רע"ב 6395/15 ח'רובה עבדאללה נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו ) בעת"א 8055-04-15

מיום 6.9.2015, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להסיר את שיוכו הארגוני כאסיר המשויך לארגון "הג'יהאד האיסלאמי", להסיר את המגבלות החלות עליו בשל סיווג הביטחוני ולשלב אותו בטיפול שיקומי, הכול כמפורט להלן.

רקע רלבנטי

2.

המבקש הוא אסיר המרצה החל משנת 2009 עונש של 11 שנות מאסר בפועל בגין שורת עבירות ביטחוניות. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע המבקש, הוא יצר קשר באמצעות האינטרנט עם אדם נוסף, והשניים הסכימו כי יש לפעול נגד ביטחון המדינה על דרך הוצאתם לפועל של פיגועים. במסגרת הקשר שנרקם בין השניים, החל המבקש ללמוד כיצד לייצר מטעני חבלה, ניסה לייצור שני אקדחים מאולתרים והצליח לייצר מטען חבלה מאולתר. כן יצר המערער באקראי קשר עם אדם נוסף, ואף עמו שוחח בדבר מתווים אפשריים לביצוע פיגועים ובדבר הצורך להקים חוליה עצמאית אשר תוציא פיגועים אלו אל הפועל. בנוסף, על פי המתואר, הכין המבקש סרטון ובו הדגמה של חטיפת אדם. נוכח סוג העבירות בהן הורשע, סווג המבקש כאסיר ביטחוני, והוא מרצה את עונשו באגף האסירים הביטחוניים בבית הסוהר "גלבוע" (להלן: בית הסוהר ) . בנוסף, הוא שויך ארגונית לארגון הטרור "הג'יהאד האיסלאמי" (להלן בהתאמה: הארגון ו- השיוך הארגוני ).

3.

ביום 14.1.2014 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 28850-01-14), ובה ביקש לשלב אותו בהליך שיקומי בין כותלי בית הסוהר. ביום 25.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם ) את הבקשה . בית המשפט המחוזי ציין כי החלטת המשיבים מבוססת על הערכת שירות הביטחון הכללי לפיה עומק האידיאולוגיה של המבקש היא רבה, עד כדי כך שסיכויי שיקומו אינם קיימים – וכי קיים חיזוק להערכה זו בחומר המודיעיני שהוצג לעיונו במעמד צד אחד, אשר לפיו המבקש ממשיך לשמור על קשרים עם ארגוני הטרור; ובהתנהגותו בין כותלי בית הסוהר, אשר יש בה ללמד על הזדהות עם פעילותם של אסירים ביטחוניים בעלי אידיאולוגיה דומה. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי ה חלטת המשיבים שלא לשלב את המבקש בהליכי שיקום היא סבירה וכי אין מקום להתערב בה. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה לבית משפט זה ברע"ב 3770/14 נדחתה ביום 3.8.2014 (השופטת א' חיות ), תוך אימוץ מסקנותיו של בית המשפט המחוזי (להלן: ההחלטות הקודמות ).

4.

ביום 6.4.2015 הגיש המבקש את העתירה מושא הבקשה שלפניי, ובה ביקש ארבעה סעדים: (א) לשלב אותו בקבוצת טיפול ושיקום בבית הסוהר; (ב) להסיר את שיוכו לארגון ולהגדירו כחסר שייכות ארגונית; (ג) להוציאו מהאגף הביטחוני ולשלבו תחת זאת באגף פלילי או ביטחוני ניטרלי; (ד) להסיר את המגבלות שחלות עליו בשל סיווגו הביטחוני. בבקשה ציין המבקש כי אין לו כל השתייכות לארגון, וכי שיבוצו באגף המאוכלס באסירים מהארגון נעשה משום שמדובר באגף למי שאינם מעשנים. עוד עמד המבקש על כך שעבירותיו לא נעשו ממניע אידיאולוגי אלא מתוך היגררות אחר הרפתקאות וירטואליות. באשר לסוגיית השיקום, המבקש סבר כי חלוף הזמן מאז שניתנו ההחלטות הקודמות הצדיק בחינה מחודשת של הנושא.

