רע"ב 10475/09 פלוני נ. שרות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בתל אביב מיום 17.12.09, בשבתו כ בית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט צבי גורפינקל) לפיה נדחתה עתירת המבקש לצאת לחופשות ולצאת מבית הסוהר כדי לבקר את אביו החולה.

1.

המבקש הורשע ב בית המשפט המחוזי בעבירות מין שונות שביצע בבתו הקטינה, וביום 3.12.06 נדון ל-15 שנות מאסר בפועל, החל מיום 30.8.05.

בקשתו של העורר לצאת לחופשות נדחתה על ידי בית משפט קמא מן הטעם שוג"ע (ועדת גילוי עריות) שדנה בעניינו התרשמה כי מאחר שלא עבר הליך טיפולי משמעותי, רמת מסוכנותו לקורבן גבוהה. בנוסף, התייחס בית משפט קמא למצבה של קורבן העבירה והחשש כי יציאתו של המבקש לחופשה עלולה להשפיעה עליה לרעה.

באשר לבקשת המבקש להוציאו למספר שעות חופשה בליווי סוהרים, כדי לבקר את אביו החולה, בית משפט קמא לא השתכנע כי מצבו הרפואי של האב מצדיק בקשה זו, אך פתח את הדלת בפני המבקש להגיש חוות דעת ומסמכים רפואיים על מנת להביא בקשתו בשנית בפני גורמי השב"ס.

על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.

2.

המבקש, המייצג את עצמו, חזר והעלה בבקשה השגות כנגד הכרעת הדין. בנוסף, טען כי הוא מבקש לצאת לחופשה בצפון הארץ, בעוד בתו המתלוננת גרה עם אמה ושני אחיה בדרום הארץ. המבקש הצהיר בבקשתו כי הוא נכון למעצר בית, להמציא ערבים, ואף להיות באיזוק אלקטרוני. כן הצביע המבקש על כך שמב"ן העריך שאינו מסוכן לציבור ואינו מתנגד לאפשר לו יציאה לחופשה, בעוד וג"ע פוסלת, לטענתו, כל אסיר מסוגו המבקש לצאת לחופשה. לטענתו, בהיותו חסר אמצעים, אין באפשרותו להציג חוות דעת נגדית לחוות הדעת של וג"ע.

כן הלין המבקש על כך שלא אפשרו לו לבקר את אביו החולה, שלטענתו, לא מסוגל להגיע לבית הסוהר כדי לבקרו.

3.

שאלת היחס בין המלצת מב"ן להמלצת וועדה לגילוי עריות, נדונה אך לאחרונה

בהחלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"ב 5713/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 9.12.09) ואיני רואה לחזור על הדברים. בתמצית שבתמצית אומר כי מטרתה של כל אחת מחוות הדעת היא שונה. בעוד שחוות הדעת של מב"ן מתייחסת להערכת הסיכון הכללי הנשקף לציבור מן האסיר, הרי שחוות הדעת של וג"ע עניינה במידת הסיכון הנשקפת ממנו כלפי בני משפחתו ובמיוחד כלפי קורבן העבירה (רע"ב 8734/08

פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.2.09 ) פסקה 9).

4.

הבקשה של המבקש לא מעוררת אפוא סוגיות משפטיות עקרוניות או שאלות בעלות חשיבות כללית החורגות מגדרו של המקרה הנוכחי, וממילא אינה עומדת באמות-המידה הנוהגות למתן רשות ערעור בעתירות אסירים (ראו, לדוגמה: רע"ב 10700/06 זבולונוב נ' ועדת השחרורים - שב"ס (לא פורסם, 13.3.07); רע"ב 2221/07 שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.07); רע"ב 873/07 נג'ידאת נ' נציב שירות בתי הסוהר-בית מעצר קישון (לא פורסם, 21.2.07); רע"ב 9679/04

אילוז נ' שב"ס (לא פורסם, 15.2.05); רע"ב 9898/06 זהאדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם,

18.1.07); רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86); רע"ב 5713/09 הנ"ל).

הלכה מושרשת היא, כי חופשה איננה זכות הנתונה לאסיר אלא פריבילגיה המוענקת לו תוך התחשבות בהתנהגותו ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו (עע"א 6481/01 אלעביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6), 678 (2003), רע"ב 9898/06

הנ"ל). ההחלטה בנוגע ליציאת אסיר לחופשה היא החלטה מינהלית, וככל ביקורת על החלטת רשות מנהלית, בית המשפט

בוחן אך את סבירות ההחלטה, או אם נפל בה פגם אחר המצדיק התערבות, מבלי לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת (ראו: רע"ב 7663/06 בטש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 20.9.06); רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743 (1998); רע"ב 6401/99 פלונים נ' שירות בתי הסוהר

(לא פורסם, 19.10.99)). מטעם זה, אין דרכו של בית המשפט להתערב בהחלטות שעוסקות ביציאתו של אסיר לחופשה, אלא במקרים חריגים שעניינו של המבקש דנן לא נמנה עליהם (ראו רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 6737/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.07); רע"ב 4658/07 גלעד שמן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.9.09) .

5.

בנקודה זו יכול הייתי לסיים ואידך זיל גמור. למעלה מן הצורך אציין כי המבקש מרצה עונש מאסר ממושך לאחר שהורשע בעבירות מין חמורות שביצע בבתו, בהיותה קטינה. המשיב אימץ את עמדתה של וג"ע שנמנעה מלהמליץ על יציאת המבקש לחופשות, לאחר שהתרשמה כי המבקש לא עבר הליך טיפולי של ממש, ויש פוטנציאל גבוה למסוכנות מצידו. בית משפט קמא אף הצביע בהחלטתו על דו"ח חסוי בהקשר למצבה הנפשי של קורבן העבירה ועל ההשפעה שתהא ליציאתו של המבקש לחופשות על מצבה הנפשי.

מועד הדיון הבא בוג"ע בעניינו של העורר, נקבע לחודש אפריל 2011 ועם חלוף הזמן או נוכח שינוי בנסיבות, חזקה על הנוגעים בדבר כי יישקלו הנתונים החדשים שיהיו בפניהם.

6.

אשר לבקשת המבקש לבקר את אביו, רשאי המבקש להמציא לגורמי השב"ס מסמכים רפואיים וחוות דעת, שאז תיבחן בקשתו מחדש. בשלב זה, ובהיעדר תשתית ראייתית הולמת לגבי מצבו של האב, אין מקום להתערבות בהחלטת בית משפט קמא.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.