רע"ב 1033/06 נזמי ג'אבלי נ. שירות בתי הסוהר

א.המבקש מרצה מזה למעלה משנתיים עונש של 39 חודשי מאסר בפועל בשל סדרת עבירות ובהן עבירות של אלימות במשפחה, אשר כוונו נגד אמו (בעיקר) ונגד אחותו. הוא בן כ-24 שנים, אך צבר למרבה הצער עבירות פליליות בתחומי הרכוש, הסמים, התקיפה ועוד. במאסרו לא שובץ בסבב חופשות, כיוון שועדת האלימות במשפחה לא המליצה על כך. בעתירה לבית המשפט קמא נמסר (ראו החלטה מ-21.9.05) כי ועדת האלימות במשפחה אינה מאשרת חופשות כל עוד לא קיבל המבקש טיפול, הניתן בכלא חרמון, שאליו מסרב המבקש לעבור בשל ביקורי משפחה. בית המשפט ביקש כי ועדת האלימות במשפחה תשוב ותבחן את הנושא; לאחר כינוס נוסף של הועדה, ששבה ונמנעה מהמלצה על חופשות כל עוד לא קיבל המבקש טיפול וכל עוד ישנה מסוכנות כלפי אמו, קבע בית המשפט (החלטה מיום 17.1.06) כי "לאור האמור בחוות דעת ועדת אלמ"ב, שהינה הגוף המקצועי סבירה ההתנגדות להוצאת העותר לחופשות". העתירה נדחתה איפוא.

ב.(1) מכאן הבקשה דנא, שנטען בה כי עברו למעלה משלוש וחצי שנים מאז עשיית העבירות, האם ובני המשפחה אינם חוששים מיציאת המבקש לחופשות. נטען כי יש לדון בשאלה האם דו"ח ועדת אלימות הוא הכלי המכריע בהחלטת בית המשפט, והאין להפעיל כללים הנוהגים בדיני מעצר, במיוחד כשאין אינדיקציה למסוכנות עכשוית.

(2) בתשובת המדינה נטען כי אין הבקשה מעוררת שאלות אשר בשכמותן נשקלת רשות ערעור בכגון דא. לגופם של דברים, משליכה המדינה יהבה על החלטת ועדת האלימות במשפחה מיום 19.10.05, שכנטען מבוססת היא על נימוקים מקצועיים. בנוסף נטען, כי יש להביא בחשבון את האינטרס של נפגעות העבירה, האם והאחות. נזכר גם כי לאחרונה (בפברואר 2006) הוגשה תלונה כנגד המבקש בגין חשד להחזקת סמים בכלאו, ולכן מנוע הוא מקבלת חופשה אף בשל פתיחתו של תיק פלילי בעת היותו בכלא.

ג.(1) לאחר העיון בבקשה ובתגובת המדינה על נספחיהן ובחומר החסוי של ועדת האלימות במשפחה, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה.

(2) אכן, כטענת המשיב, אין המדובר בנושא בעל חשיבות משפטית או כללית אשר בשכמותו נשקלת רשות ערעור לבית משפט זה רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה) (הנשיא שמגר)). ואולם, הואיל ובשאלה אם יזכה אדם למקצת חרות בעודו בכלא עסקינן, ובהיות בית המשפט פה לעצורים ואסירים, ראיתי מקום לעיין גם בעיצומם של דברים.

(3) המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות שונות, ובתוכן עבירות אלימות במשפחה, שהופנו כאמור במיוחד כלפי אמו וכן כלפי אחותו, ותוארו בגזר דינו מיום 23.11.04 (על-ידי השופטת גרינברג) כלהלן:

"הנאשם אשר התגורר בבית המשפחה, נהג לכלוא את אמו בבית ולא לאפשר לה לצאת וכשלא נכנעה לגחמותיו תקף אותה בברוטליות, הכניסה בכוח לרכב תוך שהוא מושך בשערותיה, גורר אותה ברגליה וסוטר לה בפניה ובהמשך חוזר ותוקף אותה, תוך שהוא מוציא אותה באלימות מהרכב ...הנאשם תקף את אמו גם בתוך הבית ...למתלוננת נגרמו חבלות כתוצאה מתקיפותיו של הנאשם. בתה של המתלוננת ניסתה להתערב לטובת אמה ולחלצה מידי אחיה, ובשל כך איים עליה ותקף אותה בכך שבעט בבטנה בהיותה בהריון". בית המשפט ראה בצדק עבירות אלה (בנוסף לעבירות אחרות) בחומרה. עיון בתסקירי שירות המבחן מתאר משפחה עגומת גורל שבה שני ההורים היו מכורים לסמים, ועל רקע זה הסביר המבקש את התנהגותו הכוחנית.

