רע"ב 388/14 פלוני נ. משטרת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) שבגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות.

1.

המבקש הורשע בגין עבירות שונות של אינוס ומעשי סדום ונגזר עליו עונש של 16 שנות מאסר בפועל. בראשית מאסרו, סווג המבקש לקטגוריה א לפי סעיף 7 לפקנ"צ 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ) שלפיה אין להוציאו לחופשות בשל סכנה לביטחון הציבור או המדינה. בחלוף הזמן הגיש המבקש בקשות שונות לצאת לחופשה. לאחר שבבדיקות המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ) שנערכו בשנת 2011 הוסרה ההתנגדות לכך, הוחלט לשנות את סיווגו לקטגוריה ב-1 לפי פקודת החופשות ולאפשר לו לצאת לחופשות תוך התנייתן בתנאים מגבילים ובאישור משטרת ישראל. בין השנים 2013-2011 יצא המבקש ל-16 חופשות, האחרונה שבהן ביום 11.10.2013. לאחר חזרת המבקש מחופשתו האחרונה התקבל מידע מודיעיני שלילי בעניין התנהלות חריגה מצידו במהלך החופשה, ובעקבות זאת הוחזר סיווגו לקטגוריה א לפי פקודת החופשות ומשטרת ישראל הודיעה על התנגדותה ליציאתו לחופשות.

2.

נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ), אשר דחה את העתירה, וקבע, לאחר שעיין בחומר המודיעיני בהסכמת המבקש, כי מדובר במידע מודיעיני מהימן שהצדיק את הפסקת יציאותיו לחופשות.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי החלטת בית המשפט קמא לא כללה התייחסות לטענותיו וניתנה ללא הנמקה מספקת ומבלי לבדוק את מהימנות המידע המודיעיני לעומקו. עוד טוען המבקש כי לבית המשפט המחוזי הוגשה רק עמדתה של משטרת ישראל – ולא עמדת שירות בתי הסוהר, וכי עמדת משטרת ישראל נסמכה על דיווח שהגיע אל שירות בתי הסוהר שלטענתו ספק אם אכן הגיע לידיה. כמו כן, נטען כי למשטרת ישראל אין סמכות להעריך את רמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש, שכן החלטה זו נתונה לסמכות מב"ן שב"ס בלבד, וכי חוות דעת מב"ן שהוגשה על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי מצביעה על רמת מסוכנות נמוכה. לטענת המבקש, ידועים לו זהותו של מקור המידע המודיעיני וכן המניע למסירת המידע ועל כן סבור הוא, כפי שטען בפירוט לפני בית המשפט המחוזי, שמדובר בדיווח כוזב שנמסר על רקע סכסוך משפחתי. עוד מבקש המבקש להתייחס לעדותה החיובית של אחותו, הערבה לו בחופשותיו, ולכך שבבדיקות פתע קודמות שנערכו במהלך חופשותיו לא התגלתה כל הפרה של תנאי החופשה. לסיום, טוען המבקש כי המידע שעליו נסמכה ההחלטה אינו מידע מודיעיני חסוי, בין היתר משום שלא הוצאה עבורו תעודת חיסיון והוא לא הוגדר כחסוי, ומבקש לעיין בו ולכל הפחות להעביר לעיונו פרפראזה של המידע המצוי בו.

4.

המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן היא נסבה כולה על עניינו הפרטני והספציפי של המבקש ואינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית כללית. לחלופין נטען כי על הבקשה להידחות לגופה. לטענת המשיבים, יציאה לחופשות אינה זכות מוקנית לאסירים אלא פריבילגיה שהענקתה נתונה לשיקול דעתו של הגורם המוסמך. נטען כי בנסיבות המקרה דנן, ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המבקש הן סבירות ואינן מקימות עילה להתערבות בית המשפט.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה, ובחומר המודיעיני המסווג, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הגישה הרווחת היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986) ). ה בקשה שלפניי, אשר נסבה כל כולה על סיווגו של המבקש ושאלת יציאתו לסבב חופשות, אינה מעלה כל שאלה מעין זו (השוו: רע"ב 5383/12 בן ארי נ' שירות בתי הסוהר (21.8.2012)). גם אם אניח, לטובת המבקש, כי אמת המידה למתן רשות ערעור בבקשות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09

פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09

אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)) , איני סבור שיש עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כפי שבית משפט זה פסק לא אחת, לאסיר לא עומדת זכות קנויה לצאת לחופשות מבית הסוהר. יציאה לחופשה היא טובת הנאה שעשויה להיות מוענקת לאסיר בכפוף לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, תוך איזון בין רצון האסיר לצאת לחופשה, שיקומו ורווחתו, לבין הצורך להגן על שלום הציבור ועל ביטחון המדינה (ראו, למשל, רע"ב 395/14 סלמאן נ' מדינת ישראל , פסקה 5 ( 9.2.2014) ). במקרה דנן, ההחלטה לשנות את סיווגו של המבקש ולמנוע ממנו לצאת לחופשות הסתמכה על מידע מודיעיני בדבר "הפרת תנאי חופשה באופן בוטה במיוחד" ממנו עולה, לפי עמדתה של משטרת ישראל, "מסוכנות גבוהה כלפי הציבור ובפרט כלפי סביבתו הפרטית" של המבקש. לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני שהוגש מצאתי כי אכן מדובר במידע שיש בו כדי להצדיק את ההחלטה שהתקבלה, וכי בנסיבות העניין, הנמקתו של בית המשפט המחוזי מספקת היא. יצוין כי החומר המודיעיני, אשר הועבר לעיונו של בית המשפט בהסכמת המבקש , הוא אכן חומר חסוי שלא ניתן לחשוף לעיונו של המבקש. אמנם, " גם כאשר מדובר בחומר מודיעיני יש למבקש זכות לקבל הסבר כללי על מהות החומר, במגבלות הסודיות או החסיון" (ראו רע"ב 1621/06 שבלי נ' שרות בתי הסוהר , פסקה ג (4.5.2006) והאסמכתאות שם) . יחד עם זאת, שוכנעתי כי במקרה דנן, נוכח אופיו של החומר החסוי, לא ניתן לחשוף פרטים מעבר לאלו שכבר הועברו לידיעת המבקש. אשר לטענותיו של המבקש בדבר אי הצגת עמדת שירות בתי הסוהר לפני בית המשפט המחוזי – הרי שעמדת גורמים מקצועיים בשירות בתי הסוהר נכללה במסגרת החומר המודיעיני החסוי.

הבקשה למתן לרשות ערעור נדחית אפוא.