5.

ביום 6.9.2015, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, על כל רכיביה. בהחלטתו, בית המשפט עמד על כך שנוכח ההחלטות הקודמות – אשר בהן נקבע כי לא נפל פגם בהחלטות הגורמים המוסמכים – השאלה שהועמדה להכרעתו היא האם מאז שניתנו ההחלטות הקודמות השתנו הנסיבות לטובת המבקש, במידה המצדיקה התערבות בהחלטת המשיבים. בית המשפט המחוזי הפנה לפקודת נציבות בתי הסוהר 03.02.00 שכותרתה "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: פקודת אסירים ביטחוניים ), הקובעת שאסיר ביטחוני יוחזר באגפים נפרדים מאסירים פליליים ובתנאים שונים, וציין בנוסף כי נהוג להחזיק את האסירים הביטחוניים באגפים בהתאם לזהותם והזדהותם עם ארגוני הטרור השונים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הטעים כי הפקודה מאפשרת סטייה פרטנית מההגבלות והסיווגים המופיעים בה, אם האסיר הרלבנטי מצליח להוכיח כי ניתק מגע עם הארגון אליו היה קשור. בהתאם לאמור, בית המשפט המחוזי בחן האם חל שינוי בגישתו של העורר ובעומק האידיאולוגיה שלו בהשוואה לאמור בהחלטות הקודמות, ומצא – בהסתמך על חוות דעת מעודכנת מטעם שירות הביטחון הכללי ואינדיקציות נוספות – כי לא אירע שינוי נסיבות המצדיק התערבות בהחלטת המשיבים. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור ותגובת המדינה

6.

המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי האופן בו נבחן המידע הסודי המוגש במעמד צד אחד במסגרת עתירות אסיר אינו ראוי ומבקש כי תיקבע הלכה חדשה בעניין. המבקש מציין כי בתקנה 6 לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם-1980, נקבע כי בכל עניין של סדרי דין שאינו מוסדר בתקנות אלו, בית המשפט ינהג בדרך הנראית לו מועילה להכרעה צודקת ומהירה. מכוח תקנה זו התפתח נוהג, לפיו בית המשפט רשאי לעיין בחומר ראיות סודי במעמד צד אחד, בהסכמת הצדדים. המבקש תוקף את האופן בו בית המשפט בוחן את החומר הסודי: לשיטתו, על בית המשפט ליישם בחינה דו-שלבית, במסגרתה עליו לבחון תחילה האם אמור המידע המוגש להיות חסוי מהאסיר ומבא-כוחו; ובשלב השני, לבחון את החומר בדרכים המקובלות בדין. בעניין זה, המבקש מפנה לפסק דינו של בית משפט זה ברע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל (8.11.2011) (להלן: עניין מוסלי ), אשר עסק בהערכתו של חומר סודי המוגש בדיון בעניין החזקת אסיר בהפרדה, לפי סעיף 19ח לפקודת בתי הסוהר [ נוסח חדש ], התשל"ב-1971. יתר על כן, העותר מצביע על שורת הוראות חוק בהן ניתנת סמכות לסטייה מדיני הראיות, כאשר לטעמו, בכולם הסמכתו של בית המשפט להידרש לראיות במעמד צד אחד היא רק לאחר שהוא משתכנע כי החיסיון על הראיות מוצדק. לדידו של המבקש, יש להחיל הוראות דומות לעניין מוסלי גם במקר ים של חומר סודי המוגש במסגרת עתירות אסיר, כדי להבטיח את זכותו של כל אסיר להליך הוגן בעניינו.

7.