(4) בחופשת אסירים עוסקת פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.000, המיוסדת על סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר שלפיו "השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת הנציב, לתת לאסיר בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת...". על פי הפקודה (סעיף 1.ב.) "חופשה אינה זכות מוקנית, אלא טובת הנאה מבין טובות ההנאה המנויות בתקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, הנתונה לשיקול דעת". אומר כאן, כי ככלל, וכך נוהג שירות בתי הסוהר לפי פקודה 04.40.00, הגם שאין המדובר בזכות מוקנית אלא בשיקול דעת, מופעל שיקול דעת זה באורח מוסדר, על פי אמות מידה, וזאת באורח המפורט בפקודה. סעיף מיוחד בה (פרק ו' סעיף (4)(א)) עוסק בשפוטים על עבירות אלימות במשפחה או בחשודים בהן. עבירות כאלה מוגדרות בפרק א' סעיף 4(ד) לפקודה כעבירות שנעשו כלפי בני משפחה, לרבות – לענייננו – הורה ואחות. נאמר (פרק ו' סעיף 4א') "לא תאושר חופשה של אסיר שנידון או שהורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה, או שיש לגביו חשד כי עבר עבירה כאמור, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של הועדה לאלימות במשפחה או הועדה להערכת מסוכנות". בענייננו – מי שנדון למאסר העולה על שישה חודשים, נדרשת המלצה של ועדת אלימות במשפחה, ובידי האסיר להעביר את טיעוניו לועדה. הועדה לענייני אלימות במשפחה משותפת למשרד הרווחה ולשירות בתי הסוהר (ראו גם הוראת משרד הרווחה 3.37, סעיף 5), והיא כוללת יו"ר שהוא מפקח מחוזי של השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה ונציג שב"ס. ההוראה מפרטת בהרחבה את תפקידי הועדה, לרבות דיון בעניינו של אסיר והערכת מסוכנות בקשר לחופשות (סעיף 5.5.2) ודרכי הדיון בה. על פי סעיף 5.8 להוראה, אסיר רשאי כאמור להעביר טיעוניו לועדה בכתב וכן כל מסמך, חוות דעת או חומר נוסף, וכן להגיב באמצעות עובד סוציאלי של הכלא, המפרט באוזניו את זכותו לרבות בטופס. ראו גם פרק ו' סעיף 4ב' לפקודת הנציבות.

(5) לא למותר לציין כי אלימות במשפחה היא גם עילה למניעת שחרור מוקדם לאסיר, בכפוף לחוות דעת של צוות מקצועי שהוא במהות שווה ערך לועדת האלימות במשפחה. (ראו סעיף 11(א) לחוק שחרור על תנאי, תשס"א-2001).

(6) על רקע עובדתי ונורמטיבי זה, שיש בו היגיון, וככלל יש כמובן להחזיק את העושים במלאכה כאמונים על מלאכתם, יש לבדוק את טענות המבקש. זאת - מתוך התפיסה השיפוטית שעניינה בחינת שיקוליהם של שלטונות בית הסוהר והאיזונים שערכו, ולא התיצבות במקומם, כביכול (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי, פ"ד מז(3) 802, 805-804, השופט – כתארו אז – ברק); ובענייננו יש לזכור כי כבר נבחן הנושא בידי בית המשפט קמא.

(7) אציין, כי עלי לצאת מן ההנחה שהנהלים הקבועים בפקודות ובהוראות נשמרים, לרבות זכויותיו הדיוניות של האסיר כמפורט בהן. יש להקפיד על כך ביותר, דווקא משעסקינן בחוליות חלשות בחברה כאסירים.

(8) דו"ח ועדת האלימות, על פי המתווה הנורמטיבי, מהווה מצפן לבית המשפט בנתבו דרכו; אכן, פשיטא הוא כי ההכרעה נתונה בידי בית המשפט, שעליו האחריות, אך הוא מסתייע בכלים שמעמידים לרשותו שירותי הרווחה, או שירותי הבריאות (ראו בהיקש לעניין מב"ן (המרכז לבריאות הנפש המטפל באסירים) עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678, 711-710 (השופטת ביניש); רע"ב 684/05 פלוני נ' משטרת ישראל ושב"ס (טרם פורסם)). עיינתי בדו"ח הגלוי מיום 19.10.05 וכן בדו"ח החסוי מאותו מועד, וגם בדו"ח קודם מ-21.6.05. אדרש לדו"ח הגלוי: כחוט השני עובר בו המסר, וכך גם במסמכים נוספים, כי סירובו של המבקש לטיפול ואורח התנהגותו הילדותי, תוך אי נטילת אחריות למעשיו, הם בעוכריו. ההסבר שניתן לאי רצונו של המבקש לעבור למקומות אחרים לשם טיפול היה רצונו להיות קרוב למשפחה. הסדר זה לגיטימי, אך אם תוצאתו היא היעדר טיפול, מוחטאת המטרה. אוכל להוסיף, כי התרשמותי מעיון בחומר היא שלמבקש, בגילו הצעיר, יש סיכוי ופוטנציאל להשתלב במערך טיפולי ולסייע לעצמו, הן לשיכוך אלימותו בכלל ולהבנת חומרתם של מעשיו, הן להתמודדות עם בעיות המשפחה, וכן לנושא הסמים. חוששני כי סירובו לכך, כאמור, פוגע בו; ואם אכן נתפס עתה על עבירת סמים בכלא, היעדר הטיפול מתוך בחירתו שלו מצער עוד יותר.

(9) סוף דבר, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. המפתח לשיפור תנאיו של המבקש, לרבות שקילת חופשות בעתיד, מצוי בידו, וייטב אם יחל בטיפול בהקדם האפשרי. אוסיף, כי משחלפה תקופה מאז הדיון בועדת האלימות במשפחה (19.10.05), הדעת נותנת כי לא ירחק היום ועניינו של העורר יבוא לפניה שוב, בכפוף לנושא התלונה הפלילית הנזכרת מעלה.

(10) כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.