רע"ב 3675/21 מדינת ישראל- שירות בתי הסוהר נ. פלוני

השופט ע' פוגלמן :

המשיב נושא בעונש מאסר בן 9.5 שנים בגין ביצוע עבירות מין – אינוס קטינה בת משפחה (ריבוי מקרים) ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה ללא הסכמה (ריבוי מקרים). העבירות בוצעו במתלוננת הקטינה במשך תקופה ממושכת. המשיב היה בן זוגה של אם הקטינה, שימש לקטינה דמות אב, והתסקיר שנערך לאחרונה בהליך הפלילי מלמד על עוצמת הפגיעה שנגרמה לה.

המשיב מסווג כעבריין מין ואלימות, בקטגוריה א', וטרם חלף פרק הזמן המינימלי לצורך יציאה לחופשה (רבע מתקופת המאסר). בקשתו ליציאה לחופשה חריגה להשתתפות בחתונת בנו נדחתה על ידי שירות בתי הסוהר, בשים לב, בין היתר, להמלצת הוועדה המחוזית לטיפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע ) שלא להיעתר לבקשה, בהינתן המסוכנות הרגשית שנשקפת לקורבן העבירה מיציאה לחופשה כאמור. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה והורה שיותר למשיב לצאת לחופשה לצורך השתתפות בחתונה שאמורה להיערך הערב.

על כך נסבה בקשת הרשות לערער שלפנינו. שירות בתי הסוהר סבור כי לא היה יסוד להתערב בשיקול דעתו, ועמדת המשיב היא כי החלטת בית המשפט בדין יסודה ואין עילה למתן רשות לערער. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

כפי שנפסק לא אחת, מצבה הנפשי של נפגעת העבירה הוא שיקול שראוי לקחת בחשבון במסגרת שבה עסקינן (רע"ב 1890/21 שירות בתי הסוהר נ' פלוני (17.3.2021); רע"ב 10475/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (26.1.2010); רע"ב 8734/08 פלוני נ' מדינת ישראל (18.2.2009)).

המלצת וג"ע נסבה על שיקול זה, בעוד שהמלצת המרכז הרפואי לבריאות הנפש שלא שללה יציאה לחופשה, ניתנה בהיבט של מסוכנות מינית כלפי הציבור בכללותו.

הגורם המוסמך להחליט בנושא היציאה לחופשה המיוחדת הוא המכריע בשאלת המשקל שיינתן לחוות הדעת (רע"ב 8928/12 פלוני נ' רשות בתי הסוהר (13.3.2013)). בנסיבות האמורות ונוכח ההשלכות הניכרות על מצבה של קורבן העבירה, לא היה מקום להתערבות – על פי אמות המידה לביקורת שיפוטית – בשיקול דעת וג"ע ובהחלטת הרשות המוסמכת.

מטעם זה אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת בית המשפט המחוזי. החלטת שירות בתי הסוהר תעמוד על כנה.