רע"ב 6490/10 אלירן לוי נ. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר

1.

המבקש הורשע בעבירות של סיוע לרצח, הריגה, עבירות בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע. בגין מעשיו נגזרו עליו 15 שנות מאסר, שאותן החל לרצות ביום 18.12.05. המבקש מסווג כאסיר בקטגוריה א' שאינה מאפשרת יציאה לחופשות בשל סכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור. עתירה שהגיש לשינוי הקטגוריה שבה סווג באופן שיאפשר לו יציאה לחופשות, נדחתה לפני חודשים אחדים על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עע"א 6351-09 מיום 25.3.09, כב' השופט א' ביתן ). בהחלטתו עמד בית המשפט על מידע מודיעיני שהוצג, שלפיו אם ייצא המבקש לחופשה, הוא עצמו ישמש מטרה לפגיעה, וקיים גם חשש שינסה לפגוע באחרים. בית המשפט הוסיף וציין: "האמור בחוות הדעת של המשטרה מרשים בחומרתו ונתמך בעובדות מסוימות. בנוסף לכך, חומרת הסכנה המוצגת בו, מקטינה עד מאוד את ההצדקה לקחת סיכון כדי לפעול בניגוד להמלצה. אין דומה מידע המעלה חשש לביצוע עבירה מינורית בעת חופשה ואפילו כזה המעלה חשש לאי חזרה מחופשה למידע המעלה חשש לפגיעה בחיי אדם ממש". ביום 1.9.10 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע, שבגדרה ביקש לצאת אל מחוץ לכותלי בית הסוהר, כדי להשתתף בברית המילה של בנו. לדברי המבקש, הברית היתה אמורה להיערך ביום 3.9.10, אך בשל מחלת הצהבת שבה לקה היילוד, היא נדחתה, ותיערך ככל הנראה במהלך שבוע זה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר'

אבידע ) דחה את עתירת המבקש. בהחלטתו, עמד בית המשפט על הסיכון שנשקף מיציאתו של המבקש לחופשה, וקבע – לאחר עיון במידע חסוי – כי דבריו של כב' השופט ביתן , שנאמרו במסגרת ההליך הקודם, רלבנטיים גם היום. נפסק אפוא

כי בנסיבות אלה, אין לומר כי ההחלטה שלא לאפשר למבקש לצאת את כותלי בית הסוהר הינה בלתי סבירה. עם זאת, ציין בית המשפט כי נוכח הסכמת המדינה, אין מניעה מקיום טקס הברית בין כותלי בית הסוהר, אם ירצה בכך המבקש.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את העתירה, נוכח זכותו החוקתית להשתתף בטקס ברית המילה של בנו, ועל רקע ההלכה הפסוקה המורה כי על הרשויות לעשות מאמץ כדי לאפשר לאסיר לשהות באירוע משפחתי מיוחד. לדבריו, היה מקום לתור אחר פתרון מידתי שיאפשר את השתתפותו בטקס, כך בפרט משהחשש הנובע מאפשרות שחרורו לחופשה לא נסמך על מידע מודיעיני קונקרטי. עוד גורס המבקש כי אין לראות בקיום הטקס בין כותלי הכלא תחליף הולם לקיומו מחוץ לו, שכן יהיה בכל משום פגיעה בשמחת המשפחה. לבסוף, מציין המבקש כי הוא לא יצא לחופשה כמעט שש שנים וכי הוא "אסיר למופת". המדינה טוענת מצדה כי באין שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור– דין הבקשה להידחות על הסף. לגופם של דברים, מציינת היא כי מתן חופשה לאסיר הינה משום פריבילגיה, והיא נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים. במקרה דנן, סבורה המדינה כי המידע המודיעיני מצביע על סכנה הנשקפת מהוצאתו של המבקש לחופשה; ומשכך – החלטת הרשויות שלא לאפשר לו להשתתף בברית מחוץ לכותלי בתי הסוהר הינה החלטה סבירה, עניינית ומבוססת.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר, תינתן אך במקרים שבהם הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית כללית החורגת מעניינו של האסיר הספציפי (ראו רע"ב 7/86 וייל

נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86); רע"ב 844/07 רביזדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 29.1.07)). בקשתו של המבקש נוגעת אך לנסיבותיו הפרטניות, וככזו היא אינה מעלה שאלה עקרונית בעלת תחולה רחבה, המצדיקה מתן רשות ערעור.

4.

אולם, אפילו הנחתי כי ראוי להפעיל מבחן מרחיב לגבי בקשות רשות ערעור מסוג זה

(ראו חוות דעתו של השופט א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.03.09), לא היתה מסקנתי משתנה. מושכלות יסוד הם כי לא עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. מדובר בפריבילגיה, שהענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות. הפעלת הסמכות בהקשר זה הינה פועל יוצא של עריכת איזון בין ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנות האסיר, כמו גם ההגנה על שלום האסיר עצמו, לבין חשיבות יציאתו של אסיר לחופשה, מבחינת שיקומו ורווחתו (ראו סעיף 1(ב) לפקודת הנציבות מס' 04.40.00 בעניין חופשת אסירים; רע"ב 5661/09 פריניאן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 30.7.09) (להלן: ענין פריניאן ); רע"ב 6212/09 עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.09)). לאסירים שאינם זכאים לחופשות על-פי נוהלי שב"ס, מוסדרת אפשרות יציאה בליווי משטרתי בפקודת הנציבות מס' 04.40.01 שעניינה הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר (להלן: הפקודה ). סעיף 4 לפקודה קובע כי -

"בהתקיים אחד מן האירועים המפורטים להלן, רשאי הגורם המוסמך, כהגדרתו להלן, לאשר הוצאת אסיר באבטחה:

א. ...