בנוסף, לגישת המבקש, יש לקבוע כי ערעור על החלטתו של בית משפט מחוזי בעתירת אסיר, אשר ניתנה בהסתמך על מידע סודי, יהיה ערעור בזכות ולא ברשות. זאת, נוכח הפגיעה בזכויותיו של המבקש מעצם דחיית בקשתו אך בהסתמך על מידע סודי. לחלופין, המבקש טוען כי יש לבחון את הבקשה לרשות ערעור באופן מרחיב, משום שבית המשפט המחוזי הוא הגוף השיפוטי הראשון אשר דן בטענותיו. בהמשך לכך, המבקש טוען כי לא היה מקום לקבוע שהוא משתייך אידיאולוגית לארגון, בהעדר כל אינדיקציה לכך בעובדות כתב האישום, בעבירות בהן הורשע או בגזר הדין. לגישתו, בהעדר אינדיקציה כאמור, היה על המשיבים להגיש ראיות ברורות, חזקות ומשכנעות בדבר השתייכותו לארגון או לתמיכתו בפעילותו. בעניין זה, מוסיף המבקש וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שציין שמכתב האישום עולה הקשר בינו לבין הארגון. המבקש מדגיש כי מדובר בעובדות אשר הופיעו בכתב האישום המקורי אך הושמטו מכתב האישום המתוקן, ומשכך לא היה מקום להתייחס אליהן. כמו כן, המבקש חוזר על טענתו כי שהייתו בתא עם אסירים המשויכים לארגון נעשתה מטעמי דת ונוחות.

מלבד האמור, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את בקשתו לשלב אותו בהליך שיקום. המבקש טוען כי ההחלטה לדחות את בקשתו נעשתה בניגוד לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, ומבלי להצביע על כל אינטרס חיוני ולגיטימי נוגד.

8.

ראיתי לנכון לבקש את תגובת המשיבים לבקשה, וזו הוגשה ביום 18.1.2016. בתגובתם, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה על הסף, באשר החלטתו של בית המשפט המחוזי נגעה, לשיטתם, לנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, ולא עולה ממנה שאלה עקרונית כלשהי. המשיבים מדגישים כי סיווגו של המבקש כאסיר ביטחוני, על כל ההגבלות הנובעות מכך, נגזר מנסיבותיו הספציפיות – סוג העבירות אותן ביצע; אופיין; עמדת גורמי הביטחון וחוות הדעת של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר העוסקים בשיקום; מידע מודיעיני פרטני בעניינו; והתנהגותו בין כותלי בית הסוהר. בכל הנוגע לעיון בחומר הסודי, המשיבים מציינים כי בעניין מוסלי

הובהר שהצגת חומר חסוי בדיון שעניינו ביקורת שיפוטית על החלטת רשות תתאפשר בהסכמת האסיר, ובמקרה הנדון אכן ניתנה הסכמה לכך. המשיבים מדגישים כי באת-כוח המבקש אכן ביקשה מבית המשפט המחוזי להורות על חשיפת חומר שלגביו יסבור שאינו חומר סודי, ולאחר עיון בחומר בית המשפט לא מצא לנכון לקבוע כי לא ניתן לגלות את החומר האמור. משכך, נטען כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

9.

