פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
395/14
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
ג'מאל סלמאן
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. משטרת ישראל
3. שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) בתיק
עת"א 4526-12-13 מיום 1.1.2014
בשם המבקש:
עו"ד אברהם ברדוגו
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן ציון-מוזס
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) שבגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר להורות על הפסקת חופשותיו ועל סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ).
1.
המבקש הורשע לפי הודאתו בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ונגזר עליו עונש מאסר של שש שנים ושמונה חודשים שאותו הוא החל לשאת ביום 3.1.2010. המבקש יצא למספר חופשות, האחרונה ביום 15.11.2013, ולאחר מכן הופסקו חופשותיו על רקע קבלת מידע מודיעיני שממנו עלה כי למבקש יש כוונה לברוח מהכלא. בעקבות מידע זה, שונה סיווגו לקטגוריה שלפיה אין להוציאו לחופשות בשל סכנה לביטחון הציבור או המדינה; הוא הועבר מבית הסוהר "צלמון" אל בית הסוהר "שיטה" שהוא בית סוהר ברמת ביטחון מירבית; וכן הוא סווג ביום 22.12.2013 כאסיר סג"ב. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד ההחלטה לשלול את יציאתו לסבב חופשות ולסווגו כאסיר סג"ב.
2.
בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) דחה את העתירה, וקבע, לאחר שעיין בחומר המודיעיני בהסכמת המבקש, כי ההחלטה שהתקבלה מצויה במתחם הסבירות וכי אין מקום להתערב בה. בית המשפט ציין כי מדובר במידע מהימן וצולב הנסמך על שתי ידיעות משני מקורות מהימנים שונים ומתאריכים שונים.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש מלין על הפרקטיקה של עיון במידע מודיעיני מסווג במעמד צד אחד, וטוען כי זו פוגעת בזכותו להליך הוגן. לגופו של עניין, טוען המבקש כי התנהגותו בכל תקופת מאסרו עד כה הייתה ללא רבב – הוא לא היה מעורב בעבירות משמעת, לא הפר תנאים ביציאותיו לחופשות, סיים קורסי הכשרה ושיקום והשתלב במסגרות תעסוקתיות בבית הכלא. נטען כי אין היגיון בסברה כי הוא עתיד לברוח חודשיים בלבד לפני מועד שחרורו המינהלי. לשיטתו, נוכח התנהגותו הטובה במאסר, היה לו יסוד סביר להאמין שהוא ישוחרר במסגרת זו. לטענת המבקש היה על בית המשפט לבדוק את המידע המודיעיני ביסודיות, תוך בחינת מהימנות המקורות בטרם ההסתמכות על דבריהם.
4.
המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן היא נסבה כולה על עניינו הפרטני והספציפי של המבקש ואינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית כללית. לחלופין נטען כי על הבקשה להידחות לגופה. לטענת המשיבים, יציאה לחופשות אינה זכות מוקנית לאסירים אלא פריבילגיה שהענקתה נתונה לשיקול דעתו של הגורם המוסמך. נטען כי בנסיבות המקרה דנן, ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המבקש הן סבירות ואינן מקימות עילה להתערבות בית המשפט.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. הגישה הרווחת היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) ). ה בקשה שלפניי – אשר נסבה כל כולה על סיווגו של המבקש ושאלת יציאתו לסבב חופשות – אינה מעלה כל שאלה מעין זו (השוו: רע"ב 5383/12 בן ארי נ' שירות בתי הסוהר (21.8.2012)). גם אם אניח, לטובת המבקש, כי אמת המידה למתן רשות ערעור בבקשות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09
פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09
אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)) , אינני סבור שיש עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כפי שנפסק לא אחת בבית משפט זה, אין עומדת לאסיר זכות קנויה ליציאה לחופשות מבית האסורים. יציאה לחופשה היא טובת הנאה שעשויה להיות מוענקת לאסיר בכפוף לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, תוך איזון בין רצון האסיר לצאת לחופשה, שיקומו ורווחתו – לבין הצורך להגן על שלום הציבור וביטחון המדינה (ראו למשל: רע"ב 3144/13 אהרוני נ' משטרת ישראל , פסקה 5 (26.6.2013); רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (6.9.2010)). במקרה דנן, ההחלטה לשנות את סיווגו של המבקש ולמנוע ממנו לצאת לחופשות הסתמכה על מידע מודיעיני בדבר כוונת בריחה. לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהוגש – בהסכמת המבקש – לעיונו של בית המשפט קמא, לא מצאתי כי החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות במידה שמצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.
הבקשה למתן לרשות ערעור נדחית אפוא.
ניתנה היום, י"ט באדר א התשע"ד (19.2.2014).
ש ו פ ט