפניו – שבמסגרתו עיין בהסכמה בחומר המודיעיני – החליט בית המשפט לדחות את העתירה. בית המשפט ציין, בין היתר, כי "לא ניתן להתעלם מן ההתנהגות השלילית החמורה שנזקפה לחובת העותר אך בחודשים האחרונים [...] כמו כן, העדר התקדמות מספקת מבחינה טיפולית, הגם שכאמור אינו מהווה עילת סירוב מספקת כשלעצמה, מקרין על החשש מפעילות עבריינית בזמן החופשה, לרבות ניצול חמור לרעה של החופשה". מכאן הבקשה שלפניי.
3.
המבקש טוען כי דין בקשתו להתקבל מהטעם שהמידע שעל בסיסו ניתנה ההחלטה שלא להיענות לבקשתו הוא מידע ישן, ויש להתחשב בזמן שעבר מאז. עוד נטען כי בית המשפט לא הקנה משקל ראוי לכך שמדובר באירוע מיוחד, ושהחלטת המשיב בנסיבות העניין היא בלתי סבירה.
4.
לאחר העיון בבקשה, כמו גם בחומר המודיעיני החסוי, החלטתי לדחותה. כידוע, רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1334 (1986); רע"ב 5465/10 רמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.9.20210)). הדבר נכון גם בעתירה הנוגעת לחופשה (רע"ב 2866/09 סוויסה נ' שרות בתי הסוהר , תק-על 2009(2) 1548 (2009)). לא מצאתי כי הבקשה דנן מקיימת אמות מידה אלו ודי בכך כדי לדחותה. אולם גם אם אניח לטובת העותר כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט א' גרוניס (לא פורסם, 11.3.2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (לא פורסם, 24.8.2009)), לא מצאתי כי הונחה עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא. החלטת המשיב נסמכת על מכלול שיקולים: התנהגותו השלילית של המבקש, לרבות בתחום הסמים; ראיות מנהליות הבאות לידי ביטוי בחומר המודיעיני; עבירות משמעת של המבקש בין כותלי הכלא; וסירובו להשתתף בתוכנית טיפולית כלשהי; ומכאן ה"חשש לפעילות עבריינית מחוץ לכלא במקרה של יציאה לחופשה". נוכח כל אלה, בהינתן המסגרת הנורמטיבית המסדירה חופשות אסירים (ראו: רע"ב 7563/10 אוחיון נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 9.9.2007); רע"ב 1946/11 ג'באלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011)) לא מצאתי כי החלטת המשיב מצויה מחוץ למתחם הסבירות במידה שמצדיקה התערבותו של בית משפט זה.
5.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז בשבט התשע"ב (9.2.2012).
ש ו פ ט