המשיבים סבורים כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. תחילה, המשיבים מציינים כי לאחר בחינה נוספת של נסיבותיו של המבקש, נמצא כי לא ניתן לשייך אותו במובהק לארגון, ולכן הם מודיעים כי המבקש יוגדר מעתה כאסיר ללא שיוך ארגוני. עם זאת, המשיבים מטעימים כי אין בכך לשנות מנכונות הגדרתו של המבקש כאסיר ביטחוני. המשיבים מפנים לסעיף 3(א) לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.05.00 שכותרתה "הגדרת אסיר ביטחוני" (להלן: פקודת הגדרת אסיר ביטחוני ), המגדירה מי ייחשב לאסיר ביטחוני, כאשר לטעמם המבקש עומד בתנאי ההגדרה משהורשע בעבירות ביטחוניות מובהקות על פי סוגן וטיבן. בהתאם לכך, הרי שפקודת אסירים ביטחוניים היא המגדירה את תנאי מעצרו באגף לאסירים ביטחוניים. המשיבים גורסים כי המבקש אינו עומד בתנאי סעיף 4(ב) לפקודת אסירים ביטחוניים, המאפשר לאשר באופן חריג את כליאתו בנפרד מאסירים ביטחוניים. זאת, שכן לעמדת המדינה, שירות הביטחון הכללי לא השתכנע שחל במבקש שינוי בולט וממשי, ומפאת קיומן של חוות דעת מודיעיניות לפיהן אין להסיר את המגבלות שהוטלו עליו בשלב זה.

עוד מוסיפים המשיבים כי אין בנמצא אגפים ייעודיים לאסירים שאינם משויכים ארגונית, ומשכך אסירים אלו נכלאים באגפי האסירים הביטחוניים. לפיכך, המשיבים מדגישים כי אין בהסרת שיוכו הארגוני של המבקש כדי להשפיע על האגף בו הוא נכלא.

10.

באשר לסוגיית השיקום, המשיבים עומדים על כך ששאלת שילובו של אסיר ביטחוני בפעילות

שיקומית נתונה להערכה פרטנית על בסיס נתוניו האישיים של האסיר, הרקע לביצוע העבירות, המניעים ביסודן ומידת ההשתייכות לארגון טרור. המשיבים מדגישים כי כיום, אסירים ביטחוניים העומדים בתנאי סעיף 4(ב) לפקודת אסירים ביטחוניים ונמצאים שמתאימים לפעילות שיקום על ידי שירות בתי הסוהר, משולבים בטיפול מלווה פרטני. בעניינו של המבקש, המשיבים מציינים כי על פי חוות הדעת העדכנית שהוגשה, לא אירע בו כל שינוי מאז ההחלטות הקודמות בדבר שילובו בהליך שיקום.

11.

להשלמת התמונה, יצוין כי על פי החלטתי מיום 20.1.2016, החומר הסודי אשר הוצג בפני בית המשפט המחוזי הועבר לרשותי על ידי המשיבים ואני עיינתי בו. כן יצוין, כי ביום 4.11.2015 התרתי למבקש להגיש נספח ובו מספר פניות מצדו לגורמי מנהל, וביניהם נציב שירות בתי הסוהר, מפקד בית הסוהר, מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה – ואשר יש בהן, לטעמו, להבהיר כי אין לו זיקה לארגוני טרור וכי לא נטל חלק בהפרות סדר.

דיון והכרעה

12.

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובחומר הסודי, לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בהחלטות בעניינו של המבקש. בפתח הדברים, יוער כי בצדק ציין המבקש כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי להתייחס לקשר בין המבקש לארגון שהופיע בכתב האישום המקורי, מעת שהוגש כתב אישום מתוקן שהמבקש הודה בו ונסיבה זו הושמטה ממנו. אולם משעה שהודיעה המדינה כי יוסר שיוכו של המבקש לארגון "הג'יהאד האיסלאמי" לאחר בחינה מחודשת, הרי שממילא טענה זו מתייתרת.

13.

אין בידי לקבל את טענת המבקש בדבר קיומה של שאלה עקרונית העולה מהבקשה. סוגיית העיון בחומר סודי על ידי בית משפט הדן בעתירת אסיר נדונה לא אחת בפסיקת בית משפט זה, ונקבע כי אין בה להצדיק מתן רשות ערעור. על פי ההלכה הפסוקה, הצגתו של חומר סודי במעמד צד אחד לבית המשפט תיעשה רק מקום בו ניתנה לכך הסכמתו של האסיר-העותר (ראו: עניין

מוסלי , פסקה 18; רע"ב 5619/14 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 (30.7.2015)). היה והאסיר אינו מסכים להצגת החומר הסודי באופן זה, קמה לטובת הרשות חזקה לפיה היא קיבלה את ההחלטה כדין בהסתמך על חומר זה, והנטל הוא על האסיר להפריך את החזקה (ראו: רע"ב 8802/14 פלוני נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 14 (23.3.2015) ; רע"ב 7111/14 ברנס נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (7.12.2014); רע"ב 798/07 אזולאי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (27.7.2008) (להלן: עניין אזולאי )).

