פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
835/11
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
מקסים מוסטבוי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז בתיק עת"א 36606-11-10 שניתנהביום 19.1.2011 על ידי כבוד השופט
א' טל
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד עמרי אפשטיין
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.1.11 בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו לצאת לחופשות מהכלא.
1.
המבקש מרצה עונש מאסר של שלוש שנים וחודשיים החל מיום מעצרו בתאריך 21.7.09, ויום שחרורו המינהלי הוא ביום 10.5.12. בתמצית נספר, כי המבקש הורשע על פי הודאתו ב בית המשפט
לתעבורה בתל-אביב בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה בגינן נגזר עליו ביום 14.1.10 עונש מאסר בן שנה וחצי. אחר הדברים האלה הורשע המבקש, גם כן על פי הודאתו, ב בית משפט השלום ברמלה בהליך משפטי נוסף בעבירות של גניבת רכב וזיוף סימני זיהוי של רכב, נהיגה ללא רישיון, תקיפה והחזקת סכין, בגינן הושת עליו ביום 22.4.10 עונש מאסר נוסף בן 22 חודשים. לא למותר לציין כי למבקש לא היה מעולם רישיון נהיגה תקף בישראל, הוא הורשע בעבר בגרימת מוות ברשלנות, בעברו הרשעות רבות, הוא ריצה בעבר מספר עונשי מאסר ובעת שנגזר דינו היו תלויים כנגדו מספר מאסרים מותנים.
2.
ביום 7.11.10 הגיש המבקש עתירה ל בית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטת המשיב שלא לאפשר את שילובו בסבב חופשות. בתשובה לעתירה טען המשיב כי המבקש הוא אסיר רצידיביסט עם רקע של התמכרות לסמים, שאינו מביע רצון להשתלב בטיפול בגמילה ואף לא נמצא מתאים לטיפול בשל חוסר מוטיבציה. בא כוחו של המבקש טען בדיון בתגובה כי בשל מחלתו של המבקש, נמנע ממנו להשתתף בקבוצה הטיפולית ולכן אין בעובדה עליה הצביע המשיב כדי להיות לו לרועץ לעניין החופשות.
3.
בהחלטתו קבע בית משפט קמא, כי לאור הנסיבות עליהן הצביע המשיב, ההחלטה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה ממוקמת במתחם הסבירות ואינה מצדיקה את התערבותו. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי ההחלטה של השב"ס עולה בקנה אחד עם התיקון לפקודת נציבות בתי הסוהר לעניין חופשות (מיום 16.12.10; להלן: הפקנ"צ ), המתנה יציאות אסיר לחופשות בין היתר בכך שהחל בהליך טיפולי לגמילה. בשולי החלטתו, הוסיף בית המשפט כי אם המבקש יביע הסכמה להשתתף בקבוצה טיפולית לגמילה מסמים, חזקה שהדבר יתאפשר לו, שאם לא כן יוכל לטעון כי המשיב מונע בעדו את הטיפול שהוא תנאי להוצאתו לחופשות.
מכאן לבקשת רשות הערעור שבפני.
4.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט בהחלטתו. את עיקר יהבו הטיל המבקש על כך שבית משפט קמא הסתמך לכאורה בהחלטתו על התיקון בהוראות פקודת הנציבות, לפיו לא תתאפשר חופשת אסיר מבלי התחיל בהליך טיפולי, למרות שבקשת המבקש לצאת לחופשה הוגשה כחצי שנה לפני החלת התיקון. כמו כן נטען כי בעבר הומלץ על שחרורו של המבקש לחופשות, אולם המשיב שינה את החלטתו והתנה את שחרורו בטיפול מבלי שהיה לכך ביסוס חוקי.
5.
אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור במקרים כגון דא תינתן רק במקרים חריגים בהם מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 10475/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.1.2010), בפסקה 4 והאסמכתאות שם (להלן: עניין פלוני ( ). הבקשה שלפני - שעניינה בשאלה הפרטנית של יציאותיו של המבקש לחופשות מבית הכלא - אינה מעלה שאלה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש ואינה עונה על הגדרים למתן רשות ערעור שנקבעו בפסיקה.
6.
הנחת המוצא היא כי חופשת אסיר מבית הסוהר איננה זכות מוקנית, אלא פריבילגיה המוענקת לאסיר בהתאם לשיקול דעתה של הרשות המוסמכת המאזנת בהחלטתה בין שלום הציבור לבין רווחתו של האסיר (ראו, לדוגמה, רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.9.2010); עניין פלוני ; רע"ב 7018/10 עמר נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 18.10.2010); רע"ב 3249/09 מדינת ישראל נ' הרשטיק
(לא פורסם, 30.6.2009) והאסמכתאות שם; רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל
(לא פורסם, 21.2.2008) והאסמכתאות שם) . ככל החלטה מנהלית, גם בהחלטה של מתן חופשות לאסיר, בית המשפט לא שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ותפקידו מצטמצם בבחינת סבירות ההחלטה והאם נפלו בה פגמים המצדיקים התערבות (רע"ב 7035/09 עקוב נ' מדינת ישראל-כלא אשל (לא פורסם, 13.1.1998); רע"ב 4961/06 מזרחי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 10.10.2006)). במקרה שלפנינו לא ניתן לומר כי החלטת המשיב אשר נתמכה בחוות הדעת של הגורמים המטפלים בשב"ס, איננה עומדת במתחם הסבירות ומצדיקה את התערבותו של בית המשפט.
7.
למעלה מן הצורך, אציין כי בית המשפט לעניינים מינהליים הניח את מרכז הכובד בהחלטתו בעמדתו של השב"ס ובהמלצת הגורמים המטפלים, ואילו התיקון לפקודת הנציבות צויין רק אגב אורחא כחיזוק לאמור בהחלטה. משכך, אינני נדרש לשאלה אותה העלה המבקש לגבי החלה רטרואקטיבית של התיקון לפקנ"צ (ולעניין דומה לכך ראו רע"ב 9900/08 משה כהן נ' היועץ המשפטי לשב"ס (לא פורסם, 27.11.2008)). על כל פנים, נכונות האסיר לעבור טיפול והיותו נקי מסמים מהווים שיקול מקובל וידוע לצורך בחינת יציאות אסיר לחופשה, באשר יש בכך כדי להעיד במידה רבה על מסוכנותו לשלום הציבור, כך שהתיקון לפקנ"צ אך משקף את הנוהג שהיה קיים עובר לתיקון. גם בחוות הדעת שצורפה לתגובת המשיב ב בית משפט
קמא, מציינים הגורמים המטפלים כי בעיית ההתמכרות של המבקש בצירוף התכחשותו לבעיה זו, היא שהובילה אותו להישנות המעשים בהם הורשע. לאור כל זאת, אני סבור כי ההחלטה שלא לאפשר למשיב חופשות היא סבירה וכי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' באייר התשע"א
(12.5.2011).
ש ו פ ט