רע"ב 4961/06 יעקב מזרחי נ. שב"ס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (עע"א 1432/06, כב' השופטת נ' אהד), אשר דחה את עתירת המבקש כנגד החלטת המשיב שלא לאפשר יציאתו לחופשה.

1.המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן חמש-עשרה וחצי שנים בגין הריגת אחיו. המשיב סירב להתיר יציאתו לחופשות מהכלא ועל-כך עתר לבית-המשפט לעניינים מינהליים, אשר לא התערב בהחלטת המשיב. על החלטת בית-משפט קמא עותר המבקש לרשות ערעור בפנינו.

2.המבקש מרצה עונש מאסר בגין עבירות המסווגות כעבירות אלימות במשפחה ולצורך יציאתו לחופשה, נדרשת המלצה מטעם הוועדה לאלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב ). המבקש היה מעורב בעת מאסרו בעבירות שונות שעבר בתחום הכלא, ונפתחו תיקים פליליים נגדו במהלך מאסרו. חרף זאת, בינואר 2005 הוחלט כי מבחינת תפקודו בכלא ניתן לאפשר לו לצאת לחופשות. זאת, לאחר שבדצמבר 2004 המליצה ועדת אלמ"ב כי, חרף מידע על רמת מסוכנות גבוהה, בשל השתתפותו בהליך טיפולי, ניתן להתיר יציאתו המוגבלת לחופשות בנות 12 שעות, ובכפוף לתנאים נוספים. במהלך הטיפול בעניין יציאתו של המבקש לחופשה באפריל 2005, הוא זייף בדיקת שתן, וכן נפתח נגדו תיק באשמת איומים על סוהר התלוי ועומד בבית-משפט. לאור אלה, החליט שירות בתי-הסוהר לדחות את בקשת המבקש לצאת לחופשה. בעקבות עתירה שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי (עע"א 1602/05) שקל המשיב פעם נוספת את העניין ביולי 2005, והוחלט שלא להתיר את יציאתו לחופשה עקב מידע מודיעיני שהצביע על מעורבותו בפלילים בבית-הסוהר וכוונות לפגוע באסיר אחר. המשיב החליט לדון בעניין שוב כעבור 3 חודשים, ובנובמבר 2005 המליצה ועדת האלמ"ב שלא להתיר יציאתו לחופשה. הטעמים שניתנו לכך הם כי המבקש לא הגיב להליך הטיפולי, ונפתח נגדו תיק פלילי בגין איומים כלפי סוהר. הוא פנה שוב לבית-המשפט המחוזי וביקש שוב להתיר יציאתו לחופשה. בקשה זו נדחתה.

במאי 2006, בשל מצב בריאות קשה של הורי המבקש, הותרה לו יציאה מיוחדת לחופש, בליווי אבטחה.

ב-31.5.06 התכנסה ועדת אלמ"ב שנית וקיימה דיון בעניינו של המבקש והחליטה שוב שלא להתיר את יציאתו לחופשה, בשל חוות-דעת המעידות על מסוכנות גבוהה לסביבתו. בשל מצבו הבריאותי הגיש המבקש בקשה לוועדת השחרורים ולקראת הדיון בה נערך דיון נוסף בפני ועדת האלמ"ב. היא קבעה כי " אופי העבירה שביצע האסיר, כמו גם תיפקודו הבעייתי והבלתי יציב במאסר, תוצאות האבחון והעובדה שלא עבר תהליך טיפולי מעמיק מדגימים להערכתנו על קיומו של פוטנציאל גבוה למסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו. לפיכך, אין המלצה לשחרורו המוקדם ".

3.דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף ואף לגופה. כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בעתירה אסיר ניתנת במקרים חריגים בלבד, מקום שמתעוררת סוגיה עקרונית או בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134; רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(2) 1466, פיסקה 5). הוא הדין בבקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות לחופשות אסירים (רע"ב 7204/97 דרויש נ' מדינת ישראל , תק-על 98(1) 360; רע"ב 1531/05 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2005(1) 3835; רע"ב 8556/05 גרדנה נ' משטרה ישראל , תק-על 2005(4) 2804). במקרה זה, מתמצות טענות המבקש בעניינו הפרטני ואינן מעלות שאלה המצדיקה הענקת רשות ערעור לבית משפט זה.

4.דין טענות המבקש להידחות גם לגופן.

החלטות המשיב ניתנו במסגרת סמכותו, ועל בסיס בדיקת ועדת האלמ"ב והמלצותיה, בהתאם לנוהלים החלים על העניין (לפירוט הנוהלים ראו רע"ב 1033/06 נ.ג

נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 3492, פיסקאות ג(4) ו-ג(8); רע"ב 1769/05 ס'

מ' נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(3) 79, פיסקה 5)

באשר לאמות המידה המכוונות את שיקול דעתו של המשיב לעניין מתן היתר ליציאת אסיר לחופשה, ציינתי בעבר:

חופשת אסיר אינה זכות מוקנית אלא טובת הנאה הניתנת לאסיר, הנתונה לשיקול דעתן של רשויות בית הסוהר (ראה סעיף 1ב לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00; בר"ע 5387/90 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 91(1) 34). החלטה בעניין יציאת אסיר לחופשה היא פרי איזון בין שתי מערכות אינטרסים: מן העבר האחד – ניצבים צרכי בטחון הציבור וצרכי ההגנה על הסדר והמשמעת בכלא; מן העבר השני – יש לתת משקל לצרכיו האנושיים של האסיר ביציאה ממסגרת המשמורת, ולו לתקופה קצרה, כדי לחזק את רוחו וכדי לעודד את שיקומו באמצעות הידוק הקשר עם סביבתו הקרובה מחוץ לכתלי בית הסוהר (עע"א 6481/01 אל

עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678, 709). במקרה של ניגוד בין שיקולי אינטרס שלום הציבור לבין עניינו של האסיר שאינם ניתנים לגישור, ראוי להעדיף את אינטרס השמירה על בטחון הציבור (רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 98(2) 176)

[רע"ב 5607/05 חתואל נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2005(3) 2503, פיסקה 6]

הלכה היא, כי לשירות בתי הסוהר שיקול דעת רחב בענין מתן היתר ליציאת אסיר לחופשה. תפקידו הוא לקיים את האחריות לניהולו התקין של בית הסוהר ולהבטיח את הסדר והבטחון בו. כן הוא אחראי להבטיח את שלום הציבור מפני אפשרות פגיעה עקב התרת יציאה לחופשה של אסיר מסוכן. בתוך כל אלה, עליו לתת משקל גם לחשיבות יציאתו לחופשה של אסיר במסגרת קידום ערך השיקום והרווחה של האסיר כאדם. תפקידו של בית-המשפט לעניינים מינהליים מתרכז בבחינת השאלה, האם שקל שירות בתי הסוהר את השיקולים הרלבנטיים לעניין ואיזן ביניהם בצורה ראויה וסבירה. בית-המשפט אינו מחליף את שיקול דעתם של שלטונות בית הסוהר בשיקול דעתו שלו (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802, בעמ' 804; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743, בע' 748-746; רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל , פ"ד נח(6) 817, בע' 820).

4.בענייננו, אין בטענותיו של המבקש – הן בפני בית המשפט קמא והן בפני בית משפט זה – כדי להצביע על אי-סבירות החלטת המשיב שלא להתיר את יציאתו לחופשה. החלטה זו מתבססת על חומר הראיות המינהליות שהיה בפני הרשות המוסמכת, המצביע על מסוכנותו של המבקש. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתה, ולפיכך דין הבקשה להידחות.