14.

נוכח הקושי המובנה ליכולתו של אסיר להתגונן מפני חומר המוצג במעמד צד אחד, בית משפט זה שב והדגיש כי יש לנקוט זהירות מיוחדת בבחינת חומר זה ובהסקת מסקנות ממנו (ראו: עניין אזולאי , פסקה 8;

רע"ב 1159/11 אבו שריפה נ' מדינת ישראל , פסקה ז (1.3.2011)). כך למשל, נקבע כי יש לצמצם ככל האפשר את הפגיעה באסיר, על ידי הרחבת הגילוי עד למירב האפשרי, כגון בדרך של פרפרזה של החומר או הסבר כללי על מהותו; וכן נקבע שעל בית המשפט לשמש כמעין פה לאסיר שהחומר נחסה מפניו ולבחון טענות אשר היה ביכולתו לעלות ביחס לחומר זה (ראו: רע"ב 388/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (26.2.2014) (להלן: עניין פלוני ); רע"ב 1621/16 שבלי נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 4 (4.5.2006)). משכך, נקל לראות כי הטענה העקרונית אותה העלה המבקש הוכרעה זה מכבר בפסיקה, ואין מקום להידרש אליה פעם נוספת. למען הזהירות, עיינתי בחומר הסודי אשר הונח בפניו של בית המשפט המחוזי, ונחה דעתי כי נוכח אופיו, לא ניתן היה לחשוף אותו בפני המבקש מעבר להסבר הכללי שהועבר אליו, אף לא בדרך של פרפרזה (והשוו: עניין פלוני , פסקה 5; רע"ב 5385/12 שירזי נ' שירות בתי הסוהר , פסקאות 7-6 (17.3.2013)). על יסוד האמור, לא מצאתי כי נפל כל פגם באופן בו בחן בית המשפט המחוזי את החומר הסודי שהונח בפניו.

15.

בהמשך לכך, סבורני כי אין יסוד להתערבות בהחלטות המשיבים בעניינו של המבקש. סיווגו של המבקש מלכתחילה כאסיר ביטחוני נעשה על פי פקודת הגדרת אסיר ביטחוני, בהתאם לאופיין של העבירות בהן הורשע והנסיבות בהן נעברו. הואיל והמבקש מהווה אסיר ביטחוני, תנאי מעצרו מוגדרים בפקודת האסירים הביטחוניים ומוטלות עליו מגבלות שונות – בין השאר, קובע סעיף 4(א) לפקודה כי אסירים ביטחוניים יוחזקו באגף נפרד מאסירים פליליים. יחד עם זאת, סעיף 4(ב) מאפשר לאשר באופן פרטני הסרת מגבלות וכאילה בנפרד מאגף האסירים הביטחוניים, לאסיר העומד בשני התנאים המצטברים המנויים בסעיף. בנסיבות המקרה שלפניי, אני מוצא כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים, לפיו המבקש אינו מקיים את התנאים בסעיף 4(ב) וכי אין מקום להסרת המגבלות אשר הוטלו עליו בשלב זה. כן, שוכנעתי כי לא אירע שינוי נסיבות מאז שניתנו ההחלטות הקודמות בסוגיית שילובו של המבקש בהליך טיפולי שיקומי, שיש בו להצדיק החלטה שונה כעת. משכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

16.

סוף דבר, הבקשה נדחית.