ב. ...

ג. ...

ד. ...

ה.ביקור לרגל הולדת בנו או בתו של האסיר (...) ובלבד שאירוע כאמור לא יערך באולם שמחות.

ו. ...

ז. ...

ח.נסיבות מיוחדות אחרות".

את בקשתו של המבקש בענייננו, ניתן לראות כביקור לרגל הולדת בנו, כאמור בסעיף 4 לפקודה, ומדברי המבקש עולה כי האירוע אינו צפוי להתקיים באולם שמחות אלא בישיבה או במקום אחר בנוכחות קהל מצומצם של בני משפחה. נראה, אפוא, כי ניתן היה לשקול את בקשת המבקש בגדרו של הנוהל. ואולם, עמידה בתנאי הסף של הנוהל אינה מבטיחה כי בכל מקרה אכן תותר לאסיר יציאה בליווי. נדרשת בנוסף בחינת הנסיבות הפרטניות בעניינו של כל מבקש לצאת באבטחה (עניין רביזדה , סעיף 9). על השיקולים הצריכים לבחינה זו עומד סעיף 7 לפקודה, הקובע כי –

א.הוצאת אסיר באבטחה מחוץ לבית הסוהר תיעשה רק לאחר שנבדקו ההיבטים והסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכך.

ב.במסגרת שיקול הדעת אם לאשר היציאה באבטחה, יש לתת הדעת לכל הנושאים הבאים:

1.אופן תפקודו של האסיר (תפקוד לקוי או חיובי)

2.מידת הסיכון הביטחוני שבהוצאת האסיר מחוץ לבית הסוהר באבטחה.

3.האפשרויות לביצוע הליווי והאבטחה בנתונים הקיימים (כגון זמינות סוהרים לביצוע הליווי, מצב חירום וכו').

4.לא ייצא אסיר באבטחה למקום שיש סיכון ביטחוני רב בשהייה בו או בדרך אליו.

אכן, כפי שיציאה לחופשה הינה זכות יתר ולא זכות מוקנית, כך גם יציאה בליווי אינה נתונה לאסיר בכל מקרה ומקרה, ועליה להיבחן בהתאם לנסיבותיו של כל אסיר וכל בקשה.

בין השיקולים הנשקלים יש מקום ליתן משקל מיוחד לציפייתו הטבעית של אסיר להשתתף באירוע הברית של בנו, בצד שיקולים אינדיבידואליים אחרים הקשורים באסיר, ושיקולים שעניינם באינטרס הציבורי הרחב. כפי שנפסק, כאשר הערכת הסיכונים היא כי יציאה בליווי עלולה לפגוע בשלום הציבור, כי אז שיקול זה יגבר בדרך כלל על אינטרס האסיר לצאת מכתלי הכלא. (עניין פריניאן ).

5.

שירות בתי הסוהר הוא הגורם המופקד על ניהול בית הסוהר, ובכלל זה על שאלות שעניינן בביטחון הציבור בעת יציאת אסירים לחופשות. (ראו רע"ב 6737/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.07)). במקרה דנן, סברו הרשויות, על יסוד מידע מודיעיני שנבחן בהמשך על ידי בית המשפט המחוזי, כי יציאתו של המבקש בליווי כרוכה בסיכון לשלום הציבור, לשלומו שלו, וכפועל יוצא גם לכוח שילווה אותו. בית המשפט המחוזי מצא כי החלטה זו מצויה במתחם הסבירות. בית המשפט לא הסתפק בכך, אלא אף קבע כי אין מניעה לקיים את טקס ברית המילה בין כותלי הכלא, כך שתתאפשר נוכחות של המערער בטקס, אם רצונו בכך. בחנתי את נסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואת החומר המודיעיני שהונח לפני בית המשפט המחוזי. אף להשקפתי מצויה החלטת הרשויות בגדרו של מתחם הסבירות, והאפשרות שניתנת למשפחת המבקש לערוך את הטקס בין כתלי הכלא, במגבלות שעליהן עמד בית המשפט המחוזי, מונעת פגיעה לא מידתית במבקש. לא מצאתי, אפוא, עילה למתן רשות ערעור, בין לפי המבחן המקובל, ובין לפי גישה מרחיבה יותר.

אכן, ניתן להבין ללבו של המבקש שרוצה כי השמחה המשפחתית לא תיערך בין כתלי הכלא. האיזון בין ציפייתו זו לאינטרס הציבור לא מאפשר להיעתר לבקשתו במלואה, אך מאפשר לו – אם רצונו בכך – לקחת חלק בטקס הדתי שהוא מייחס לו, כדבריו, חשיבות רבה בהיותו שומר מצוות. על ב"כ המבקש להודיע לגורמים המוסמכים אם רצונו של האחרון לקיים את הטכס בין כתלי בית הסוהר. זאת, עד ליום ג' 7.9.10 בשעה 13.00.

בכפוף לאמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.