רע"ב 3631/08 שי לוי נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) מיום 8.4.2008 בה נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר להתלות את יציאתו לחופשות.

1.

המבקש ריצה בבית הסוהר "איילון" שמונה שנות מאסר מתוך חמש עשרה שנים שנגזרו עליו בגין עבירת הריגה והוא יוצא לחופשות באופן סדיר מזה מספר שנים. במהלך חופשתו האחרונה ביום 24.12.2007 נערך למבקש ביקור פתע על ידי משטרת ישראל והוא נמצא בחדר מלון בבת ים ביחד עם שתי נשים וגבר כשבנחיריו ועל שולחן בחדר נמצאו שרידי אבקה לבנה. השוטר שערך את הביקור זיהה את האבקה כסם וכן העיד כי המבקש נראה לו כמי שנטל סמים. עם זאת האבקה הלבנה לא נאספה על ידי השוטר ובנוסף לא נערכה למבקש בדיקת שתן לגילוי סמים. בעקבות האמור החליט שירות בתי הסוהר להתלות את חופשותיו של המבקש בשישה חודשים. המבקש מיאן להשלים עם החלטה זו והגיש ביום 5.8.2008 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עתירה לביטולה. במסגרת העתירה הלין המבקש גם על העברתו מכלא "איילון" לכלא "רימונים". בהחלטתו מאותו היום הורה בית המשפט (כב' השופטת י' שיצר) כי משטרת ישראל תערוך בדיקה עניינית בעניין האפשרות להתיר למבקש לצאת לחופשות. בהחלטה נוספת מיום 8.4.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) את עתירת המבקש בכל הנוגע להעברתו לבית הכלא "רימונים", אך דחה את עתירתו בנוגע להתליית חופשותיו. בית המשפט קבע כי משנחשד המבקש, חשד ממשי ומבוסס על פני הדברים, בהפרת תנאי חופשה, החלטת שירות בתי הסוהר להתלות את חופשותיו הינה החלטה סבירה ואין להתערב בה. בית המשפט הוסיף וקבע כי בתום תקופת ההתליה יוכל המבקש להגיש בקשה חדשה לצאת לחופשה.

2.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי המשטרה לא בדקה כנדרש את החשד המיוחס לו בדבר שימוש בסמים. המבקש מדגיש בעניין זה כי האבקה הלבנה

לא נאספה על ידי השוטר ולא נבדקה, כי לא נערכה לו על ידי שירות בתי הסוהר או משטרת ישראל בדיקה לגילוי סמים בגופו וכי אף המשיבה הודתה כי מדובר במחדל אשר אין לו הסבר ראוי. מחדל זה, כך מוסיף המבקש וטוען, מונע את האפשרות לבסס את התליית חופשותיו על האבקה שהתגלתה. לטענת המבקש מתעוררת במקרה זה שאלה משפטית האם יש מקום להחיל את דוקטרינת "הנזק הראייתי" על החלטות מנהליות הנוגעות לעתירות אסירים וכי בית משפט קמא כלל לא התייחס לסוגיה זו בהחלטתו. לחלופין טוען המבקש כי ההחלטה להתלות את חופשותיו לתקופה ממושכת של שישה חודשים אינה סבירה, בין היתר נוכח העובדה שבתום תקופה זו הוא יחל מחדש את "סבב החופשות" בתנאים של אסיר היוצא לחופשה לראשונה, וזאת על אף שהוא ריצה כבר למעלה ממחצית עונשו בצורה מופתית ויצא בעבר לחופשות אשר בתנאיהן עמד ללא דופי.

3.

המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הלכה היא שרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ואילו החלטת בית משפט קמא נוגעת לנסיבותיו הספציפיות של המבקש. המשיבה מוסיפה וטוענת כי טענת המבקש לפיה מתעוררת בעניינו שאלה עקרונית בדבר תחולת דוקטרינת "הנזק הראייתי" הינה מלאכותית, שכן מדובר בדוקטרינה מתחום המשפט האזרחי ואילו ההחלטה דנן הינה החלטה מנהלית המבוססת על ראיות מנהליות. עוד טוענת המשיבה כי ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המבקש היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה. לטענתה, לא עומדת למבקש זכות קנויה לצאת לחופשה וההחלטה נסמכה על ראיות מנהליות מספיקות, בהדגישה כי כללי הראיות בתחום המשפטי המנהלי שונים מכללי הראיות בהליכים פליליים ואזרחיים וכי בתחום המשפט המנהלי ניתן להסתפק במבחן של סבירות ושל שכל ישר. לטענת המשיבה, משנמצאה אבקה לבנה בנחיריו של המבקש והוא התנהג לפי התרשמות השוטר המנוסה בעניינים כגון דא כאדם "מסומם", סביר היה להסיק כי האבקה הלבנה היא סם וכי המבקש עשה בו שימוש, על אף שלא נערכה לאבקה הלבנה או למבקש עצמו בדיקה שתוכיח זאת. המשיבה מוסיפה וטוענת כי משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו של המבקש לחופשות אף מטעמי ביטחון הציבור נוכח מעורבותו

בסכסוך בין עבריינים (אשר העבירה שבגינה הוא מרצה את מאסרו הנוכחי הייתה חלק ממנו), וסכסוך זה עדיין קיים ופעיל, וכי בעבר יצא המבקש לחופשות בשל סיווגו המוטעה ברישומיה, תקלה אשר בעקבותיה לא נערכה התייעצות עם משטרת ישראל קודם להוצאתו. לבסוף טוענת המשיבה כי כיוון שחלפו מספר חודשים מן המועד האחרון בו הגיש המבקש בקשה לצאת לחופשה, רשאי הוא להגיש בקשה נוספת בעניין זה, והיא תידון לגופה.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר אינה ניתנת אלא בנסיבות מיוחדות בהן מגלה הבקשה שאלה משפטית בעלת חשיבות או אם עלה בה נושא אחר שחשיבותו כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 9.5.2006)). לא השתכנעתי כי המקרה שבפנינו בא בגדר מקרים חריגים אלו או כי נפל פגם בהחלטה נשוא הבקשה. שיקול הדעת האם ליתן לאסיר חופשה אם לאו מסור לשירות בתי הסוהר (ראו: סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב-1971; רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל , פ"ד נח(6) 817, 820 (2004)) ובית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו מחליף את שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בשיקול דעתו שלו והוא יתערב בהחלטה רק מקום בו נפלה בה טעות משפטית או אם היא נגועה בשיקולים זרים, בפגיעה בשוויון או בחוסר סבירות (ראו: רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743, 746 (1998); רע"ב 4961/06 מזרחי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (לא פורסם, 10.10.2006)). פגמים ממין זה לא נפלו בענייננו כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. זאת ועוד, לצורך קבלת החלטה בעניין יציאתו של אסיר לחופשה רשאי שירות בתי הסוהר, כרשות מנהלית, להסתמך על ראיות מנהליות העומדות במבחן "השכל הישר", דהיינו ראיות שאדם סביר היה מסתמך עליהן ומסתפק בהן לצורך קבלת החלטה (ראו: בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר , פ"ד נב(1) 289, 331-332 (1998); בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש הממשלה, מר אריאל שרון ,

פ"ד נז(6) 817, 910 (2003)). במקרה דנן הסתמך שירות בתי הסוהר בהחלטתו על דו"ח פעולה אותו רשם השוטר שערך את ביקור הפתע. אכן, דומה כי טוב היה לו הייתה נערכת למבקש, שנחזה בעיני השוטר כמי שנטל סמים, בדיקה מתאימה, או לו היה נבדק טיבה של האבקה הלבנה שנמצאה במקום. עם זאת, איני סבורה כי בנסיבות העניין ובהתחשב במה שנתגלה לעיני השוטר באותו אירוע, יש בעובדה שהבדיקה לא בוצעה כדי להוביל אל המסקנה כי החלטת המשיב הייתה בלתי סבירה. זאת ועוד, המשיבה ציינה בפנינו כי בתוך זמן קצר יוכל המבקש להגיש בקשה חדשה לחופשה ועניינו ייבחן שוב. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.