רע"ב 5383/12סימון בן ארי נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה א' טל ) שדחה את עתירת המבקש לשילובו בסבב חופשות.

1.

המבקש הורשע ברצח ובשוד, ועונשו נקצב לשלושים שנות מאסר, תקופה המסתיימת בשנת 2022. בעבר שולב המבקש בסבב חופשות, אולם זכות זו נשללה ממנו בחודש פברואר 2010 כתוצאה מהפרת תנאי החופשה.

2.

המבקש פנה למשיב בבקשה להשתלב חזרה בסבב החופשות, ובקשתו זו נבחנה – בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר – כאילו מדובר בבקשה ליציאה לחופשה ראשונה. ועדת אסירי עולם – כהגדרתה בסעיף 4(יב) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 שעניינה חופשות אסירים – התכנסה בעניינו של המבקש מספר פעמים, והמליצה לדחות את בקשתו. על יסוד המלצות אלו נדחתה הבקשה. המבקש עתר נגד ההחלטות כאמור לבית המשפט המחוזי. עתירה אחת נמחקה לבקשתו בחודש דצמבר 2010, ועתירה נוספת נדחתה בחודש מאי 2011 בשל התכנסות נוספת של הוועדה בעניינו. ועדת אסירי עולם שבה והמליצה לדחות את בקשתו של המבקש. משכך, שב ועתר המבקש לבית המשפט המחוזי. המשיב התנגד לעתירה בטענה כי כתנאי להחזרתו של המבקש לסבב החופשות, על המבקש להשתלב בהליך טיפולי, דבר שאינו מתאפשר בשל העובדה שהמבקש איננו נוטל אחריות על המעשים שבגינם הוא נושא בעונש. בית המשפט המחוזי מרכז בהחלטתו מיום 22.11.2011 (כב' סגן הנשיאה א' טל ) דחה את העתירה, בכפוף לכך שהמבקש ישולב בהליך טיפולי אשר אינו מותנה בהודאה בביצוע העבירה, עד לדיון נוסף בעניינו לפי ועדת אסירי עולם.

3.

המבקש שולב בתכנית לשליטה בכעסים, אך לפי גורמי הטיפול הוא לא עבר במהלכה תהליך טיפולי משמעותי. בחודש מאי 2012, שבה ודנה ועדת אסירי עולם בבקשתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות. הוועדה המליצה למשיב לדחות את הבקשה, בציינה כי מדובר באסיר שדפוסי ההתנהגות שלו מצביעים על קושי בעמידה בגבולות. עוד צוין בהמלצת הוועדה כי המבקש לא הפיק תועלת משמעותית מהטיפול שבו שולב. על יסוד המלצה זו, דחה המשיב את בקשת המבקש.

4.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה א' טל ) דחה את עתירת המבקש נגד החלטה זו. נקבע כי אין יסוד להתערב בהחלטת המשיב שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, בשל חוסר התועלת שהפיק המבקש מהשתתפותו בהליך הטיפולי. בצד האמור, שב והורה בית המשפט למשיב לעשות מאמץ כדי לשלב את המבקש בהליך טיפולי חרף הכחשתו את ביצוע העבירות שבהן הורשע. בכפוף לסייג זה, נדחתה כאמור העתירה.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, עד שנת 2010 היה משולב בסבב החופשות וזאת על אף הכחשתו הגורפת את העבירות שבהן הורשע. לשיטתו, מצבו הנוכחי איננו מתקבל על הדעת, שכן הכחשתו אינה מאפשרת לו לצלוח תהליכי טיפול שונים – כך שנמנע ממנו שוב ושוב להשתלב בסבב החופשות. לטענתו, אי הודאה יכולה להשתלב כחלק ממערך השיקולים לבחינת המסוכנות הנשקפת מאסיר אך איננה יכולה להיות השיקול הבלעדי בהחלטה בדבר שילוב בסבב חופשות, שאם לא כן מדובר בפגיעה בלתי מידתית באסיר.

6.

המשיב סבור כי אין עילה למתן רשות ערעור בנסיבות הבקשה, שכן היא אינה מגלה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. גם לגופם של דברים, טוען המשיב כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. לדבריו, נקודת המוצא היא כי לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשות והיקף התערבותה של הערכאה השיפוטית בשיקול הדעת המופעל בעניין זה הוא מצומצם. זאת טוען המשיב ביתר שאת, מקום בו ההחלטה בעניינו של אסיר נסמכה על עמדת גורמי הטיפול המקצועיים – כמו בעניינו של המבקש. לטענת המשיב, סירובו לשלב את המבקש בסבב החופשות נבע ממספר שיקולים ענייניים, ובהם: התנהגותו של המשיב שמצביעה על קושי לעמוד בגבולות ובכללים; המבקש לא הפיק תועלת מהטיפול שעבר; והפר את תנאי החופשות בעבר. לשיטת המשיב די בכל אחד משיקולים אלו כדי להצדיק את שלילת החופשות מהמבקש, ולכן שאלת הכחשתו בביצוע העבירות איננה הנקודה המכרעת בנדון. בתוך כך מציין המשיב כי המבקש שולב במסגרת טיפולית שלא הותנתה בהודאה בביצוע העבירות, וגם במסגרת זו – המלצת הגורמים הטיפולים לא הייתה חיובית.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירות א סיר תינתן במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 6965/11 לב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 3.8.2009); רע"ב 1179/12 עיד נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 9.2.2012 )). הבקשה שלפניי – אשר נסבה כל כולה על שאלת יציאתו של המבקש לחופשה – אינה מעלה כל שאלה מעין זו (השוו: רע"ב 6825/11 דור נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 27.11.2011); רע"ב 6571/07

פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 29.10.2007)). גם אם אניח לטובת העותר כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (לא פורסם, 11.3.2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (לא פורסם, 24.8.2009)), לא מצאתי כי הונחה עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא.

8.

כידוע, אין עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. מדובר בטובת הנאה שהענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (ראו: סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978). החלטתו של המשיב בעניינו של המבקש נסמכה על מכלול שיקולים וביניהם גם העובדה כי המשיב הפר בעבר את תנאי חופשת והתרשמותם של גורמי הטיפול בקבוצת הטיפול שבה השתתף בכלא שציינו כי המבקש לא עבר תהליך משמעותי בקבוצה. על כן סבר המשיב – על רקע נתוניו הפרטיקולאריים של המבקש – כי בנקודת הזמן הנוכחית, הסיכון הנשקף מהמבקש לשלום הציבור עולה על שיקולי שיקום ורווחת האסיר. לא מצאתי כי החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות במידה שמצדיקה התערבות שיפוטית. יש לזכור כי אין מדובר בהחלטה שהיא סוף פסוק, בית המשפט קמא התנה את דחיית העתירה בשילובו מחדש של המבקש בתהליך השיקומי – בדגש על כך שסירובו להודות בעבירות בהן הורשע לא יעמוד לו לרועץ.

הבקשה נדחית אפוא.